אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ספרות צומחת צילום: Giorgia Polizzi

ספרות צומחת

בתוך כספת באוסלו נוצרת בימים אלה קפסולת הזמן המרתקת בעולם: גנזך של מאה יצירות ספרותיות שיחשפו לראשונה רק במאה ה־22. לא הרחק מהכספת צומח לאטו היער שעציו ישמשו להדפסת הספרים. השאלה היחידה היא אם ב־2114 מישהו עוד יזכור מה זה דפוס, או יער

20.07.2015, 09:12 | נמרוד צוק

למרגרט אטווד יש ספר חדש. הוא קרוי בשם הקשה לתרגום "Scribbler Moon" ("ירח מלא מילים", אם ממש מתעקשים). כתב היד שלו כבר ערוך ומוכן לדפוס, והעותק הראשון ייצא לאור כבר באביב 2114. כן, איש לא יקרא את הספר במאה השנים הקרובות, ומלבד הסופרת הקנדית זוכת הפרסים איש לא יידע אפילו במה הוא עוסק, או לאיזה ז'אנר ספרותי הוא שייך. גם אחרי שילדיה של אטווד ילכו לעולמם בשיבה טובה כתב היד ימשיך לשכב בכספת באוסלו, ויחכה. יחכה עד מתי? עד שהעצים בחורשה קרובה, עצים שמהם יופק הנייר שעליו הספר יודפס, יסיימו לצמוח.

הספר של אטווד הוא הראשון מבין מאה יצירות של מחברים שונים, שיהוו יחד פרויקט אמנותי יומרני בשם "ספריית העתיד": מדי שנה, לאורך מאה השנים הקרובות, יוזמן סופר אחד לתרום טקסט פרי עטו, ממילה יחידה עד תסריט לסדרת טלוויזיה מרובת עונות, שייגנז עד 2114.

היער הנורבגי שבו נשתלו אלף העצים, צילום:Katie Paterson היער הנורבגי שבו נשתלו אלף העצים | צילום:Katie Paterson היער הנורבגי שבו נשתלו אלף העצים, צילום:Katie Paterson

כל כתבי היד יישמרו בחדר מיוחד שנבנה לשם כך בספריית דייכמן בבירת נורבגיה. בחלוף המאה הגנזך ייפתח וכל הטקסטים יתפרסמו לראשונה. הנייר שישמש להדפסתם יגיע, כולו, מיער בן אלף עצים שיוזמת הפרויקט, האמנית הסקוטית קייטי פיטרסון, שתלה עם שותפיה למיזם בחלקת אדמה שנתרמה בידי עיריית אוסלו, במחוז נורדמרקה המיוער שמצפון לעיר. אטווד הגישה את כתב היד שלה בשנה שעברה. הסופר השני שהוזמן, דיוויד מיטשל הבריטי, מחבר "ענן אטלס", כבר עובד על הטקסט שלו. הבאים בתור עדיין לא נבחרו.

ספריית דייכמן ספריית דייכמן ספריית דייכמן

"זה התחיל מרעיון הרבה יותר צנוע. רציתי לנטוע חורשה שתצמח, ולאורך השנים תהפוך איכשהו לספר אחד", אומרת פיטרסון בראיון טלפוני ל"כלכליסט". "הסתובבתי עם הרעיון הזה שלוש־ארבע שנים ולא חשבתי עליו כעל משהו שבאמת יקרה, עד שבשנה שעברה הזמינו אותי לכנס בנורבגיה, לדבר על צורות חדשות של אמנות. הפכתי את הרעיון הזה לנושא ההרצאה, ומשם הוא התגלגל עד שהפך לספריית העתיד".

קפסולת זמן

זו אינה הפעם הראשונה שבה פיטרסון (34) יוצרת חיבור לא שגרתי בין אמנות לטבע. ב־2007 היא יצרה מפת שמים של 27 אלף הכוכבים המתים שהאנושות גילתה, כל השמשות שקרסו, התפוצצו בסופרנובה ואינן עוד. עבודה אחרת מורכבת מתשעה שעוני קיר שמציגים את השעה בכוכבי הלכת האחרים במערכת השמש ועל הירח. ביצירה "ירח שני" מ־2013 היא ארזה אבן ירח בקופסה ושלחה אותה למסע סביב העולם, מעין משלוח דואר אינסופי שמתקדם בקצב כפול מזה של תנועת הירח בשמים. וב"מחרוזת מאובנים" היא שזרה 170 גולות עשויות מאובנים, שמייצגות את ההיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ.

