רדיט בוערת: כך התפוצץ המשבר באימפריית תוכן הגולשים
מערכת הקהילות המקוונות רדיט בנויה כולה על הגולשים שמנהלים אותן בהתנדבות, ממלאים אותן בתוכן מקורי ומשוחחים עם ברק אובמה וביל גייטס. לכן, התרחיש הגרוע ביותר מבחינת רדיט היה להסתכסך עם אותם גולשים, שחלקם מפיצים שנאה, גזענות ושוביניזם בשם חופש הביטוי. למרבה הצער, זה בדיוק מה שקרה
קראו עוד בכלכליסט
הם משחקים ביניהם "ענק וגמד" בחג המולד (בהשתתפות 200 אלף איש מכל העולם), מתגייסים לתרום מאות אלפי דולרים לנפגעי רעש האדמה בהאיטי, ומתכתבים עם אורחים מעניינים שמגיעים לענות על שאלות באתר - החל מנשיא ארצות הברית אובמה, ביל גייטס ואלון מאסק, ועד לאנשים מהשורה עם סיפורי חיים מעניינים, כמו אדם שישב 18 שנים בכלא על רצח שלא ביצע, או אחר שנולד עם שני איברי מין. ברדיט לא חסר עניין אף פעם, אלא שבתקופה האחרונה הוא מתעורר מהסיבות הלא נכונות.
בסוף השבוע שעבר התפטרה באופן פתאומי מנכ"לית רדיט, אלן פאו, והוחלפה בידי אחד ממייסדיו, סטיב הופמן. הפרישה, שעד היום לא זכתה להסבר מספק, הגיעה אחרי שבועות של מחאת גולשים נגד פאו, שטענו כי היא פוגעת בחופש הביטוי ומקבלת החלטות שרירותיות וחסרות התחשבות. קל לראות את העימות בין הגולשים לפאו כמקור כל תחלואי רדיט, אך הבעיה האמיתית טבועה עמוק ב-DNA של האתר.
הנכס הגדול ביותר, ואולי היחיד, של רדיט הם הגולשים, שמגלים רמת מעורבות גבוהה באתר ואלפים מהם אף מפעילים בהתנדבות את הקהילות השונות. הקשר איתם דורש דיאלוג מתמיד, הרבה מעבר ליחסי חברה-לקוח סטנדרטיים. וזה לא קל, בהתחשב בעובדה שברדיט קיימת קבוצה משמעותית של גולשים המנהלים שיח רווי בשנאה, גזענות ושוביניזם בוטה, המאופיין במתקפות אישיות חסרות פרופורציה נגד כל מי שנחשב לגורם עוין. אם הופמן לא ימצא דרך להשתלט על הקהילה הסוערת ולעצב אותה מחדש, העתיד של רדיט נתון בסכנה ממשית.
"יושבת הראש פאו"
הסערה הנוכחית סביב רדיט החלה בחודש שעבר, כשזו סגרה חמש קהילות (סאב-רדיטים, בז'רגון האתר) ששימשו כפלטפורמה מוצהרת לפגיעה בזולת: שניים מהם הוקדשו ללעג לשמנים, והאחרים שימשו כמקום התכנסות לשונאי גייז, טרנסקסואלים ושחורים. לפי פאו הקהילות נסגרו מאחר שפעלו בניגוד לכללי האתר האוסרים על פגיעה מכוונת באינדיבידואלים, אך בעיני לא מעט גולשים זו היתה פגיעה אנושה בחופש הביטוי הקיצוני שהיה אחד הגורמים להצלחת רדיט.
הסערה רק התעצמה כשבתחילת החודש פוטרה בפתאומיות ויקטוריה טיילור, מנהלת התקשורת של רדיט ששימשה בפועל כגורם מקשר בין הנהלת האתר לקהילה, שמונה כיום 36 מיליון משתמשים רשומים. בנוסף סייעה רדיט בפעילות השאלות והתשובות באתר (המכונה AMA, Ask Me Anything). ברדיט לא נימקו את המהלך, והגולשים העלו סברות מטרידות.
