כשזה עמוק

כל מי שצלל במים עמוקים יכול להעיד שזו חוויה קסומה. בפרט המפגש הראשון עם העולם העצום והחייזרי של המצולות.

את ההתרגשות המיוחדת הזאת מנסה לייצר האמנית אורלי אביב במיצב "Nervous Organ" שמוצג בימים אלה בביאנלה לאמנות בוונציה: הצופה נכנס לחדר חשוך, וברגע שהוא דורך על הרצפה מקרנים נדלקים ומציגים על קירות החדר דימויי וידיאו מהעולם שמתחת למים - מדוזות, יצורים שהם ספק צמח ספק בעל חיים ודגים משונים עם התנהגויות מסתוריות. הווידיאו, והצלילים שממלאים את החדר, מושפעים מ־30 חיישנים שמסודרים על הרצפה בצורת אורגן ועוד חיישני תנועה על קירות החדר. "המטרה היא שאנשים ירקדו על הרצפה כמו להקת דגים שמרקדת בים", אומרת אביב. "למבקר יש שליטה, דרך התנועה. הוא בוחר במודע, מתוך מחשבה רצונית ורגשית.

"החוויה הרגשית היא זו שמניעה אותנו להתנהגות", אביב אומרת, "המטרה שלי היא שהחוויה תגרום לאנשים להתנהג אחרת. לדוגמה, לחשוב פעמיים אם לזרוק זבל לים. ואם ילד שביקר בתערוכה יגדל לנהל מפעל שמזרים שפכים, בעבודה הזאת אני מנסה לגרום אצלו לשינוי קטן".

את הווידיאו צילמת בעצמך?

"חלק צילמתי בעצמי באקווריומים וצלילות, וחלק צילם חוקר ימי. אפשר לראות שם בעלי חיים שנדיר לראות בצלילות רגילות, מדרקוני ים קטנטנים בגודל 4 ס"מ ובצבע תפוז עד כרישים. יש גם סצנה מדהימה של התעברות".

בביאנלה לאמנות בוונציה מוקדש לכל מדינה ביתן ייעודי. את הביתן הישראלי יוביל השנה האמן ציבי גבע. אביב לא משתתפת בו, אלא בתערוכה בינלאומית של הקרן ההולנדית Global Arts Affairs, שמקדמת מודעות לנושאים שונים דרך אמנות.

אורלי אביב. "התחלתי באינטרנט, ודי מהר הופעתי בתערוכות בעולם"

איך הגעת לתערוכה הזאת?

"הייתי בתערוכה שלהם בביאנלה של 2013 והתרשמתי מאוד. האוצר ואני שמרנו על קשר, ובחרנו יחד את העבודה הזאת, שב־2011 הצגתי במתכונת פשוטה יותר בישראל. החשיפה שלה בוונציה עצומה. ביום רגיל נכנסים לחדר כאלף איש. המון מתעניינים ושואלים, וכשאני שם אני מדברת עד שכבר כואב לי הפה".

אביב (56) הפכה לאמנית מאוחר יחסית בחייה. היא גדלה בבת ים ועבדה בתחום המחשוב. את עבודת המאסטר שלה כתבה, לפני יותר מ־20 שנה, על טכנולוגיות של ועידות בווידיאו. היא נשואה לדורון אביב, יו"ר קבוצת הנדל"ן אביב, ואם לשלושה. "תמיד צילמתי לכיף, אבל בגיל 40 החלטתי שאני רוצה להתחיל לעבור דברים שעוד לא חוויתי. התחלתי ללמוד צילום מקצועי, בהתחלה באינטרנט, והתחלתי להפיץ תמונות שצילמתי. די מהר הן הגיעו לתערוכות בעולם". עד היום אביב מציגה בעיקר בחו"ל, בברלין, ניו יורק, בואנוס איירס. בארץ שמה מוכר פחות. "ב־2007 החלטתי שאני רוצה ללמוד אמנות באופן מסודר ועשיתי זאת בשנתיים נהדרות בסְלֵייד סקוּל בלונדון", היא אומרת.

למה בארץ את כמעט לא מציגה?

"כך זה התגלגל. אולי מפני שלמדתי בלונדון אני מרגישה שהבסיס שלי שם. אבל את רוב העבודות שלי אפשר לראות באינטרנט. לא חשוב איפה ואיך רואים אותן, העיקר הוא האפקט שהן משאירות".