מדוע מעדיפות חברות ישראליות לגייס בחו"ל

בעשור האחרון מעדיפות החברות ישראליות, בדגש על חברות טכנולוגיה, לגייס כספים בארה"ב ובאירופה, ולא בבורסת תל אביב. הסיבה לכך אינה חוסר הערכה לחברות הטכנולוגיות בארץ - להפך, השוק מעריך אותן מאוד - אלא הרגולציה שמצמצמת משמעותית את אטרקטיביות גיוס ההון בישראל.

כמובן שיש חשיבות רבה למנגנון רגולציה, המסייע לפקח על כללי מינהל תקין, לעמידה בהתחייבויות, לשמירה על אמות מידה ניהוליות וגם לקביעת רף תקרה לשכר בכירים בחברות הציבוריות. אך אל לו למשק תחרותי מתקדם, דוגמת שוק ההון הישראלי, לשפוך את התינוק עם המים.

כיום כבר יש קונצנזוס באשר לעודף הרגולציה במחוזותינו - עודף שמבריח מכאן משקיעים זרים, שיכולים היו להזרים מט"ח בהיקף משמעותי ולקדם את כלכלת ישראל, וכמובן מבריח חברות ישראליות לבורסות הזרות.

בורסת תל אביב הקטינה עד לחצי את מספר החברות בה, ויש רבות שמבקשות להימחק. אם ההתעסקות בבירוקרטיה וברגולציה משתקת את הפעילות העסקית ואת רוח היזמות, ומעצימה את החשש מפני הסתבכות פלילית, אין סיבה להכניס מרצון ראש אל מתחת לגיליוטינה.

אחת הסיבות העיקריות לרגולציית היתר היא האווירה הציבורית בישראל, שהופכת כל איש עסקים המנהל חברה עם מחזור מכירות של יותר ממיליון שקל לטייקון (מושג מופרך המתייג קהילת עסקים שלמה כחשודה מיידית בטייקוניזם). אותה אווירה מקשה גם על התנהלות תקינה של החברות.

הנה, למשל, דוגמה לחברה ישראלית שנתוניה מצוינים. בחמש השנים האחרונות היא הגדילה את היקף הפעילות שלה, ושווי השוק שלה צמח בעשרות אחוזים. אך כאשר הגיעה העת לדון מחדש בחוזה ההעסקה של המנכ"ל, שתרם תרומה מכרעת לאותה צמיחה, הפלא ופלא - לא זו בלבד שלא הגיעה בקשה להעלות את שכרו, אלא שדירקטוריון החברה התבקש לאשרר את חוזה ההעסקה המקורי שלו. ואם לא די בכך, נציגי הגופים המוסדיים בדירקטוריון דרשו לצמצם את שכרו ב־30%. רק בסביבה שבה יש אווירת עליהום שכזו כנגד מצליחנים אפשר לדרוש ואף לאשר בקשה שכזו, שמנוגדת לחלוטין להתנהלות עסקית וכלכלית נבונה של חברה. אני רואה בכך התערבות מובהקת באבני הדרך הברורות של החברה. במציאות הקיימת יכולה המעטפת לשנות את החלטת הדירקטוריון לתגמל את נושא המשרה על הצלחותיו, לעצור אותה ובסופו של תהליך לפגוע בניהול השוטף של החברה.

אם דלת הכניסה תיסגר, הכלכלה היא שתפסיד

בד בבד אנו רואים גיוסים של חברות אמריקאיות שמבקשות להנפיק בישראל. אנו מלווים כמה חברות כאלה, מרביתן בתחום הנדל"ן, שהנפיקו כאן. אני משוחח רבות עם מנהליהן ומגלה כי הם חשים כי ההתנהלות הרגולטורית בישראל מקשה על כניסה ועל כדאיות ההשקעה וההנפקה בישראל.

לצד ההבנה בצורך בחסמי כניסה, חשוב לוודא כי הם לא ימנעו, בסופו של דבר, מדלת הכניסה להיפתח, אחרת כולם יפסידו - ובראש ובראשונה הכלכלה הישראלית.

לאחרונה הציעה רשות ני"ע לצמצם את הרגולציה, בהחלטה מוזרה של צמצום הדרישה לדו"חות רבעוניים (רבעון ראשון ורבעון שלישי). החלטה מוזרה זו נובעת, לדעתי, מלחץ ומובילה למצב שבו נתויג כבורסה מוזרה, שבה הדיווח חלקי בלבד. האם זה הפתרון המיוחל?

הכותב הוא יו"ר פירמת BDO זיו האפט וחבר בצוות השיפוט לבחירת המהלך העסקי של השנה. להרשמה לתחרות לחצו כאן