אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
13 דברים שלמדתי בקריירה ככדורגלן צילום: עמית שעל

13 דברים שלמדתי בקריירה ככדורגלן

דן רומן מסכם קריירה של 16 שנה ועשר קבוצות, בארבע ליגות שונות ושתי מדינות | ראיון פרישה

23.07.2015, 09:26 | אוריאל דסקל

דן רומן התחיל את הקריירה שלו ככדורגלן בהפועל ירושלים בדצמבר 1999, ואחרי שבע שנים החל במסע שהתחיל בהכח רמת גן, עבר במכבי תל אביב, הליגה הלאומית והגיע עד ליגה א'. בעונת 2011/12 שיחק בווינדאם מליגת המשנה בהולנד, וב־2013 לקח חלק פעיל בהקמת ועד השחקנים החדש שהוקם עם ההסתדרות. בקיץ פרש והצטרף לצוות האימון של מכבי תל אביב. במהלך הקריירה עשה תואר ראשון בסוציולוגיה, וכרגע עובד על תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים. אבל מה באמת למד בקריירה?

קראו עוד בכלכליסט

דן רומן. אתה נותן לכדורגל את כולך ובגיל 30+ אתה יוצא לשוק כשהמיומנות הכי טובה שלך זה לעשות גליץ דן רומן. אתה נותן לכדורגל את כולך ובגיל 30+ אתה יוצא לשוק כשהמיומנות הכי טובה שלך זה לעשות גליץ' או לתת פס, ואין לזה ביקוש בעולם מחוץ לכדורגל" | צילום: עמית שעל דן רומן. אתה נותן לכדורגל את כולך ובגיל 30+ אתה יוצא לשוק כשהמיומנות הכי טובה שלך זה לעשות גליץ

1. למחוא כפיים בחתונה

"למדתי למחוא כפיים בחתונה. זה קשור להתנהלות במרחב. אמרתי לחבר שעושה את צעדיו הראשונים בעולם הכדורגל, 'לא תוכל להחשיב את עצמך כמישהו בעולם הכדורגל עד שמחאת כפיים בחתונה של כדורגלן'. למה זה חשוב? בחתונות קורים דברים בעולם הזה. בחתונות אתה מאשרר את היותך כדורגלן. אתה צריך לדעת להתנהג כמו כדורגלן. אם מישהו ינסה להתחזות לכדורגלן בחתונה, ישר יעלו עליו".

2. שיש איום בכל יום

"עליתי לבוגרים של הפועל ירושלים בדצמבר 1999. התאמנתי 3–4 אימונים ושיחקתי 20 דקות בהפסד לבני יהודה. המצב של הקבוצה היה די גרוע ויום אחרי המשחק היתה אסיפת קבוצה. ישבנו בחדר ונכנס ויקטור יונה (הבעלים של הקבוצה דאז - א"ד) וצעק עלינו שאנחנו לא רוצים מספיק ויהיו קנסות. אחריו נכנס המאמן מישל דיין וצעק גם וירד על שחקנים באופן אישי. העיפו חמישה שחקנים מהסגל. חזרתי הביתה וחשבתי — 'טוב, זהו יום רע בכדורגל'. בדיעבד התברר לי שכמות הימים שבהם צרחו, השפילו ואיימו עליי ועל החברים שלי בקנסות היתה כמעט שווה לכמות הימים שבהם לא צרחו, השפילו ואיימו בקנסות".

3. שהתדמית רחוקה מהמציאות

"תדמית הכדורגלן ברחוב היא רחוקה מהמציאות. רוב השחקנים בישראל מרוויחים מעט. בגיל 30 יוצאים מהמשחק כשאין חסכונות או כסף. גם שחקנים שמרוויחים טוב, עושים זאת במשך שנים מועטות בלבד. אם הם מרוויחים טוב במשך עשר שנים, זה עדיין מעט מדי כדי לחיות כל החיים ממה שהשקעת בו את כל החיים שלך. אתה נותן לכדורגל את כולך ובגיל 30+ אתה יוצא לשוק כשהמיומנות הכי טובה שלך זה לעשות גליץ' או לתת פס, ואין לזה ביקוש בעולם מחוץ לכדורגל. אפילו אם הרווחת הרבה מעל הממוצע, תגיע לגיל 40 ולא יהיה לך כסף. אני הלכתי ללמוד כי אני מבית כזה. אבא שלי איש אקדמיה, אז זה טבעי לי, אבל רוב הכדורגלנים לא ילמדו במהלך הקריירה בגלל שאין להם ההזדמנות וזה לא נגיש וטבעי להם. לכן לא יקבלו כלים לעולם שאחרי הכדורגל".

