קבוצות כדורגל ישלמו מע"מ על העברת שחקנים מקבוצות זרות

בית המשפט העליון דחה את הערעור של קבוצות הכדורגל וקבע שהעברה והשאלה של שחקן מקבוצה זרה היא "תמורה בגין יבוא טובין" החייבת במע"מ.

קבוצות כדורגל רבות, וביניהן בני יהודה, מ.ס. אשדוד ובית"ר ירושלים, קיבלו שומה מאגף המכס והמע"מ של משרד האוצר לפיה עליהן לשלם מע"מ על הכספים שהן משלמות תמורת העברה או השאלה של שחקנים זרים מכיוון שזאת תמורה בגין יבוא טובין. הקבוצות ניסו לבטל את ההחלטה בבית המשפט המחוזי, אך הוא קיבל את עמדת האוצר.

ב-2012 הגישו הקבוצות ערעור לבית המשפט העליון. טענתן הראשונה הייתה שהזכויות שרכשו או ששאלו במסגרת הסכמי ההעברה עם קבוצות הכדורגל מחו"ל אינן "טובין" אלא פיצויים ששילמו לקבוצות הזרות, על שהפרו את הסכמי ההעסקה עם השחקנים.

תשלומים אלה הם מעין קנס עזיבה מוקדמת הדומה לקנס אותו משלם עובד שמעוניין להשתחרר מחוזה ההעסקה לפני המועד. עוד טענו הקבוצות שכישוריו ויכולותיו המקצועיות של השחקן אינם "זכות" או "נכס" שניתן לסחור בהם, שכן אם היו כאלו, ייווצר מצב בו חירותו של השחקן מוגבלת לשחק איפה שרוצה, וחמור מכך, מאפשרת "לסחור" בו בניגוד לדין.

שחקני בני יהודה חוגגים (ארכיון) | צילום: ראובן שוורץ

הטענה השנייה של הקבוצות היא שלא התבצע "יבוא". הקבוצות הסבירו שפעילות ענף הכדורגל מוסדרת בארץ ובעולם באמצעות תקנונים שונים וההתאחדות לכדורגל היא הגוף הרשמי שאחראי על הסדרת הענף בישראל. ההתאחדות משתייכת לפיפ"א (ההתאחדות העולמית לכדורגל) שמקום פעולתה הרשמי הוא שוויץ. כך, כאשר נוצרת התקשרות בין קבוצות הכדורגל השונות להעברה או השאלת שחקן, ישנם הסכמי העברה, לפיהם סכסוך הנוגע לזכויות יתברר במוסדות פיפ"א בשוויץ.

הטענה השלישית נגעה לחוקיות השומות. הקבוצות טענו שבמשך שנים הן לא קיבלו כל דרישה לתשלום מע"מ והאוצר אינו רשאי לשנות מדיניות זו כך פתאום.

סוגיה לא שגרתית

השופטים ניל הנדל, צבי זילברטל וחנן מלצר ציינו כי עמדה לפניהם סוגיה לא שגרתית וקבעו כי המחוזי צדק כשקבע שהשאלת או העברת שחקן היא עסקה כלכלית המתייחסת ל"נכס בלתי מוחשי" - הנכללת בהגדרה הרחבה של המונח "טובין".

לדעת השופטים המהות האמיתית של העסקה היא כלכלית: הקבוצות הזרות אמנם "רק" משחררות את השחקנים מההסכם עימן, אך בפועל מתבצעת עסקה חדשה בין השחקנים לקבוצות הקולטות, ובה מועברת תמורה בעבור העברת הזכות להשתמש בשחקן.

השופטים ציינו כי אם הם היו חושבים שההסכמים פוגעים באוטונומיה של השחקנים ונגועים בסחר בבני אדם, הם היו מבטלים את ההסכמים כליל ולא מתעסקים בשאלת החיוב במס. לדעת השופטים, חיוב המערערות במע"מ מוטל על הפעולה החוזית של העברת שחקן בין קבוצות המשקפת את הבחירה של הצדדים, ובראשה בחירת השחקן לשחק בקבוצה שהוא מעוניין בה.

השופטים דחו גם את טענת היבוא ונימקו כי הזכות להעסקת שחקן בישראל, ששילמו עבורה תמורה נחשבת ל"יבוא טובין" לפי חוק המע"מ.

ולגבי טענתן השלישית של המערערות, קבעו השופטים שהעובדה שהאוצר לא חייב את הקבוצות במשך שנים במע"מ על הפעולות המדוברות אינה מעידה בהכרח על חידוש מדיניות ולמעשה מדובר בחידוש פעולת הגבייה.

לאחר כל זה, פסקו השופטים שהמערערות חייבות במע"מ והן חויבו לשלם לאוצר שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 60 אלף שקל.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

• ב"כ המערערת: עו"ד יוסי רומנו

• ב"כ המשיבים: עו"ד עמנואל לינדר, עו"ד עופר אלבוים, עו"ד מוטי אלון, עו"ד יועד כוכבי, עו"ד אסף ששון

לפסק הדין

* עו"ד רפי בוקר עוסק בתחום המיסים.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.