כך הפכו טוויטר ופייסבוק למהדורת חדשות אינסופית

ראיתי את הידיעה בטוויטר

יותר ויותר משתמשים נשענים על המדיה החברתית כדי לקבל את זרם החדשות היומי שלהם: אם ב-2013 היה שיעור משתמשי טוויטר שקיבלו שם את החדשות שלהם 52%, אז ב-2015 הוא כבר עומד על 63%. באופן מפתיע יותר, גם משתמשי פלטפורמת הבידור והפרסומות פייסבוק צורכים דרכה חדשות: בשנת 2013, השיעור היה 47%, עכשיו - על פי נתוני מכון Pew - הוא עומד על 63%.

ואלה לא רק צעירים; על פי נתוני Pew, משתמשים מכל החתכים הדמוגרפיים, המגדריים והחברתיים מקבלים את החדשות שלהם בעיקר דרך המדיה החברתית. בפייסבוק, כאמור, נרשמה עליה משמעותית, אף שהשימוש בשני הכלים נותר פחות או יותר זהה (הבדיקה של פיו נערכה בארה"ב, שם טוויטר ופייסבוק כבר הגיעו לרוויה). במספרים ביחס לכל אוכלוסיית ארה"ב, אחד מכל עשרה צורך חדשות בטוויטר, בעוד ארבעה מכל עשרה משתמשים בפייסבוק לשם כך.

עם זאת, נראה שיש עדיין קשר שתיקה, אולי בושה, סביב השימוש הזה במדיה החברתית. חדשות הן אחרי הכל עניין רציני. רק תשעה אחוזים אמרו שטוויטר הוא מקור החדשות החשוב ביותר שלהם (4% אמרו כך לגבי פייסבוק), 32% אמרו שטוויטר הוא מקור חדשות חשוב (36% אמרו זאת ביחס לפייסבוק) - ו-60% אמרו (ביחס לשני השירותים) שהם אינם מקור חדשות חשוב עבורם. פייסבוק? אני בנאדם רציני, אני קורא רק את מדור המאמרים של הג'ורנל.  

אופס!

לתמנון העליז, גוגל, קרתה תקלה. לגמרי בטעות, החברה חשפה את הנתונים לגבי אנשים שמבקשים להסיר קישורים מתוצאות החיפוש שלה, במסגרת הזכות להישכח. כזכור, הזכות הזו תקפה בינתיים רק באירופה, שנויה במחלוקת והיא מאפשרת למשתמשים לדרוש מגוגל להסיר מהאינדקס שלה (לא מהרשת, כפי שסבורים בטעות) אתרים שפוגעים בהם.

גוגל, שמתנגדת בכל כוחה למנהג, נוהגת לטעון שהוא מאפשר לפושעים להסתיר את העבר שלהם וכך לשוב לחיים ציבוריים בלי שמישהו ידע את עברם. הבעיה היא שהמידע החדש שחושף הגרדיאן, שנשען לשם כך על נבירה בדו"חות השקיפות של גוגל, מראה שהבעיה הזו אכן קיימת, אבל היא זניחה מאוד.

על פי הנתונים של הגרדיאן, 95.6% מבקשות הזכות להישכח שמגיעות לגוגל מוגשות על ידי סתם אזרחים שהפרטיות שלהם נפגעה. גוגל, בחלק גדול של המקרים, מאשרת את הבקשות הללו - בין השאר כי אין לה ברירה. השיעור של פוליטיקאים שמנסים לכבס את העבר שלהם או של פושעים שמנסים להסתיר את העובדה שהורשעו נמוך מאוד - וגוגל דוחה את הבקשות הללו. רק בשלוש מדינות של האיחוד האירופי - איטליה, רומניה והונגריה - היה שיעור המבקשים הפרטיים (כלומר, לא פושעים או פוליטיקאים) שמבקשים להסיר מידע נמוך מ-90%. בצרפת, אוסטריה, גרמניה, הולנד, פורטוגל וקפריסין, שיעור המבקשים הפרטיים היה 98%.  

אלה נתונים שצריכים לשנות את הוויכוח. הם מעידים על כך שכאשר ניתנת לאנשים האפשרות לבחור להישכח, רוב מוחלט של מי שבוחר בזכות הזו לא מנסה לנצל אותה לרעה. ושכאשר יש נסיון לעשות שימוש לרעה, גוגל מטרפדת אותו.

