הבוררת: כך הפכה אייריס אפפל לפוסקת העליונה של ענף האופנה

בשנות הארבעים של המאה הקודמת חיה באי ננטאקט שבארצות הברית אשה בת כ־40 שמצאה לעצמה תפקיד מוזר: היא נהגה להסתובב באי עם פתקים שעליהם הדפיסה דברי ביקורת, ולחלק אותם לנשים שאת לבושן החשיבה כלא ראוי. הנוהג הלכאורה חצוף הזה, כתבה הסופרת שרי בארנס בהאפינגטון פוסט, שיקף את האופן שבו נשים תפסו את עצמן באותה תקופה: בכל הקשור לאופנה, הן לא הושפעו מסלבריטאיות אקסטרווגנטיות, מפרסומות או מבלוגריות צעירות. לפני 60 שנה "האופנה היתה שייכת למבוגרות", שבניגוד לימינו לא היו אז מובלות אלא מובילות, ותפסו את הפוזיציה הקובעת בכל הנוגע לסטייל הנכון.

בטור הגדירה בארנס את אותה אשה מננטאקט "Fashion Arbiter", כלומר "בוררת" או "פוסקת" בתחום האופנה. הקו שעובר בין ההגדרה "אייקון אופנה" ל"בורר" או "פוסק" הוא דק ביותר: ההגדרה הבסיסית של Fashion Arbiter היא מישהו שהצליח להפוך סגנון מסוים שטבע לפופולרי, כלומר קובע טעם ומכתיב מגמות. מעבר לזה, אותם אנשים גם יודעים להשתמש במעמד שניתן להם ולתבוע את כוחם והשפעתם גם בהתבטאויותיהם.

לאורך ההיסטוריה הוגדרו דמויות שונות "בוררות בתחום האופנה": מהמלכה המצרית נפרטיטי, דרך מלכת אנגליה אליזבת הראשונה ובו ברומל, שהמציא את מראה ה"דאנדי" האנגלי, ועד עורכת האופנה המיתולוגית דיאנה פרילנד. ואולם, מי שהעלתה את המונח הזה לאחרונה לכותרות היא אייריס אפפל בת ה־93, ש"ווג" ו"הניו יורק טיימס" - כמו רבים אחרים בתעשיית האופנה - הכתירו ל"בוררת" של תעשיית האופנה. הסרט הדוקומנטרי שנעשה על חייה, בבימויו של אלברט מייזלס המנוח, הוא כרגע סרט האופנה המדובר ביותר בעולם: הוא הוקרן לראשונה לפני כמה חודשים בפסטיבל קאן, ובשבוע שעבר הוצג בפסטיבל הסרטים בירושלים (שננעל היום).

ב־1950 הקימו אפפל הניו־יורקרית ובעלה המנוח קרל חברת טקסטיל, שבמסגרתה עסקו בפרויקטים של עיצוב פנים ורסטורציה, כולל בבית הלבן. השניים תרו את העולם בחיפוש אחר חפצי אמנות, חומרי גלם ובדים ייחודיים, ועליהם ביססו את המוניטין שלהם. המסעות האלה אפשרו לאפפל לצבור אוסף אדיר של תכשיטים ובגדים, שאף זכה לתערוכה מיוחדת במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק ב־2005. התערוכה, שזכתה לפופולריות עצומה, הפכה את אפפל מסוד שמור למביני דבר לשם מוכר לכל.

באחת הסצנות בסרט, שהוגדר על ידי "הניו יורק טיימס" "סרט מאיר עיניים ומענג על חיים, אהבה, משקפיים עם אמירה, צמידים בגודל של צמיגים ועל אמנות הכניסות המפוארות", נפגשת אפפל עם שתיים מהדמויות החזקות בתעשיית האופנה כיום - ג'נה ליונס, המנהלת הקריאייטיבית של המותג J. Crew, והמוזיקאי־מעצב־סלב קניה ווסט. כשנשאלה אפפל מה דעתה עליהם ענתה כי "ג'נה היא אשה מאוד מוכשרת ומבינת עניין. אסור לשים אותה באותה הסירה עם ווסט - הוא בחור מאוד נחמד עד כמה שאני יודעת, אבל ללא ספק הוא אינו קובע טעם".