לפי אחת מהן בהנהלה זעמו על הדרך שבה התנהל האירוח המקוון של הכומר ופעיל זכויות השחורים ג'סי ג'קסון, שספג מהגולשים שאלות בוטות ופוגעות אפילו ביחס למקובל ברדיט. דיווחים אחרים תלו את הפיטורים בסירובה של טיילור לשתף פעולה עם יוזמות מסחריות. כך או כך, מנהלי קהילת AMA הרגישו שההנהלה פשוט מזלזלת בהם.
התגובה: סביב 3 ביולי חסמו המנהלים-המתנדבים של AMA את הגישה אליו למשך 24 שעות, וכמוהם עשו עשרות ממנהלי הקהילות הפופולריות ביותר ברדיט.
הצניחה בגלישה באתר היתה דרמטית. במקביל למחאות הלגיטימיות, הקיצוניים שבגולשים יצאו למתקפה אישית קשה נגד פאו, שכללה אף את השוואתה לאדולף היטלר, או התייחסות אליה כ"יושבת הראש פאו", אמירה בעלת אופי גזעני המשווה בין המנכ"לית, בת למהגרים סינים, למייסד סין הקומוניסטית מאו דזה-דונג. פאו, שהצטרפה לרדיט ב-2013, הודתה שההנהלה "פישלה במשך שנים בקשר עם הגולשים". ואולם, אף שרשמית היא עזבה בעקבות חילוקי דעות עם הדירקטוריון על עתיד רדיט, בהודעת הפרישה כתבה פאו בזעם שהאווירה ברדיט גרמה לה "לאבד אמון באנושות".
מי שחשב שבכך יירגעו הרוחות טעה. המהנדסת הראשית של רדיט, בת'אני בלאונט, התפטרה שלשום לאחר חודשיים בלבד בתפקיד, והביעה חוסר אמון מוצהר בהנהלה החדשה.
ואם זה לא מספיק המנכ"ל לשעבר ישאן וונג פרסם בתחילת השבוע פוסט שבו טען שהופמן, ועוד יותר מכך המייסד האחר אלכסיס אוהניאן, יוצרים במכוון שורה של משברים ברדיט. המטרה: לרכוש מחדש ובזול את השליטה בו מידי קונדה נסט שקנתה את רדיט ב-2006. לטענת וונג היה זה אוהניאן שפיטר את טיילור, ואז הפיל את התיק על פאו. "הוא הפגין היעדר מנהיגות מדהים", כתב וונג, "זה היה דבר מחורבן לעשות"
איך עושים מזה כסף
מינויה של פאו, בנובמבר שעבר, היה נפיץ מלכתחילה, וכמעט מראשית דרכה היא סבלה ממתקפות אישיות מיזוגניות וגזעניות. פאו עלתה לכותרות כשתבעה (והפסידה) את מקום העבודה הקודם שלה, קרן קלייר פרקינס, בגין אפליה על רקע מיני. אף על פי שמונתה למנכ"לית זמנית בלבד במקום וונג (שהתפטר בעקבות סכסוך על מיקום משרדי רדיט), היא נחשבה למי שבאה לעשות סדר באתר.
פאו ספגה לא מעט ביקורת על שתיקתה בפרשה שבה הפיצו גולשי רדיט תמונות עירום של מפורסמות כמו ג'ניפר לורנס וקייט אפטון, שנגנבו מחשבונות ה-iCloud הפרטיים שלהן, ונראה שהיא ניסתה לכפר על כך. הבעיה היא שחופש ביטוי קיצוני, כולל שנאת נשים, גזענות ולינצ'ים מקוונים, הם לקם חוקו של האתר כמעט מיום היווסדו ב־2005.
במסגרת רדיט יכול כל גולש לפתוח קהילה (סאב-רדיט) משלו, והגולשים מדרגים את הפוסטים של חבריהם לחיוב או לשלילה. פוסטים בעלי דירוג גבוה מזנקים לראש הסאב־רדיט ומשם לעמוד הבית, וזוכים לתהודה גדולה עוד יותר. מודל זה שימש לא פעם לזיהוי מגמות או סיפורים חמים בתחילת דרכם.
העובדה שהתפעול השוטף של האתר נעשה בידי הגולשים, כשרדיט עצמה מעסיקה כ-70 עובדים בלבד, הובילה להתפתחות קהילה שבה מותר לומר כמעט כל דבר. העובדה שהאתר נרכש ב-2006 על ידי קונדה נאסט, תאגיד תקשורת מהדור הישן, לא היה בה כדי לפגוע באופי העצמאי והייחודי של רדיט, שמתנהל כמעין יחידה אקס-טריטוריאלית בתוך המבנה התאגידי של המו"ל האמריקאי.
אף שלאורך השנים היה רדיט מקור לפעילות חיובית ולסיפורים מעניינים, גולשיו גרמו לא פעם נזק ממשי. כבר ב-2011 תחקיר של CNN חשף שרדיט מהווה מצע נוח להפצת תמונות זוועה ותכנים מיניים של קטינים (פעילות שנאסרה באתר רשמית רק שנה לאחר מכן). גולשים רבים ניצלו את האתר להפצת פרטיהם של אנשים שבהם ביקשו לפגוע או לנקום, פעילות המכונה דוקסינג. רדיט אף מהווה זירה לסחר (חוקי במוצהר) בנשק, וב-2011 הנהלתו נתנה את הסכמתה למכירת רובי סער עם לוגו האתר.
לאורך השנים שימש רדיט כזירה להאשמות שווא בלתי מבוססות. ב-2010, למשל, תורם כליה שהקים קרן לאיסוף כספים למלחמה בסרטן הואשם על לא עוול בכפו שזייף את סיפור התרומה ושהוא שומר את הכסף לעצמו. שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות הפיגוע במרתון בוסטון, חלק מהגולשים הפכו לחוקרים מטעם עצמם, ועל סמך ראיות קלושות האשימו אזרחים תמימים כי הם המחבלים שאחראים לפיגוע, כשבאחד המקרים אף הגיעו האשמות אלו לשער הצהובון "ניו יורק פוסט". כל ה"מחבלים" מעולם לא היו חשודים (ואחד מהם אף התאבד לפני הפיגוע), אך הם או משפחתם סבלו נאלצו להשקיע משאבים בהוכחת חפותם להמון זועם.
בשנה שעברה רדיט גם היה הבסיס המרכזי לארגון מתקפות במסגרת "גיימרגייט". בפרשה זו, טענות על חוסר יושר בקרב עיתונאים שמסקרים משחקי מחשב שימשו כתירוץ למתקפות מיזוגניות חריפות נגד מעצבות או מבקרות משחקים, שכללו בשיאן איומי אונס ורצח. אלה אלצו את הנשים שעמדו במוקד המתקפה, ובראשן מעצבות המשחקים זואי קווין ובריאנה וו והמבקרת אניטה סרקסיאן, לשכור מאבטחים ולרדת למחתרת.
פרישת פאו הציפה על פני השטח את הבעיות המבניות האלו, שמציבות את רדיט במלכוד. בסופו של דבר מדובר בחברה מסחרית, שגייסה בשנה שעברה 50 מיליון דולר ורוצה להפוך לעסק מכניס. הדרך המתבקשת היא שילוב פרסומות, אך חברות גדולות רבות לא יסכימו לפרסם באתר בעל אופי בעייתי כרדיט. ההנהלה יכולה אמנם לנקוט עוד מהלכים דרסטיים לשינוי אופי האתר, אך היא מסתכנת באובדן משתמשיה הוותיקים. אם אלה ירגישו שאינם זוכים לביטוי ראוי עשויים לעבור בהמוניהם לפלטפורמה מתחרה כמו Voat ולהפוך את רדיט לשממה מקוונת. המנכ"ל החדש הופמן, בינתיים, כבר הבטיח להנהיג מדיניות שקופה יותר, במטרה לגרום לגולשים להרגיש שמקשיבים להם.
"רדיט מכרו למשקיעיהם חתול בשק", תקף הפרשן המשפיע ארתור צ'ו במאמר באתר "דיילי ביסט". "צריך להשקיע משאבים אדירים כדי להפוך את רדיט למקום בטוח, ולא מקום מפגש לטרולים מאיימים. המתקפות על פאו מדגימות למה הניסיונות לתרגם את האתר לכסף נכשלו, ומדוע כל ניסיון עתידי כזה יהיה מורכב מאוד - כי רדיט עצמו מורעל".
4 תגובות לכתיבת תגובה