"אם אנחנו רוצים להתחרות בארצות העולם ואנחנו חייבים להתחרות כמדינה קטנה העתיד שלנו טמון בייצוא, ולכן גם בנושא מחירי האנרגיה אנחנו חייבים להיות ברי תחרות שכן לאנרגיה יש תפקיד נכבד בכל מוצר ומוצר. אז אולי לא צריך לנדוד למחיר של שלושה דולר ליחידת אנרגיה כי זה מחיר יחסית נמוך בהשוואה לממוצע העולמי אבל אם נהיה ביותר מארבעה דולר יהיה קשה להתחרות", אומר דן פרופר יו"ר אסם ולשעבר נשיא התאחדות התעשיינים.
לדברי פרופר הצד השני של המשוואה הוא חיבור המפעלים: "מפעלים מוכנים לקבל גז. יש מפעלים שהשקיעו בהסבת המפעל לגז, הברזים לחיבור לצנרת הגז הארצית מוכנים ואין גז. המשק מפסיד כל יום סכומים גדולים כתוצאה מהמצב הזה. המחיר הוא בר משמעות אבל המשמעות הראשונית היא להזרים גז".
הדברים של פרופר נדירים בימים אלה. העמדה הרשמית של התאחדות התעשיינים שמיוצגת על ידי הנשיא שרגא ברוש היא שיש לקדם את מתווה הגז בכל מחיר, למעשה למרות שהתעשיינים אמורים היו להיות הנהנים הראשונים ממחיר גז נמוך יותר מאשר זה שמופיע במתווה, קולם של התעשיינים בהקשר הזה לא נשמע.
התעשיינים באמצעות ברוש מלינים ובצדק על היעדר חיבור למפעלים אבל סוגיית המחיר נותרה מחוץ לשיח. ברוש הוא לא הנציג היחידי של הדעה הזו. גם אמיר חייק מנכ"ל התאחדות התעשיינים מספר שהוא מודאג יותר מהמחסור בגז ובתשתיות מאשר מסוגיית התמחור, למרות שגם בצוות הממשלתי שגיבש את המתווה וגם בחברות הגז מעריכים כי בסיום השימוע הציבורי מחיר יחידית אנרגיה יהיה נמוך מזה שנקבע, נמוך מ־5.4 דולר. לדברי חייק, "מפעלים קורסים. בוא נדאג שיש גז ושהוא יכול להתחבר למפעלים. גם אם המחיר גבוה, הוא עדיין חצי ממה שמשלמים היום", אמר.
למעט פרופר, יתר התעשיינים מיישרים קו בהקשר הזה עם התאחדות התעשיינים. במקביל, נודע ל"כלכליסט", מנהלים התעשיינים משא ומתן עם האוצר על שורת הקלות בחיבור מפעלי התעשייה שיוכנסו לתוך חוק ההסדרים. הקלות אלו הן הכרחיות, השאלה המטרידה יותר היא האם שתיקת התעשיינים בעניין מחיר הגז נובעת מהבטחות המדינה להקל על חיבור מפעלים לצנרת, נושא שעל המדינה היה לקדם ממילא גם ללא תלות בעמדה פומבית שתומכת או פוסלת את מתווה הגז. המגעים ביחס לחוק ההסדרים נוגעים לחסמים הרגולטוריים בחיבור מפעלים והזרמת הגז מצינורות ההולכה לצינורות החלוקה ולדרישות הנוגעות לניהול הגז במפעל – "אישור ההגזה" – במקרה של מפעלים שצינורות החלוקה מגיעים אליהם אבל אין להם אישור להתחבר לגז הטבעי.
הטיפול אמור להתמקד בשני מוקדים של בעיות, הראשון הוא הנחת רשתות החלוקה, והשני הרגולציה הפנים מפעלית. הבעיה, אומרים גורמים באוצר, היא שחברות החלוקה צריכות להניח הרבה מאוד צינורות. לצורך כך הם צריכים אישורים מהוועדות המחוזיות. כיום בכל תשתית תת קרקעית אחרת מספיק אישור אחד, כאשר לא צריך גם תוכנית וגם היתר. במקרה של הגז היה צורך באישור כפול. במסגרת חוק ההסדרים הוחלט לבטל את הכפילות של האישורים שנזקקו להם חברות החלוקה ולאפשר את ההנחה באמצעות אישור תוכנית עבודה בלבד שתינתן על ידי רשות רישוי מחוזית.
היבט שני הוא התערבות במידה ורשות הרישוי נתנה החלטה לא סבירה להנחת הצינורות. הגוף שיתערב הוא מוסד ערר ברמה הארצית - רשות רישוי ארצית לגז טבעי שאם הוועדה המחוזית לא עומדת בלוחות הזמני יכלו חברות החלוקה לערער אצלה. באוצר מצפים שהקמת רשות הרישוי הארצית תפעיל לחץ על הרשויות להעניק את האישורים.
במישור של חיבור המפעל עצמו כדי קבל את אישור הגזה המיוחל דרוש אישור של האחראי על הבטיחות ברשות הגז שהפך לצוואר בקבוק לאישור המפעלים. על פי המוצע בחוק ההסדרים מכון התקנים ייצור תקן שיבוסס על תקינה בין לאומית וכל גוף שיקבל את האישור להסמכת מעבדות הוא יהיה גוף גורם מוסמך על מנת להוביל לגדלת הגורמים המאשרים את אישור ההגזה ולעורר תחרות שתוביל להורדת מחירים.
גורמים בהתאחדות התעשיינים עימם שוחח "כלכליסט" טוענים כי כיום קיימים כ־70–100 מפעלים שנמצאים בתהליך.
ברגע שצוואר הבקבוק יפתח מאמינים בהתאחדות יעודד הנושא עוד מפעלים לבצע את ההתאמות כדי להתחבר לגז. המשמעות היא הפחתה בחצי של הוצאות הדלקים שמאפשרת להם להפנות את העלויות לצמיחה של המפעל ועידוד תעסוקה. במקרים מסוימים מדגישים בהתאחדות יכול הגז גם במחירו הנוכחי להציל מפעלים מסגירה.
בהקשר הזה אי אפשר שלא להזכיר גם את האינטרס העסקי של שרגא ברוש עצמו. ברוש הקים בשנה האחרונה חברה לשיווק גז יחד עם יו"ר ההסתדרות לשעבר עופר עיני. ברגע שיחובר מאגר גז חדש למשק המקומי ברוש לכאורה יוכל להגדיל את מצבת הלקוחות שלו ולו בשל העובדה שיותר גז יזרום בצנרת ולחברה שלו יהיה יותר מה לחלק. בסוגיית המחיר האינטרס של ברוש לא מובהק: הגבלה או פיקוח על מחיר הגז יכולה לשרת את החברה כך שתוכל לקנות גז בזול במחיר נוח יותר, מצד שני כל הספקים ימכרו תחת אותן מגבלות מחיר כך שהצורך בחברה משווקת חדשה עשוי להתייתר.
צילום: עמית שעל
37 תגובות לכתיבת תגובה