חורבן בית חכם: מי בכלל צריך את אינטרנט הדברים?

למשתמש מס' 467,182,693 יש מחסור בחלב

אחת המגפות הבאות עלינו לרעה היא הבית החכם - אינטרנט הדברים. אנחנו לא באמת צריכים את זה, אבל יש לא מעט חברות שיעשו מזה הרבה מאוד כסף - אז זה יגיע בין אם נרצה ובין אם לא.

הרעיון פשוט למדי: כל החיים שלך יימדדו על ידי חיישנים מחוברים לרשת. הברז יבדוק אם זרם המים בלחץ הנכון וידווח על כך לשרברב. המקרר יבדוק מה יש בו ומה אין ויטריד אותך במסרונים בדרישה לקנות מוצרים. השירותים ימדדו את רמת החומציות בשתן שלך וישלחו את המידע לאיזה מפרסם רפואי. הבקבוק שאתם שותים ממנו ידע בדיוק כמה אתם נוהגים לשתות ויספר למוכרי המשקאות. כלומר, אם חשבתם שאתם משדרים הרבה מידע עכשיו, עוד לא ראיתם כלום.

כל המידע הזה, כמובן, ינוע דרך הרשת ולמי ששכח, אזכיר שהרשת אינה מקום בטוח במיוחד. כל המוצרים האלה הם חדשים ועל כן סביר להניח שכל מיני האקרים יתגלחו על חורי האבטחה שלהם. אם חשבת שספאם זו בעיה, חכה עד שאיזה ליצן עם אפס כישורים חברתיים ותוכנת פריצה יחליט לפתוח לך את הבוקר עם קומקום חכם שיתיז עליך מים רותחים, או סתימה חכמה בשירותים החכמים.

אבל מעבר לזבלים הקטנים, שקיומם הוא סיכון מקצועי שבחיים בחברה מקוונת, יש את החברות הגדולות. כל המידע שלך יגיע לחשודים המיידיים - גוגל, פייסבוק וכו' - שימכרו אותו למפרסמים. גוגל ממהרת להכנס לתחום, וזה לא בגלל שהיא חושבת שתרמוסטט חכם הוא העתיד; המודל הנוכחי שלה (פרסום בתוצאות חיפוש) מתחיל להתקרב לשיאו. היא צריכה עוד מידע כדי לפתח את הפרה החולבת הבאה.

ומעבר לאלה, יהיו לנו את שירותי המודיעין. טרנד אינטרנט הדברים הוא גן עדן ל-NSA ודומותיה, שיוכלו מעתה לאתר את סדר היום המדויק של אנשים לפי המגעים שלהם עם חפצים שמיקומם הפיזי ידוע. אחרי הכל, לא רק הבית שלך יהיה "חכם"; גם מקום העבודה. וגם הרכב. ומה אנחנו נקבל בתמורה? מקרר שיודיע לנו מתי נגמר החלב ומנורה שאפשר לעמעם עם הסלולר, רק שלא נצטרך לקום אפילו לרגע אחד. באמת תודה. לא הייתם צריכים. 

אלה לא ההרים

במשך שנים, טענו חברות הרשת והסלולר בארה"ב שהעובדה שיש אזורים ענקיים מחוץ לערים הגדולות שאינם מחוברים לרשת היא תוצאה של כל מיני שיקולים גיאוגרפיים. יותר מדי מרחק, יותר מדי הרים, לך תעקוף עכשיו את הנהר הזה וכן הלאה.

אלא שמחקר שהציג לאחרונה הבית הלבן הראה שהרבה יותר מגיאוגרפיה, מה שדופק אנשים בארה"ב מבחינת היכולת שלהם להתחבר לרשת הוא היכולת הכלכלית שלהם. מה שנראה במבט ראשון כמו הפיצול המקובל בין ערים וכפר, מתגלה במבט מעמיק יותר כפיצול על פי הכנסה. יש חורים בצפון דקוטה שאלוהים לא היה מוצא עם GPS ומדריך מקומי - ואף על פי כן, יש להם חיבור רשת סביר לגמרי. אתה מסתכל על סן אנטוניו, טקסס, אזור אורבני במובהק, ומגלה ששיעור החיבור לרשת שם הוא 65% - אלא אם אתה יוצא לפרברים, ואז הוא מזנק ל-83%. וזה לא ששמו רכס הרים בין העיר לפרבר. 

הבעיה היא כלכלית - ותמיד היתה. היכולת של מי שיש לו לקבל גם חיבור לרשת רק מרחיבה את הפער בינו ובין מי שאין לו, הפער שכבר כונה הפער הדיגיטלי. היכולת של מי שמתחיל עם נתונים דפוקים לסגור את הפער יורדת עוד יותר כשהברנש מהפרבר מקבל גם חיבור מהיר וגישה לכלכלה העולמית.

אי לכך ובהתאם לזאת, נשיא ארה"ב ברק אובמה הכריז על תכנית לאומית שהמטרה שלה היא לחבר עניים לרשת. בחלק מהאזורים היותר עניים, יידרשו חברות הסלולר והרשת לחבר את המקומיים על חשבונם; גוגל כבר הודיעה שהיא תשמח לעשות את זה בערים שבהן גוגל פייבר - הפס הרחב שלה - כבר פועל.