4. שסביבת העבודה בכדורגל הכי כיפית

"סביבת העבודה של הכדורגלן — חדר ההלבשה — היא כיפית. צחוקים, אחווה וסולידריות. כולם אחלה חבר'ה צעירים. זה אחד הדברים שהכי אתגעגע אליהם. זה ספורט קבוצתי בסופו של דבר, ואם אתה סוג של סוציופת, יהיה לך קשה לשרוד בו".

5. שהיררכיה היא מוחלטת בכדורגל

"היררכיה נתפסת באופן מאוד מוחלט בכדורגל הישראלי, וזו מציאות שעושה עוול לשחקנים. נורמות מעוותות, של אי־תשלום שכר, חוקים נוקשים והתייחסות לא מכבדת. ויש הפנמה של המבנה הזה. השחקנים לא מבינים שצריך לשבור אותו. הכדורגלן צריך להיות במרכז העסק. הוא צריך להיות הדבר שכל המערכת צריכה לשרת אותו בשביל שיהיה לנו כדורגל טוב. זה אחד ההבדלים הכי מהותיים בינינו לבין מקומות אחרים בחו"ל. כששיחקתי בהולנד, התחושה היתה שהמערכת נועדה לעזור לך, ולהרים אותך. כאן בארץ השחקן הוא לא זה שחשוב. הוא צריך להקריב עבור המערכת, מתייחסים אליו בצורה מזלזלת והמעמד החוקתי והתעסוקתי שלו מזעזע".

דן רומן עם מאור בוזגלו. כששיחקתי בהולנד, התחושה היתה שהמערכת נועדה לעזור לך, ולהרים אותך. כאן בארץ השחקן הוא לא זה שחשוב. הוא צריך להקריב עבור המערכת, מתייחסים אליו בצורה מזלזלת והמעמד החוקתי והתעסוקתי שלו מזעזע", צילום: ראובן שוורץ דן רומן עם מאור בוזגלו. כששיחקתי בהולנד, התחושה היתה שהמערכת נועדה לעזור לך, ולהרים אותך. כאן בארץ השחקן הוא לא זה שחשוב. הוא צריך להקריב עבור המערכת, מתייחסים אליו בצורה מזלזלת והמעמד החוקתי והתעסוקתי שלו מזעזע" | צילום: ראובן שוורץ דן רומן עם מאור בוזגלו. כששיחקתי בהולנד, התחושה היתה שהמערכת נועדה לעזור לך, ולהרים אותך. כאן בארץ השחקן הוא לא זה שחשוב. הוא צריך להקריב עבור המערכת, מתייחסים אליו בצורה מזלזלת והמעמד החוקתי והתעסוקתי שלו מזעזע", צילום: ראובן שוורץ

6. שעולם הכדורגל סגור לשינויים

"עולם הכדורגל סגור לשינויים. פעמים רבות היו לי ולחברים שלי רעיונות טובים כדי להפוך אותנו לקבוצה טובה יותר. אבל ברמה המערכתית היה קשה להביא אותם לידי ביטוי. העולם הזה מתחדש ומתעדכן בקצב מאוד אטי. לוקח לו הרבה מאוד זמן. זה תלוי בהמון גורמים. בישראל זה קשור גם לריחוק שלנו, הגיאוגרפי, מאיפה שדברים מתחדשים וקורים — שזה אירופה".

7. שבהולנד לומדים כדורגל

"בהולנד למדתי כדורגל. לא אמרו לי 'רוץ', אמרו לי 'לאן לרוץ'. בישראל מנסים לפתור בעיות טקטיות עם ריצה. או 'מוטיבציה'. בישראל אומרים לך 'תעלו בטירוף' למגרש. בהולנד אומרים לך 'תעלו לשם, או לשם' — אומרים לך לאן לרוץ. הוראות שאפשר לעשות איתן משהו".

