אותה גברת שמרנית באותה אדרת

הבחירות האחרונות בברצלונה לימדו אותנו מחדש כמה דברים שאנחנו כבר יודעים. ברצלונה סובלת מפילוג עמוק. הבחירות ב-1997 בהן הנשיא המכהן ז'וזפ ליואיס נונייז קיבל רוב מוחץ של 76% היו האחרונות בהן היה מנצח דומיננטי אחד וברור, וזה עוד קצת מעט אחרי שמכר את רונלדו המקורי לאינטר לאחר שסירב לשפר את חוזהו.

ברתומיאו חוגג. הגדיל את מספר הזקנים במועדון וניצל זאת היטב | צילום: איי פי

מאז המועדון שרוי בפילוג, שהחל בהצבעת האי אמון ב-1998 של קבוצת לחץ צעירה בשם 'אלפנט בלאו' (הפיל הכחול) בראשות עורך דין כריזמטי העונה לשם ז׳ואן לאפורטה.

לאפורטה הוביל בזמנו תסיסה של המחנה הצעיר במועדון שיצא נגד השמרנות המדכאת של זקני המועדון. אבל כמו שניווכח בהמשך, הצלחה ספורטיבית של הקבוצה הראשונה (דאבל) הפילה את הצעת האי אמון. 

כאמור, הצעת אי אמון יצרה את הפילוג במועדון שמניע את הבסיס שלו כבר 15 שנים - "הנונייזם" נגד "הלאפורטיזם". מאוחר יותר "הרוסיי-יזם" נגד הלאפורטיזם ועד אתמול, "הברתומיאוזים" נגד הלאפורטיזם. המנצח בבחירות האחרונות, ג'וזפ מריה ברתומיאו, סנדרו רוסיי (הנשיא לשעבר), ז'ואן גספארט הם בסך מייצגים של "הנונייזם" בצורות שונות: 

שמרנות אדוקה, קומבינות כאלו ואחרות, וטיפוח בלתי פוסק של הגרעין הגדול ביותר של חברי המועדון - גרעין הוותיקים. לאפורטה עדיין מייצג את הבדלנות, הדביקה בערכי יוהן קרויף (בכל מחיר), ההתייחסות לבארסה כמועדון גדול יותר מכדורגל, והצמדת התווית הקטלאנית למועדון (גם בכל מחיר). במרוצת השנים הנונייזם התיישר יותר לכיוון המודרני של לאפורטה, אבל בבסיסו הוא נשאר אותו דבר.

מרבית הקולות (כמעט 74% לפי הערכות התקשורת) הגיעו לברתומיאו מסוסיוס (חברי מועדון) בני 60 ומעלה, שמהווים את הנתח המשמעותי ביותר בקרב חברי המועדון. שאר המועמדים (בעיקר לאפורטה) נשענים על קולות הצעירים. 

לאפורטה עם אבידל. יותר מדי מאולתר | צילום: איי אף פי

ותודה למסי

הדחיפה הכי משמעותית שברתומיאו קיבל הייתה מהתארים של הקבוצה הראשונה. לסוסיוס השמרנים לא אכפת שברתומיאו בעצמו קרא להאריך לטאטה מרטינו את החוזה בסיום העונה שעברה (הצעה שנפלה בגלל וטו בהנהלה), אכפת להם מתארים. ורק מתארים. יש משפט ידוע בקטלאנית שאומר quan la pilota entra, millor no fer-nos mal - ״כשהכדור חוצה את קו השער, עדיף שלא נהרוס את זה״, או בקיצור - אם זה לא שבור, אל תתקן את זה. וזאת קלישאה שחזרה על עצמה בכל השבועיים האחרונים כאשר ראיינו חברי מועדון מבוגרים. אחד מהם אמר: ״ב-2003 הצבעתי לאפורטה כי נראינו כמו זבל, הפעם אצביע ברתומיאו כי זכינו בתארים וצריכים המשכיות״.