 

הציטוט הזה הוא דוגמה מובהקת לאותה פסקנות שהעניקה לאפפל את התואר. אפפל היא מורדת, היא משתעשעת עם סטייל, מתעלמת מהעובדה שנשים אחרות בגילה בעיקר מנסות להיראות מהוגנות ומעידה שוב ושוב בראיונות כי מה שמטריד אותה יותר מכל הוא ש"כולם נראים אותו הדבר" ו"חצי עולם מסתובב בחוץ כאילו הוא בדרך למקלחת או לחדר הכושר". באמצעות הופעתה היא מנסחת אמירה על אינדיבידואליזם בעולם של שיבוטים, והאמירה הזאת היא מקור הסמכות שלה כשהיא מדברת על אופנה ומבקרת אחרים.

 

פוסקת אובייקטיבית

"הלבוש שלה מספר לך על הטוטאליות שלה, על ההערכה העמוקה שלה למה שהיא עושה, ויש בזה משהו סוחף מאוד ומשכנע", אומרת יערה קידר, אוצרת וחוקרת אופנה הלומדת לתואר שני בחוג ללימודי אופנה באוניברסיטת ניו יורק. "היא מתייחסת לאופנה כדבר שיש בו עומק, שפה, היסטוריה, כדרך להעביר מסרים, לספר סיפורים, לשקף הלך רוח ומחשבה".

דבר נוסף שמאפשר לאפפל להיתפס כפוסקת אובייקטיבית הוא העובדה שאף שהופיעה בהפקות אופנה ועל שערי מגזינים, סומנה כמוזה בידי מעצבים, עיצבה תכשיטים ותיקים, והיא משמשת מנטורית לסטודנטים לעיצוב אופנה - היא תמיד שמרה על ריחוק מסוים מלב המאפליה של התעשייה.

"היא לא מעצבת אופנה, אבל היא נעה תמיד במעגלים של עיצוב ואמנות, בעיקר באמצעות אספנות ופטרונות", אומרת קידר. "עורכת 'ווג' אנה ווינטור, למשל, עם כל הרעש שקיים סביבה, לא באמת נחשבת למישהי שהסטייל האישי שלה מעניין או משפיע. להיפך, הוא מאוד שמרני ולא יצירתי.

"המקרים הכי מעניינים של אנשים שמשפיעים על עולם האופנה הם של אלו שלא הגיעו מהתחום - המלכה ויקטוריה, מדונה, ארנסט המינגוויי, מועמר קדאפי. אפילו המראה הפשוט לכאורה של מייסד אפל סטיב ג'ובס היה מתוכנן ומוקפד, וסיפר לנו עולם ומלואו על עיצוב, פשטות ונגישות".

כשלכל זה מוסיפים אלמנט נוסף שאין לרוב אייקוני האופנה, והוא גילה של אפפל (היא עצמה העניקה לעצמה את התואר "כוכבנית גריאטרית"), מבינים כי השילוב של כל מה שהיא הוא שמאפשר לה לענות את התשובה הקצרה, הנחרצת והפסקנית - "איכס" - כשהיא נשאלת לדעתה על בוטוקס, למשל.

הגרסה הישראלית

קארין דנסקי, שנחשבת לסופר־מודל הישראלית הראשונה ומדגמנת עד היום, מתחזקת —-בנוסף לגוף וסטייל מעוררי התפעלות - גם עמוד פייסבוק פעיל, שבו היא מכנה את עצמה "הבוררת של עולם האופנה". כשאני שואלת מה הופך אותה לכזו דנסקי משווה את עצמה לווינטור. "היא עורכת את 'ווג' ביד רמה כל כך הרבה שנים, ועובדה שאיש לא הצליח למלא את מקומה. כנראה יש אנשים שהם מעל הממוצע".

אבל זה חלק מתפקידה של ווינטור.

"נכון, כי מאחוריה עומד מגזין נחשב ואילו אני באה מטעם עצמי, ואת הלגיטימציה קיבלתי לאחר עבודה קשה. כשמקבלים הכרה כזו מבלי שעומד מאחורי זה 'ווג', זה ראוי להערכה אף יותר. זה Self Made Woman".