8. שהשיח על הכדורגל בישראל גזעני

"יש הבדל מהותי בין איך שמדברים על כדורגל בארץ ואיך שמדברים על כדורסל. הכדורסל בישראל לא יותר טוב מהכדורגל. אבל כשהכדורגל כושל, יש עיסוק אובססיבי במנטליות, במקצוענות וברצון שלנו. בכדורסל אין הדיבור הזה. לדעתי, הדיבור הוא שונה בגלל שהכדורגל נתפס כספורט מזרחי וכדורסל נתפס כספורט לבן שמשוחק על ידי אשכנזים. העניין הוא שיש איזושהי הפנמה של המציאות הזאת וכדורגלנים גם מדברים ככה — 'אתה מקצוען, אתה לא מקצוען'. זה הרסני. אתה כל הזמן צריך להראות שאתה 'רוצה', וזה מאוד ניכר באיך שבונים את האימונים. הכדורגל הישראלי הוא המקום היחיד שבו הרצון שלך להשתתף בתחרות נמצא בסימן שאלה תמידי. כאילו אם לא יפקחו עליך, אתה תנמנם על עיגול האמצע".

9. שהשחקנים הכי חכמים הם הכי טובים

"שחקנים טובים הם לא אלו שרצים יותר מכל אחד אחר, הם אלו שחכמים יותר, שבטוחים בעצמם יותר, שיש להם דמיון יותר מאשר לאחרים. בתור ילד שהפנים את הדבר הזה שהכדורגלן הישראלי הוא לא מקצוען, תמיד היה לי רצון להיות הכי מקצוען בעולם. והייתי שחקן טיפש כי רצתי בלי סוף. לא חשבתי".

10. שהישראלים פחות מפונקים מהאירופים

"99% מהשחקנים בארץ יעשו הכל כדי להתקדם. הם קשוחים, ורציניים ותמיד מגיעים בזמן לאימונים. ועושים אקסטרה ומתאמנים לבד. כשהייתי בהולנד, היו שחקנים שהיו מגיעים לאימונים אחרי בילוי לילי ולא עשו מזה עניין גדול. התנהלות אחרת לחלוטין. יש לנו איזושהי מחשבה, שאם נאמץ דגם נזירי נהיה טובים יותר. בפועל, זה לא עובד. בפועל, השחקנים שקובעים לעצמם את החוקים הם הכי יצירתיים".

11. שהתקשורת היא מנוולת

"התקשורת בספורט הישראלי מנוולת ולא הוגנת. הרמה של עיתונות הספורט לא גבוהה בלשון המעטה. לא הוגנים, לא רציניים, לא נכנסים לעומק. מפריע לי שהם נמצאים בעמדה שממנה הם יכולים לכתוב מה שבא להם בצורה מאוד לא מכובדת, ולא מעזים להגיד להם שום דבר כי מפחדים שיתנכלו להם".

דן רומן. התקשורת בספורט הישראלי מנוולת ולא הוגנת. הרמה של עיתונות הספורט לא גבוהה בלשון המעטה. לא הוגנים, לא רציניים, לא נכנסים לעומק", צילום: עמית שעל דן רומן. התקשורת בספורט הישראלי מנוולת ולא הוגנת. הרמה של עיתונות הספורט לא גבוהה בלשון המעטה. לא הוגנים, לא רציניים, לא נכנסים לעומק" | צילום: עמית שעל דן רומן. התקשורת בספורט הישראלי מנוולת ולא הוגנת. הרמה של עיתונות הספורט לא גבוהה בלשון המעטה. לא הוגנים, לא רציניים, לא נכנסים לעומק", צילום: עמית שעל

12. שהאוהדים הם גם בוסים

"האוהדים בישראל יוצאים מתוך נקודת הנחה שהשחקנים לא רוצים לנצח כמוהם. ויש דיבור פטרוני כזה כלפיהם. אני זוכר שאחרי הפסד בהולנד, עלינו לשתות בירה במועדון עם האוהדים ובא אליי אוהד ואמר 'מאמץ טוב, כל הכבוד'. וחשבתי לעצמי, בוא'נה, הוא היה צריך להרביץ לי או משהו. בארץ, גם כשאתה שחקן של מכבי תל אביב — יכולים לתפוס אותך ברחוב ולהגיד לך: 'מה יהיה איתכם, לא רוצים לנצח?'. חוסר כבוד מוחלט כדרך אגב. ברמה המערכתית, מקשיבים יותר מדי לאוהדים ופחות מדי לאנשי מקצוע".