ספריית העתיד היא מעין קפסולת זמן תרבותית. היא מזכירה במהותה את לוחית הזהב של קרל סייגן, ששוגרה לחלל ב־1977 כדי לספק לגזעי חוצנים שאולי ייתקלו בה מושג על טיבו של המין האנושי. אלא שבקפסולה הספרותית הזאת ה"חוצנים" הם דור העתיד, נכדי הדור הזה וניניו. ועצם יצירתה מעלה שאלות. למשל, האם ב־2114 ספרים עדיין יודפסו על נייר? האם ספרים עדיין ייקראו? איך סיפורת בת זמננו תיתפס בעיני קוראיה העתידיים? "היבט אחד של המיזם הוא הרצון לשמר את אמנות הספר המודפס בדורות הבאים, על רקע הנגיסה של הספרים הדיגיטליים בספרי הנייר והדיו. הקמנו ארגון שיעביר לאנשים סדנאות דפוס, כדי שגם עוד מאה שנה יהיו מי שיעשו זאת", פיטרסון אומרת. הארגון, Future Library Trust (קרן ספריית העתיד) שמו, כולל בין היתר את קולקטיב האמנים הבריטי Situations, את המנהל האמנותי של פרס בּוּקֶר איאן טרווין ואת מו"ל הוצאת הספרים הניסיוניים האמיש המילטון.

פיטרסון בשטח היער העתידי, צילום:Giorgia Polizzi פיטרסון בשטח היער העתידי | צילום:Giorgia Polizzi פיטרסון בשטח היער העתידי, צילום:Giorgia Polizzi

שלום, הייתי כאן

"קוראי היצירה שלי עוד לא נולדו. גם הוריהם לא. כיצד עלי לפנות לקוראים הלא נודעים הללו?", שואלת אטווד במאמר שכתבה על השתפותה במיזם, "מה קוראיי יוכלו להבין על עולמי, ששימש בסיס ליצירה? וכיצד משמעות מילותיי תשתנה במרוצת הזמן והלחצים המתמידים שבהם נתונה השפה? כפי שהמסע בחלל בספרות המדע הבדיוני משמש את המחבר לביקור במקומות שבהם לא יהיה לעולם, ספריית העתיד היא סוג של מסע בזמן עבורי. אני שולחת כתב יד למרחבי הזמן, בלי לדעת אם בכלל יהיו שם בני אנוש שיוכלו לקרוא אותו. האם מדינת נורבגיה או מושגים כגון ספרייה או יער עוד יתקיימו?", היא כותבת.

"היה לנו מזל ענק לקבל את מרגרט כמחברת הראשונה שלנו", פיטרסון אומרת, "מלבד הכתיבה שלה, שרלבנטית מאוד לרוח הפרויקט בגלל העיסוק שלה באפשרויות השונות של עתיד האנושות, כל ציוץ שלה בטוויטר מביא אותנו לתודעה של יותר מחצי מיליון איש, וזה מאפשר להגיע אל מעבר לקהל המקורי והמצומצם של עולם האמנות". פיטרסון אומרת שהמחברים הבאים ייבחרו בניסיון להציג מגוון רחב של תרבויות, לאומים ושפות, ושבכל שנה ייבחר סופר שמייצג באיזשהו אופן את תקופתו.

מאלף עצי היער יודפסו בסך הכל כ־3,000 ספרים. אלף עותקים יישמרו לטובת עשר מהדורות מיוחדות, בכל אחת עותק אחד מכל ספר, שיימכרו מראש. תמורת 600 ליש"ט אפשר יהיה לקבל תעודת בעלות על מהדורה מלאה של "ספריית העתיד", ולהוריש אותה לצאצאים. "אני לא יכולה לדבר על הסופרים הבאים, כי הם עוד לא נבחרו. אבל הייתי רוצה שהרשימה תכלול את איטאלו קאלווינו ואת המשורר השבדי זוכה הנובל תומס טרנסטרומר. שניהם למרבה הצער כבר מתו".

"כילדה אהבתי לקבור באדמה צנצנות עם אוצרות פרטיים בתוכן, במחשבה שיום אחד ימצא אותן זר", כתבה אטווד על הפרויקט, "גם נהגתי לחפש בעצמי אוצרות קטנים. פעם מצאתי בובת עץ עתיקה קבורה מתחת לקרח בקנדה. ספריית העתיד היא דבר דומה, כלי קיבול שיכיל פיסות חיים, שחיו והפכו לעבר. זה משונה לחשוב על הקול הפרטי שלי מתעורר לחיים אחרי שהושתק למאה שנה. אני מדמיינת את המפגש הראשון בין הטקסט שלי לקורא המרוחק כל כך, שעוד לא נולד, כמו טביעת היד האדומה שראיתי פעם על קיר מערה שהתגלתה במקסיקו אחרי שעמדה חתומה 300 שנה. כיום קשה לפענח את משמעותה המדויקת, אבל המסר הכללי ברור ואוניברסלי: שלום, הייתי כאן".

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה