הקטנת הסיכון - צעד מתבקש בנסיבות הנוכחיות

המירוץ אחרי רווחיות סבירה בעולם מעוות שבו הריבית על נכסים חסרי סיכון נמצאת על גבול ה-0% - הפך בחודשים האחרונים מסוכן יותר ויותר. רצונם של משקיעים מוסדיים ופרטיים להגדיל את רמת הסיכון בהשקעותיהם הפיננסיות על מנת ליהנות, אם בכלל, מתוספת של אחוז או שניים נוספים לתשואה גם במחיר של הגדלת רמת הסיכון בתיק, הביא אותם בשנים האחרונות לנקוט באחת מ 3 דרכים:

1. שיפועו הקורץ של עקום התשואות הממשלתי, המשקף תשואות גבוהות יותר ככל שטווח האג"ח ממושך יותר, גרר הארכה של משך החיים הממוצע, עם כל הסיכון הבורסאי הנילווה לכך. מי שהתמיד באסטרטגיה זו נהנה עד לחודשים האחרונים מרווחיות נאה אך איבד חלק ניכר ממנה מאז החלה התפכחות ומודעות גוברת לרמת הסיכון באג"ח. מאז ראשית מאי עד עתה נתקבלה משווקי האג"ח תזכורת כואבת וגם כיום השווקים מדשדשים.

2. התרחבות פערי התשואה בין האג"ח העיסקיות המובחרות מקבוצת הדירוג AA לבין האג"ח המדורגות A מינוס ומטה, דירבנה משקיעים להגדיל את משקל האג"ח הנחותות בתיק כאשר הסיכון הנילווה לצעד זה איננו בורסאי בלבד אלא,

לעיתים, גם עיסקי, היינו יכולת המנפיק לשרת חובו קרן וריבית- בעתיד.

בעוד האג"ח הממשלתיות נהנות מקיומם של בנקים גדולים המשמשים כ"עושי שוק" ותורמים לסחירות הגבוהה שלהן ולתנודתיות נמוכה יחסית, בשוק האג"ח הקונצרניות בימים קשים "אין עם מי לדבר". לאור זאת, החזקה גדולה של אג"ח

כאלה מתאימה בעיקר לגופים המנהלים כספים פנסיוניים לטווח ארוך ויכולים להחזיק בסחורה הקונצרנית, עד לפדיון.

לענף קרנות הנאמנות המתמחות באג"ח של הסקטור העיסקי - יש בעיה בדמותם של משקיעים המכונים "ידיים חלשות" ומזדרזים לממש יחידות בקרנות דווקא בימים הקשים. לכן נאלצים מנהלי קרנות כאלה להחזיק רזרבת נזילות גבוהה יחסית.

3. הגדלת רכיב המניות בתיקי ההשקעות. הדעה ששלטה בוועדות ההשקעה המוסדיות לאורך התקופה האחרונה היא -

אפיק המניות מהווה מיפלט לכספים המחפשים מוצא, גם אם הדבר כרוך בהגדלת הסיכון. נטען כי המניות מייצגות פירמות שנהנו מהוזלת האשראי וכי הן משקפות ערכים ריאליים ומהוות הגנה בפני אינפלציה. הביקוש הגובר למניות בארץ ובעולם הביא לעליות שערים חדות וערכי החברות הגיעו לסכומים מטורפים שכל השוואה בינם לבין רווחיות החברה מספקת

מכפילים גבוהים ביותר.

הדרישה למניות לא פחתה גם כאשר ברור לכל כי הגורם המניע את הגיאות בשווקי המניות הם סכומי הכסף האדירים המוזרמים וקיימים במערכת ולא נתונים פנדמנטליים שמציגות הפירמות.

הגידול במשקל ה"נכסים האלטרנטיביים"

פרט לחלופות דלעיל, הרלוונטיות לשווקי ההון הסחירים, מעדיפים גופים מוסדיים יותר ויותר את הרכיב החוץ בורסאי הקרוי "נכסים אלטרנטיביים" .מדובר ברכיב מאד מגוון הכולל קרנות פרייבט אקוויטי המתמחות בענפים שונים - תשתיות, נכסי נדל"ן מניבים, רכישת חובות רעים מחברות והשבחתם, רכישת פירמות פרטיות, מתן אשראי "פנים אל פנים" לפירמות שונות, מה שקרוי "מימון חוץ בנקאי" וכן רכישה ישירה של נכסי נדל"ן בארץ ובעולם ועוד.

באחרונה החלו מנהלי הכסף המוסדי לחזור לקניית יחדות בקרנות "הון סיכון" לאחר הימנעות במשך יותר מ -10 שנים בגלל הפסדי עבר כבדים. היתרון בהשקעות מסוג זה קשור בעובדת היותן חוץ בורסאיות וחסינות בפני התנודתיות הגבוהה בשווקים, בבחינת השקעות "עוגן". גם כאן חשוב להציב מול היתרונות שנימנו את רמת הסיכון הכרוכה ואת היעדר הנזילות.

אכן, בתקופה כה מאתגרת, קשים הם "חייו" של מנהל כסף מוסדי המצוי בתחרות קשה עם עמיתיו. נסיונות העבר של מנהלי קרנות פנסיה, קופות גמל או פוליסות ביטוח משתתפות – לתזמן שינוי מגמה בשווקים ולהגיב קודם לכן – לא צלחו והצעד הכושל גרר איבוד לקוחות מאסיווי ותשואה פחותה שהציבה אותם ב"תחתית הטבלה"....

עם זאת , מורגשת אצל משקיעים פרטיים כבדים הנטייה להגדיל מאסיווית את רמת המזומנים, עד לשינוי במגמה. יש הבוחרים "לקבע" את רמת התשואות באג"ח. לטענתם, תשואה דולרית שנתית של 2.5% בטרייז'ריס האמריקניות ל 10 שנים – איננה רעה כל כך. בקשר לסיכון במניות, רבים מציינים את תשואתו הזעומה של המדד הפופולרי s&p 500 במחצית השנה החולפת, לאחר שהניב רווחיות נאה במהלך 2014. ללמדנו שהשיפור בפרמטרים הריאליים שנועד לספק גיבוי לבורסות, איננו פועל בסינכרון מלא עם השווקים.

לסיכום, חשוב להפנים כי אנו מצויים בסביבה עיסקית-פיננסית בעייתית. בלהט האופוריה, רק מעטים נותנים דעתם לרמת הסיכון. ייתכן שהמזדרזים להיכנס ל"בונקר" מפספסים ואין צורך לשנות הרכב התיק באופן טוטאלי , אך פעולה הדרגתית בכיוון זה - נבונה מאד.

הכותב מכהן במספר דירקטוריונים פרטיים וציבוריים, בוועדות השקעה מוסדיות ונותן ייעוץ לגופים ציבוריים