13. שצריך לאהוב את המשחק

"אני אוהב את המשחק. נהניתי מהכל: מהמשחקים, דרך האימונים ועד המנוחה בין האימונים. שחקן צריך לפעול מתוך תשוקה למשחק ולא ממחויבות. מחויבות זו מילה לא טובה, אני אוהב תחרותיות. מחויבות היא הפנמה של אתיקה אבל תחרותיות היא יצר. צריך להגיע מתוך רצון להתחרות, לא מתוך מחויבות. למשל, יש הדיבור הזה שהגנה צריכה לבוא מתוך משמעת ומחויבות. זה לא נכון. צריך לגרום לשחקן לאהוב לעשות הגנה וככה הוא יעשה הגנה טוב יותר. השחקנים צריכים למצוא את היופי ואת ההנאה בהגנה. צריך לבוא למשחק מתוך תשוקה ויצר. צריך לאהוב את המשחק".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



44 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

41.
אדם משכמו ומעלה ושחקן מעולם אחר! מתי מארגנים משחק נגד ב/ב?
מסמך מרתק ומאלף, בדיוק כמו שאר הדברים שכתב בעבר. יישר כוח. דן עשה קריירה מצויינת, אך כושרו הגופני המדהים ומוסר העבודה המדהים עוד יותר שלו - הם אלו שבאופן פרדוקסלי מנעו מצוותי האימון הירודים ברמתם (בדיוק כפי שהוא מתאר) לעזור לו לממש את מלוא הפוטנציאל העצום שהיה בו. מעולם לא הבנתי מדוע שחקן כה מוכשר ומחונן נשחק כקשר אחורי עם אוריינטציה הגנתית בעיקרה, אך הדברים שכתב שופכים אור על הסוגייה - מכיוון ש"ידע לרוץ" והיה תמיד בכושר-על ביחס לחבריו - ראו בו מאמני הנוער העילגים פתרון לבלימת היריב ולסגירת חורים (שהרי חשוב יותר לא לספוג מאשר לשחק כדורגל). איזו איוולת, הרי מדובר בכשרון שהיה צריך לקבל חופש בחלק הקדמי, ליצור מצבים, לפרפר מגינים ולאיים על השער ללא הפסק - מן לוקה מודריץ' של זמננו. ולא נקפח גם את יוסי סאסי והפועל ירושלים הבלתי נסבלים - שהחריבו קריירות מבטיחות לעוד הרבה צעירים מוכשרים וטובים. חבל שמנעו מדן לפרוח מוקדם יותר. לרומן היו הכל - אתלטיות, מהירות, זריזות, סיבולת-על, בעיטה אדירה בשתי הרגליים, ראש שצמא ללמידה ובעיקר אופי תחרותי ובלתי מתפשר מן הרמות הגבוהות ביותר (עוד כילד היה מתעורר מדי שבת ורץ מבית-הכרם לעין-כרם - ובחזרה!, ועוד פרט מעט איזוטרי - במו-עיני ראיתי את דן, בגיל 11, קולע לסל מהחצי פעמיים ברצף - כשהוא עם הגב לסל בכלל :) - הוא באמת היו מאלה שטובים בהכל). מקווה ומייחל שיממש עצמו באופן שלם יותר כמאמן - ויגיע למקומות הגבוהים ביותר שאפשר - באמת שאין מוכשר וראוי ממנו. חולה עליך דן - עלה והצלח בהמשך הדרך!!
א/ד לנצח! :) , במגרש של ליד"ה?  |  03.08.15
לכל התגובות