״המשכיות״ הייתה מילת המפתח בכל הקמפיין של ברתומיאו (שקיבל לוגו שדומה ל״3״ - רמז לתארים עליהם הוא לקח קרדיט), ולשם הוא כיוון בכל חוגי הבית של הסוסיוס המבוגרים בהם הוא ביקר כבר מפברואר. הוא התעלם לחלוטין מהפלג הצעיר של המועדון - הפלג שלא היה מצביע לו בכל מקרה, היות והוא מודע באמצעות האינטרנט לכל שערוריה שהוא מקושר אליה, וכל שקר שני שיוצא לו מהפה. 

מ-2010, הנשיא דאז סנדרו רוסיי סגר את האופציה לכל אוהד ברצלונה מן השורה להפוך לחבר מועדון תמורת תשלום שנתי, והפך את התהליך לפרוצדורה מייגעת בת 3 שנים בה נדרש המועמד להגיע מדי שנה לברצלונה ולחתום על טופס. המהלך הצליח בגדול עבורו כשמספר חברי המועדון צנח מכמעט 190 אלף ל-109 אלף ב-5 שנים, וכך הנתח החלקי של חברי המועדון הזקנים גדל משמעותית.

ברצלונה היום

הסוסיוס הזקנים ניזונים מהתקשורת הבסיסית ביותר: הם קוראים ׳אל מונדו דפורטיבו׳ על הבוקר עם הקפה, ומשוחחים במשרד על המאמר האחרון ב״לה וונגרדיה״ - העיתון הפופולארי ביותר בקטלוניה. צמד העיתונים האלה נמצא בשליטה של ׳גרופו גודו׳, בה מיודענו סנדרו רוסיי מקושר היטב. ברתומיאו, שביקש מהמועמדים האחרים לשחק ״פייר פליי״, הזרים מדי בוקר תעמולה דרך העיתונים הכי נקראים בברצלונה. הוא ניצל בחוכמה את ימיו האחרונים בהנהלה כדי לחדש חוזה ללואיס אנריקה (לאחר שאמר שזאת החלטה שצריך לעשות הנשיא החדש), הוא חידש חוזה לדני אלבס האהוב וניצל את הבובות שלו בהנהלת המעבר שהוקמה לבחירות, כדי להחתים את אלייש וידאל וארדה טוראן. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנהלת הזאת מנוצלת לצרכים אלה בזמן הבחירות.

ואת כל ההחתמות האלה, הוא דאג לפמפם היטב דרך העיתונות שלו, שכמובן מעלימה עין מהצהרות מביכות שלו לאורך הקמפיין ומתביעות נוספות שמקבל המועדון. היא גם דאגה להבליט את הרווח שבארסה הציגה לעונה האחרונה בדו״ח הכספי האחרון שלה, למרות שכמה נתונים בדו״ח "כובסו" (לא הכניסו את הרכישות החדשות והקנסות על ניימאר) והתעלמו לחלוטין מהחוב של המועדון לבנקים שגדל ל-327 מיליון יורו. קוראי העיתונים ממש ראו אוטופיה מדי בוקר.

ברתומיאו גם ניצל את היותו נשיא מכהן כדי להבטיח לגרעין הבולט של חברי המעודון את ההבטחות הכי קוסמות שיש: שמירה על מחירי המנויים הקיימים (כל בעלי המנויים הצביעו עבורו), הכנסה של מעליות לאיצטדיון בשיפוץ שהוא מתכנן (כל זקן ישמח) והוא גם חילק להם כרטיסים לגמר גביע המלך וגמר ליגת האלופות על חשבון אותם אוהדים צעירים. שמירה על מחירי המנויים הקיימים היא סוגיה מאוד חשובה עבורם כאשר חלקם הגדול מספסר את המנוי לתיירים ומממן לעצמו את הפנסיה. 

את הסוסיוס המבוגרים לא מעניינת קטאר (רובם לא יודעים איפה היא בכלל), לא אכפת להם שמנסים להכפיש את שמו של המועדון ושחקניו בתקשורת, הם לא מודעים לכך שברתומיאו בכלל גדל במחלקת הכדורסל של אספניול והפך לסוסיו של ברצלונה רק ב-1998, וגם פרשיות המס, הקריסה של האקדמיה (לה מאסיה) ועונש ההעברות של פיפ״א לא נמצאים בראש מעייניהם כשליאו מסי, לואיס סוארס וניימאר מנפקים קסמים על הדשא וזוכים בתארים.

