כשישב ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפרס בכסא האורח של הפרלמנט האירופי בשבוע שעבר, הוא נראה יותר כמו הילד הסורר של הכיתה שהועמד בפינה, מאשר כמו ראש מדינה אירופית. אחד אחרי השני עלו על הפודיום חברי פרלמנט משלל סיעות הבית ומהמדינות השונות והטיחו בו את טענותיהם.
את המופע המרכזי סיפק חבר פרלמנט מטעם המפלגה הליברלית וראש ממשלת בלגיה לשעבר, גיא ורהופשטדט, שלא הסתיר את כעסו כשהאשים את המנהיג היווני בכך שהוא מוביל את מדינתו לאבדון. "אתה צריך להחליט האם אתה מהפכן ורפורמאטור או נביא שקר!", זעק במליאה וזכה למחיאות כפיים סוערות.
נכון, הרוב המוחלט של החוב העצום של יוון, בגובה של 320 מיליארד יורו, לא נוצר במשמרתו של ציפרס, אך רצה הגורל והוא היה זה שנדרש לתת עליו את הדין.
כבר שנים שהיוונים מנהלים כלכלה לא-מציאותית שבמסגרתה הם מוציאים יותר משהם מכניסים, ולווים כסף ללא היכר כדי לאזן את הדיסוננס הפיננסי הזה. כך למשל ב-2014 היחס של החוב הלאומי לתמ"ג ביוון עמד על 150% מהתמ"ג, ואילו לפי מדד של היחס בין החוב להכנסות השנתיות, החוב הלאומי של יוון עמד על 475% מהכנסותיה ממיסים בשנה זו.
כבר שנים שהאירופים מפצירים במנהיגיה של יוון לפרק את השילוש הלא-קדוש של מגזר ציבורי מנופח, שחיתות שלטונית וגביית מיסים לקויה. דרישה זו עמדה בבסיסה של תכנית החילוץ הראשונה ב-2010.
המוסדות האירופים העבירו את התשלומים במלואם ובזמן, אך בתמורה הם קיבלו שינויים מינוריים שהתמקדו בסימפטומים, במקום לטפל במחלה. פעולות אלו, שכונו "הצנע", פגעו באזרח הקטן, שרמת חייו ירדה באופן ניכר, אך דילגו על קבוצות הלחץ השבעות במדינה.
זה הבסיס לתסכול של המוסדות האירופים, שהרגישו שמוליכים אותם שולל, לאחר שראו חמש ממשלות בחמש שנים, עם מדיניות דומה ושגויה. ואולם, הקש ששבר את גב הגמל היה עלייתה לשלטון של מפלגת סיריזה.
לא קשה להבין את הסיבה לתמיכה הרחבה לה זכתה סיריזה בשני המבחנים האלקטוראליים שמולם ניצבה השנה: בחירות ומשאל עם. מפלגת השמאל הצטיירה כאלטרנטיבה היחידה בעבור המדוכאים והמיואשים - קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר ביוון כיום.
ציפרס הבטיח לבוחריו לסיים את משטר הצנע, להשאיר את יוון בגוש היורו ולהוריד מגבם את נטל החוב. כל זה מבלי להסביר כיצד הוא מסדיר את הניגודיות השוררת בין הצלעות של משולש זה. כאילו שיש בידיו נוסחת קסם.
בפועל, ציפרס אכן ניסה להשיג את שלושת היעדים גם יחד. הוא אמנם לא ביטל את הצנע, אך הוא בלם יוזמות של הפרטה, הגדיל קצבאות רווחה וכמובן – יזם משאל עם שכותרתו הלא-רשמית הייתה "לא לצנע".
בכל הנוגע לחוב, ציפרס התחייב תחילה כי יוון תעמוד בהתחייבויותיה לנושים, אך במהרה מילותיו הפכו להבטחות סרק. ביוני, כשיוון הוגדרה חדלת פירעון מול חובה לקרן המטבע הבינלאומית, ציפרס כבר שהחובות "לא הוגנים ולא ניתנים להחזר", ולכן אין בכוונתה של יוון לשלם.
מנגד, הוא לא היה מוכן להעלות על דל שפתיו יציאה יוונית מגוש היורו, גם ברגעים הקשים ביותר של המשא ומתן, וגם כששר האוצר שלו דאז, יאניס ורופקיס, האשים את הנושים בנקיטת "צעדי טרור" נגד מדינתו.
השבוע האחרון יילמד בבתי הספר למדעי המדינה כמעבר החד ביותר מהישג פוליטי להתרסקות. ניצחונו של ציפרס בתחילת השבוע שעבר התברר במהרה כניצחון פירוס.
נושיה של יוון לא התרשמו מאמירת ה"אוחי" ("לא" ביוונית - מ.פ.) הברורה של העם היווני. הם הסבירו לציפרס שמהשילוש הלא-קדוש הזה בני עמו לא יוכלו ליהנות. "אין יורו בלי צנע והחזר חובות" – הם הבהירו.
המיתולוגיה היוונית מתארת את איקרוס, בנו של דדלוס, כילד הרפתקן, שלקח את המצאותיו של אביו המוכשר ועשה בהן שימוש שגוי ומסוכן. יום אחד בנו האב ובנו - ששמו הפך לשם נרדף לפזיזות מסוכנת - כנפיים מלאכותיות, עשויות מכנפי עופות שאותן חיברו בעזרת חוטים ודונג, על מנת שיוכלו לעוף. איקרוס, שלא שמע לאזהרות אביו שלא להתרומם גבוה מידי, והגביה עוף. בהגיעו קרוב לשמש, הדונג נמס, החוטים נפרמו ואיקרוס צלל אל מותו.
ראש הממשלה היווני היה על מסלול המהיר מעלה, כשהוא נישא על כנפי משאל העם. אלא שציפרס, להבדיל מאיקרוס, השכיל לבלום את הדהירה אל עבר השמש היוקדת ונחת על קרקע המציאות.
הצעתו לנושים בסוף השבוע שעבר והחתימה על ההסכם עם מנהיגי גוש היורו השבוע, בניגוד להבטחותיו ותפיסת עולמו, מלמדות שמבין שתי האלטרנטיבות שהציע לו היריב הפוליטי מבלגיה – הוא בוחר להיות מהפכן ורפורמאטור, ולא נביא שקר.
2 תגובות לכתיבת תגובה