טאבלט? לא תודה 

כשהציג סטיב ג'ובס לפני חמש שנים בערך את הטאבלט הראשון של אפל, האייפד, הוא אמר שמכשיר הוא פסגת הקריירה שלו. ובכן, הפסגה הזו נשטפת. בשעתו, היתה התפעלות פנומנלית מכך שג'ובס ואפל יצרו קטגוריה חדשה של מכשיר שאף אחד לא בעצם צריך, וגם הצליחו לשווק אותה. ככה זה כשמשקיעים המון כסף בשיווק. חמש שנים אחרי, והתופעה המיותרת הזו מתחילה סוף סוף לחלוף מחיינו.

נתוני המכירות של כל הטאבלטים הגיעו לשיא והם לא עולים. אחת הסיבות היא הפאבלטים, הסמארטפונים הגדולים במיוחד. סמסונג, למשל, רשמה עליה ניכרת במכירות פאבלט הדגל שלה, הגלקסי נוט 4.

בחדשות חיוביות למחצה עבור יצרני הטאבלטים, פורסטר מצאה שיש עליה זוחלת בשימוש בטאבלטים במגזר העסקי: היא אומרת שמחצית מהעובדים משתמשים בטאבלט פעם בשבוע, ושהחברה היחידה שלא חווה ירידה בתחום הטאבלטים היא לנובו, שהטאבלטים שלה גדולים במיוחד ומיועדים לעבודה. או, במילים אחרות, מטפסים לקטגוריה של לפטופ קל. לפטופים וסמארטפונים נשארו, ואני מעז לומר שיישארו, הכלים המועדפים לעבודה.

קצרצרים

1. התקנת את אפליקציית התמונות של גוגל? הסרת אותה? ובכן, גוגל ממשיכה לאנדקס את התמונות גם אם הסרת את האפליקציה מהסמארטפון שלך. העיתונאי דייוויד ארנוט גילה לזוועתו שגוגל ממשיכה לשמור תמונות של הבת שלו גם אחרי שהאפליקציה הוסרה. גוגל אישרה שאכן כך הדבר. כלומר, למונח "להסיר אפליקציה של גוגל" אין משמעות: החברה תמשיך לאסוף עליך מידע גם לאחר הסרת האפליקציה. מה שבאמת מדהים פה הוא שכמה אתרים דיווחו על הריגול הזה כעל פיצ'ר: אתה לא צריך להתקין אפליקציה, גוגל תשמור את התמונות שלך לבד.

2. יש מנכ"ל חדש לרדיט, אחד סטיבן הופמן - ממייסדי החברה - אבל לא הייתי משקיע תאי מוח בנסיון לזכור את השם שלו, כי לא נראה שהוא יהיה שם הרבה זמן. בהצהרת הפתיחה שלו באתר, כתב המנכ"ל הטרי שלא הוא ולא יו"ר החברה והמייסד האחר אלקסיס אוהניאן בנו את החברה "כדי שתהיה מבצר של דיבור חופשי". זו הצהרה משונה והטרולים המקומיים מיהרו לחשוף הצהרות קודמות של אוהניאן שבהן אמר בדיוק את זה: שרדיט אמור להיות מצודת דיבור חופשי. יש לקוות שהאתר ישקע במהירות במדמנה שלו.  

3. אין, כידוע, iWatch: השעון של אפל נקרא Apple Watch. אבל יש סכסוך משפטי סביב השם iWatch. חברה אירית בשם Probendi הוציאה סימן רשום על iWatch, מוצר שלטענתה היא מתכוונת להוציא מתישהו לשוק, וכעת היא תובעת את אפל על הפרת הסימן הרשום. לטענת פרובנדי, אפל אמנם לא השתמשה בשם iWatch למוצר שלה, אבל היא קנתה את החיפוש בגוגל אחרי iWatch כך שיפנה לעמוד של Apple Watch ובכך פגעה ביכולת העתידית, אם וכאשר תהיה, של פרובנדי למכור את ה-iWatch שלה. מסוחררים? נתמצת. זה נשמע כמו טרול פטנטים עם חוש הומור שעוקץ את אפל. פרובנדי טוענת שהיא בנתה iWatch; אני אאמין לזה כשאראה אותו.  

4. כ-14 מיליון מוסלמים עולים לרגל בימים אלה למכה, עם הרמדאן, ומוסלמים שמשתמשים בסנאפצ'ט מספקים מבט נדיר על העיר הקדושה שסגורה ללא-מוסלמים. סנאפצ'ט יצרה, אחרי קמפיין בטוויטר, "סיפור חי" ממכה ובו העלו משתמשים משם תמונות של חיי העיר בימי הרמדאן. מדי יום מציגה סנאפצ'ט סיפור חי שכזה, שמתמקד בתמונות ממקום מסוים. בשבוע שעבר היה תורה של תל אביב ואחר כך רמאללה.