אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"התנ"ך בוטה בעצמו" צילום: תומי הרפז

"התנ"ך בוטה בעצמו"

מאדם וחווה שמפרסמים תמונות עירום ברשת ועד אשת לוט באריזה שולחנית: המאייר זאב אנגלמאיר מציג בתערוכה חדשה את פרשנותו לספר בראשית ולא חושש לעצבן

08.07.2015, 08:54 | רעות ברנע

"התנ"ך הוא חומר גלם מצוין - טלנובלה נצחית עם המון פרקים עסיסיים", אומר האמן והמאייר זאב אנגלמאיר (52). "יש בו סיפורים גדולים מהחיים שעוסקים בכל נושא אפשרי - אהבות, בגידות, יחסים אסורים, אסונות טבע וסדום ועמורה. כמו 'משחקי הכס', רק לפני הספירה".

את הדברים אומר אנגלמאיר לרגל התערוכה "נשות חיל וסופר גיבורים: סיפורים מהתנ"ך" בהשתתפותו, שתיפתח ביום חמישי הקרוב במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס (ויצמן 61, חולון). התערוכה, שתהיה פתוחה עד ינואר 2016, נוצרה בשיתוף 929, מיזם המעודד קריאה בתנ"ך. דמי כניסה: 15 שקלים. 

למה דווקא תנ"ך? זה בנאלי.

"התנ"ך מתגלה כאן בכל מה שזז: כשמנהיגים אותנו בנימין ושרה, הנשיא הוא ראובן ושר החינוך נפתלי — זה רק מתבקש, בתור יוצר מקומי, להתייחס לזה. זה שזה בנאלי לא מרתיע אותי אלא מאתגר. אני מנסה לקרוא את הטקסטים האלה בעיניים רעננות".

אתה לא חושש ליצור עבודות בוטות על נושא כמו התנ"ך?

"התנ"ך מאד בוטה בעצמו, זה הוא התחיל. אי אפשר להתייחס לסיפורים האלה בעדינות מיופייפת. ברור שלעבודות האלו יהיו כל מיני תגובות ולא כולם יאהבו".

גרסת אנגלמאיר לבראשית, פרק א גרסת אנגלמאיר לבראשית, פרק א' גרסת אנגלמאיר לבראשית, פרק א

 

קשוח מבחוץ

בין העבודות שאולי יתקבלו בהרמת גבה אפשר למצוא אחת שבה ילד שמנמן שוכב על ספה במדבר, כשמעליו אמו אומרת "קום, איציק, אבא רוצה לשחוט אותך"; שתי בנותיו של לוט ניצבות מול אמן שהפכה לאריזת מלח שולחני; או דו־שיח בין אדם וחווה על עירום ברשת.

"הומור לא מבטא זלזול בנושא אלא להפך", אומר אנגלמאיר. "אני לא סובל את המושג 'כבוד למסורת', כי הכבוד הזה לא מאפשר לטקסטים האלה לחיות ולהיות רלבנטיים. אני גם לא סובל 'התחשבות ברגשות הציבור'. עשייה אמנותית פוגעת לפעמים ברגשות הציבור".

במשך שנים דבק בך דימוי הילד הרע של הקומיקס הישראלי, זה ששוחט פרות קדושות על ימין ועל שמאל.

"מה פתאום. אני אולי נראה קשוח מבחוץ, אבל הלב שלי רך כמו מרשמלו. בחיים לא יצרתי עבודה רק בשביל לעצבן מישהו. טוב, כמעט לא. לדעתי אני דווקא המבוגר האחראי של האיור העברי. בכל פעם שאני שוחט פרה קדושה יורדת לי דמעה חמה ונספגת ברגבי המולדת".

יש נושאים שאתה בכל זאת חושש לגעת בהם?

"עשיתי סדרה של עבודות על דאעש. דווקא איירתי אותם נחמדים ומנומסים, כאלה שמקפידים להגיד 'שוקראן', אבל לא אפרסם את העבודות האלו. נעימה לי ההרגשה שהראש שלי מחובר לגוף".

זאב אנגלמאיר. "בכל פעם שאני שוחט פרה קדושה יורדת לי דמעה חמה", צילום: תומי הרפז זאב אנגלמאיר. "בכל פעם שאני שוחט פרה קדושה יורדת לי דמעה חמה" | צילום: תומי הרפז זאב אנגלמאיר. "בכל פעם שאני שוחט פרה קדושה יורדת לי דמעה חמה", צילום: תומי הרפז

 

שקשוקה ויזואלית

השפה הוויזואלית של אנגלמאיר היא כנראה אחת המזוהות בתרבות הישראלית. גם מי שלא יודע בודאות מי עומד מאחריה, מכיר את כתב היד שלו, את החריזה המאוירת ואת בנק הדימויים ההומוריסטי. לצייר הוא החל כשלמד בתיכון בקנדה, שם שהה עם משפחתו בשליחות, וכשחזר לארץ התקבל לבצלאל.

אם היית נשאר בקנדה אתה חושב שהיית יוצר עבודות דומות כיום?

"אם הייתי נשאר שם כנראה המוח שלי היה קופא. בארץ המציאות היא מרתקת והיא כופה עליך להגיב אליה. הכל פה זולג ומתערבב: השפה שמורכבת מיידיש וערבית וסלנג אמריקאי, הרחוב שכולל שלטים של מלך הפלאפל וסושי וגרפיטי. זו שקשוקה ויזואלית וזה לגמרי מתאים לשפה הקולאז'ית שלי".

חשוב לך הקשר עם הקהל?

"ברור. אני אוהב קשר בלתי אמצעי עם הקהל, אבא שלי שיווק אמנות בדוכנים בכל הארץ ולכן מילדות התרגלתי למכירות רחוב, נראה לי טבעי להפיץ ככה קומיקס. אשמח אם העבודות שלי יהיו תלויות בכל בית בישראל, אני מעדיף את זה מאשר שהן יתומחרו במחירים מוגזמים וייתלו אצל מיליונרים. טוב, אני לא מתנגד שיתלו גם המיליונרים".

תגיות