הבחירות לאורך ההיסטוריה מצביעות על קו קבוע: כדי להדיח נשיא מכהן, צריך כישלון ספורטיבי של הקבוצה הראשונה. זה מה שקרה ב-2003 (הקבוצה סיימה בקושי במקום השישי) זה מה שכמעט קרה ב-2008 עם הצבעת האי אמון בלאפורטה (מה שבדיעבד כמעט מנע את יצירת הקבוצה הראשונה של פפ גווארדיולה), וזה מה שהיה אמור להתרחש הקיץ (לאפורטה הוביל בגדול את הסקרים של מרץ), אבל למסי ולואיס אנריקה היו תוכניות אחרות.

הקמפיין של ז׳ואן לאפורטה, זכה לביקורות בצדק. אנריק מאסיפ (שחקן כדור יד אגדי במועדון וחבר צוות בקמפיין) אמר שלאפורטה עצמו החליט סופית לרוץ רק בסוף מאי, ולאורך הקמפיין הייתה תחושה של הרבה אלתור, הרבה שמות נוצצים והרבה קרויף, יוניצ״ף ולה מאסיה. לאפורטה עשה טעות כאשר המשיך להשען על ההחתמה של פול פוגבה, גם אחרי שארדה טוראן הוחתם, סכום הרכישה שלו (80 מיליון יורו), שפומפם לתקשורת בכלל על ידי ברתומיאו ואנשיו, הפך את החרב של לאפורטה לחרב פיפיות. 

עדיין, כל אלה הם פגיעות קלות בכנפיי הקמפיין של לאפורטה, הפגיעה המשמעותית הייתה השער של ניימאר בגמר ליגת האלופות. וזה מה שמעניין את הרב המכריע של חברי המועדון של ברצלונה - כאן ועכשיו. אל תדברו איתם על עתיד.  

ומה יהיה בעתיד? אם לא יהיו קשיים, באסיפת חברי המועדון הקרובה באוקטובר, ברתומיאו יעביר את התוכנית הסופית לשיפוץ הקאמפ נואו (כרגע יש רק הדמיות יפות), פרויקט גרנדיוזי שמחירו צמח מ-189 מיליון יורו עד לגובה מבהיל של 600 מיליון יורו. במועדון ש 73% מהתקציב שלו מופנה למשכורות והחוב שלו רק גדל מדי שנה, זה יכול להיות מתכון לאסון.

באותה אסיפה ברתומיאו אמור להציג אלטרנטיבה לספונסרשיפ של קטאר (אחרי שאמר לפני שבועיים שהם ההצעה היחידה שיש על השולחן, והתהפך בעקבות ביקורות), אך לקטאר יש את המילה האחרונה בעכל מקרה. לפי המועמדים האחרים לנשיאות: אגוסטי בנדיטו, וטוני פריישה (שהיה סגן נשיא של ברתומאו), הקטארים יכולים להשוות כל הצעה אחרת שתעמוד על הפרק.  

עם התיעדוף הנמוך שברתומאו מקנה ללה מאסיה (טען ששחקני קבוצת המילואים לא צריכים להתאמן עם הקבוצה הראשונה, ושמכירת שחקנים צעירים תורמת לרווחי המועדון), אנחנו צפוים להמשיך לראות יהלומים פוטנציאלים נוטשים את אחת ממחלקות הנוער הטובות בעולם (5 כבר עזבו הקיץ), והמשך מדיניות רכש של "גלקטיקוס". כל עוד יש תוצאות בשטח, הסוסיוס הזקנים ימשיכו לחיות בבועה שלהם. 

שלא יהיה לכם ספק, הסיכוי שברתומיאו ימשוך 6 שנים במנדט החדש שלו אינו גבוה. בתחילת 2016 יפתח מחדש המשפט שלו בהעלמת המיסים בקייס ניימאר בו רשות המיסים דורשת את מאסרו לשנתיים וחצי בגין העלמת מס ופשע תאגידי (היא דורשת 7 שנות מאסר על סנדרו רוסיי). האופיזיציה של ברתומיאו כבר מיישרת מבט לשם, בתקווה לקרוא להצבעת אי אמון מחודשת בחונטה וחידוש מאבק הכוחות התמידי. עוד יהיה שמח בברצלונה, כמו כל הזמן.