התוכנית אמורה לפעול ב-27 ערים ולחבר לרשת כשלב ראשון 200,000 ילדים. זה לא יהיה צעד נטול בעיות: ילדים שאין עליהם השגחה נוטים לנצל את החיבור לרשת כדי לבזבז זמן, לא כדי לנצל אותו ביעילות. אבל זה ייתן סיכוי.

פורנו הנקמה מזנק

בדיקה שערכו רשויות החוק באנגליה ו-וויילס (חטיבה משפטית נפרדת מסקוטלנד וצפון אירלנד במסגרת הממלכה המאוחדת) העלתה שבחצי השנה שבה פורנו נקמה הפך לפשע, היה זינוק בדיווחים עליו.

התושבים דיווחו על 139 תקריות כאלה בחצי השנה, כשרוב הקורבנות (כשני שליש) הן נשים מתחת לגיל 30. התוקפים היו בדרך כלל בני זוג לשעבר. על כל גבר שדיווח על פגיעה, דיווחו שמונה נשים על פגיעה.

פורנו נקמה הוא מצב בו אדם מפרסם תמונות של אדם אחר במצב אינטימי ללא הסכמתו, בדרך כלל כתוצאה של פרשיית אהבה נכזבת. או, במילים בוטות יותר, אחרי שהיא זרקה את המניאק. המספרים עשויים, אגב, להיות גבוהים יותר, כי לא כוחות המשטרה באנגליה ו-וויילס התחילו לאסוף נתונים. אז האם פרצה מגפה של פורנו נקמה בחצי השנה האחרונה? לא. סביר להניח שהיא היתה שם, בלתי מדווחת, במשך שנים. עכשיו יש לה קטגוריה משפטית משלה, ואנחנו מתחילים לראות את מימדי התופעה. זה הכל. 

קצרצרים

1. הרשויות בקליפורניה קנסו את אובר ב-7.3 מיליון דולר, משום שזו סירבה למסור לרשויות מידע על מספר הפעמים שבהם היא נדרשה להסיע בעלי מוגבלויות. לאובר יש היסטוריה ארוכה של התנכלויות לבעלי מוגבלויות, כאשר המקרה היותר ידוע לשמצה הוא זה של הנהג שהכניס כלב נחיה של עיוורת לתא המטען, ומשזו הבחינה בכך ומחתה, השליך אותה ואת כלבה מהרכב באמצע שום מקום במהלך סופת גשמים. אובר סירבה למסור לרשויות גם את הפרטים הבאים: מספר בקשות הנסיעה שהיא קיבלה ודחתה; כמה משלמים הנוסעים עבור הנסיעה; מספר הנסיעות בכל אזור מיקוד; הסיבות לתאונות שבהן היו מעורבים רכבי אובר. אם בתוך 30 יום אובר לא תשלם את הקנס, הרשויות רשאיות לשלול את הרשיון שלה לפעול בקליפורניה.

2. רשויות ברחבי העולם שיתפו בימים האחרונים פעולה בפשיטה גלובלית על רשת פשע מקוונת שכונתה Darkode והביאו למעצרם של כ-70 חשודים. כך דיווחו ה-FBI ואינטרפול. בין העצורים נמנה מורגן קולברטסון, חוקר לשעבר בחברת האבטחה FireEye, שזכתה להשקעות מצד גולדמן סאקס, In-Q-Tel של הסי.איי.איי ואחרות. לא ידוע איזה מידע לקח איתו קולברטסון מהעבודה ב-FireEye, אבל הוא חשוד בכך שהוא פיתח ומכר נוזקת-על לאנדרואיד. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא שיווק את הדופקה במקביל לעבודה שלו ב-FireEye. נהדר.

4. בריטניה ידועה בכך שהיא המדינה עם מספר מצלמות האבטחה הגדול לאדם במטר רבוע, וכעת רצה המשטרה שם להוכיח שיש עוד מצלמות שהתושבים לא מודעים אליהן. היא פרסמה תמונה של קומיקאי ידוע בממלכה, מייקל מקינטייר, שצולמה ממסוק בזמן שהאחרון הלך ברחוב, ושאלה את התושבים בטוויטר האם הם מזהים אותו. השאלה הזו נשארה פתוחה, אבל בינתיים נפתחה חקירה כנגד המשטרה בשל חשד להפרת חוקי הפרטיות. אופס.

5. ארגון ה-EFF, ארגון זכויות הגולשים הוותיק בעולם, פתח לאחרונה כלי לקידום דמוקרטיה שמאפשר לאזרחים אמריקאים ליצור קשר ישיר עם המחוקקים שלהם. המשתמש בוחר את אזור המגורים שלו ואז בוחר את הפוליטיקאים שהוא רוצה לאתגר, כותב מייל או מסרון, והאתר עושה את השאר. זה אמצעי נהדר להבהיר לפוליטיקאים מה רוצים הבוחרים שלהם.