"יש קולנוע תובעני"

"אחרי שרואים כמות גדולה של קולנוע נרטיבי, הוא כבר לא מרגש", אומרת האמנית והאוצרת ויויאן אוסטרובסקי (70). "אני יכולה לצפות בפסטיבל קאן בחמישה סרטים ביום במשך עשרה ימים, ובדרך כלל יהיו בסך הכל שניים־שלושה סרטים שבאמת ידברו אליי. קשה היום להיתקל בקולנוע שמעורר אותך. קולנוע ניסיוני או אוונגרד עדיין הרבה יותר הרפתקני.

מעורב בו פחות כסף, וכנראה בגלל זה יש בו גם פחות התפשרויות". כדי לקדם קולנוע אוונגרדי יזמה אוסטרובסקי במסגרת פסטיבל ירושלים לקולנוע את אירועי "אמנות בצומת" הכוללים גם תחרות קולנוע ניסיוני ווידיאו ארט ומתקיימים מהשבוע ועד 15 בחודש. כבר 12 שנה אוסטרובסקי אוצרת את "אמנות בצומת" בשיתוף קבוצת סלה מנקה (שמפעילה את מרכז האמנות והמדיה "מעמותה" ושבראשה לאה מאואס ודייגו רוטמן), ומעניקה לקהל הזדמנות לצפות ב"אוצרות חבויים שלקהל לא תהיה הזדמנות לראות בשום מקום אחר. אין הרבה סיכוי שהסרטים ועבודות הווידיאו הללו יופצו באופן מסחרי, ולכן חשוב לי להציג דווקא אותם".

בתל אביב זה קל

אוסטרובסקי היא בתו של ג'ורג' אוסטרובסקי, ממקימי הסינמטק הירושלמי, ועומדת בראש קרן אוסטרובסקי המשפחתית, שתומכת בפסטיבל הסרטים מיום היווסדו. היא אמריקאית שאת רוב ילדותה העבירה בריו דה ז'נרו, חיה כיום במיאמי ומגיעה לישראל כמה פעמים בשנה. בשאר הזמן היא נודדת בין פסטיבל קולנוע אחד למשנהו, מחפשת את אותם "אוצרות חבויים".

ויויאן אוסטרובסקי. "העבודות בישראל תמיד פוליטיות יותר, וזה טוב" | צילום: אוראל כהן

איפה עובר הקו בין קולנוע ניסיוני לווידיאו ארט?

"פעם היו גבולות ברורים, היום פחות. היתה הבחנה בין מה ששייך לאמנות הפלסטית לבין הקולנוע. אני מבקרת בהרבה ירידי אמנות, ותמיד יש בהם עבודות וידיאו שיכולות לתפקד גם כקולנוע ניסיוני. זה מהלך חיובי. כך התחומים הללו נחשפים לקהלים נוספים וגדולים יותר".

יש לזה בכלל קהל?

"כשהתחלתי לארגן הקרנות כאלה היו מגיעים אולי חמישה אנשים, ומתוכם שלושה היו דורשים את כספם בחזרה. אלה עבודות תובעניות, לא סיפור אגדה חביב ונעים שבסופו הולכים הביתה לישון. היום אנשים כבר מכירים ופתוחים לזה. בתערוכת הווידיאו ארט שמוצגת כעת במוזיאון ת"א ("Turn On" - ר"ב) הייתי כמה פעמים ותמיד היה מלא. מה שכן, יש עדיין הבדל משמעותי בין הקהל התל־אביבי לירושלמי. בתל אביב הרבה יותר קל להביא אנשים".

מה יש באירועים השנה?

"האורח המרכזי הוא פיל סלומון, אמן ובמאי מוביל בקולנוע הניסיוני האמריקאי. הוא יציג תערוכה מעבודותיו, ובהן עבודה מרכזית בשם 'American Falls', שעוסקת ביותר מחצי מאה של היסטוריה אמריקאית באמצעות כחצי מיליון פריימים של דימויים קולנועיים ודוקומנטריים. סלומון ישתתף גם בסימפוזיון על המפגש בין אמנויות המסך לעולם הגיימינג, תופעה שנכנסה לחיינו בשנים האחרונות. יש גם תחרות לאמנות וידיאו וקולנוע ניסיוני, וזו אחת הבמות המרכזיות בישראל ליצירות בתחום".

"יש עוד דברים"

קרן אוסטרובסקי נוסדה ב־1987 כדי לתמוך בפרויקטים בעלי גישה אוונגרדית, בעיקר קולנוע ניסיוני ווידיאו ארט. מלבד פסטיבל הקולנוע הירושלמי היא תומכת זה שנים בפרויקטים שונים בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, ובמיזמים נוספים בישראל ובעולם. אוסטרובסקי מאמינה ביצירה הניסיונית המקומית. "ברוב בתי הספר לקולנוע, לא רק בישראל, מתמקדים היום בקולנוע עלילתי ודוקומנטרי, אבל חשוב שהתלמידים יידעו שאפשר לעשות עוד דברים. דוד פרלוב דיבר עם הסטודנטים גם על אמנות פלסטית וציור, הוא ידע לפתוח להם את הראש. חשוב שקולנוענים צעירים ייחשפו בתחילת דרכם לאוונגרדי. היום זה גם מאוד פשוט, כי כמעט הכל ביוטיוב.

"הסצנה הישראלית דינמית מאוד, וכל הזמן נכנס אליה דם חדש. עוד לא ברמה של גרמניה או אוסטריה, אבל אפשר להשוות אותה לברזיל, גם שם מתפתחים פרויקטים רבים. ההבדל המרכזי הוא שבישראל העבודות תמיד פוליטיות יותר, וזה טוב. צריך את זה כאן".

מה דעתך על הלך הרוח הפוליטי בארץ והניסיון לצנזר תרבות ואמנות?

"הקהילה האמנותית חייבת להתקומם נגד זה. חופש הביטוי לא אמור להיות מוגבל ואף שר לא יכול להכתיב לאמנים במה יעסקו. זו לא מדינה טוטליטרית. עדיין לא".