פייסבוק, למה את נטפלת לשני סטודנטים מסכנים?

על הכוונת: פרויקט כיתה

לצוות עוכרי הדין של פייסבוק כנראה מאוד משעמם: ענקית המדיה החברתית תובעת שני סטודנטים מסכנים, מסיבה לא ברורה. לפני ארבע שנים בנו שני סטודנטים בייל, ביי גרוס וצ'ארלי קרום, אתר בשם whatherface-book.com. היה זה באתר סאטירי, שהבסיס שלו היה משחק: הוא ביקש מאנשים לומר מי מהאנשים ברשימת ה"חברים" שלהם בפייסבוק הם באמת מכירים. הממוצע נע סביב 72% בלבד.

למשחק היתה מטרה חינוכית: להזהיר מפני "חברות" עם אנשים רנדומליים, משום ש"חברות" כזו מאפשרת העברת מידע של המשתמש לצד שלישי שהוא בעצם לא מוכר, ודרכו לשלל אפליקציות. המשחק זכה לכמה כותרות לפני כמה שנים, אבל לאחרונה הפסיק בכלל לפעול.

וכאן בדיוק התעורר הצוות המשפטי של פייסבוק. כנראה שחשבו שם שמאחר וזה פרוייקט שננטש, היוצרים שלו ימהרו להכנע ולהעלים אותו. זה לא מה שקרה. הם מיהרו לגייס את הצוות המשפטי של ה-EFF, ועכשיו יש קרב משפטי בין הטרשת החברתית שרוצה לשים יד על כל המידע שלך ובין שני מתכנתים צעירים שהסבירו עד כמה זה לא בריא להתמכר לה. יש לציין שהפניה הראשונית של הצוות המשפטי של פייסבוק נראתה לגרוס - אחד הנתבעים - כל כך תמוהה, שהוא ניסה לברר אם מדובר בכלל בניסיון פישינג.

עוד יום, עוד קשר נגד הציבור

בעוד אפל נאבקת בשיניים ובציפורניים נגד פסק הדין נגדה בפרשת קנוניית הספרים, וחודשים ספורים לאחר שהסכימה בשקט לשלם מאות מיליונים כפיצויים לעובדים שבקנוניה נגדם שללה מהם את היכולת להיות מועסקים בחברות גדולות אחרות, נפתחת נגדה עוד חקירת הגבלים עסקיים.

המונח "הגבליים עסקיים" לא אומר הרבה לישראלים. בארה"ב, המונח הוא anti-trust ויש לו משמעות היסטורית עמוקה: חוקי האנטי-טראסט של טדי רוזוולט והעידן הפרוגרסיבי היו מה ששבר את אחיזת המוות של האוליגרכים של סוף המאה ה-19 על החיים הכלכליים והפוליטיים בארה"ב. המצב שבו גוף מונופולי, או קרוב למונופול, משתמש בכוחו כדי למחוץ מתחרים הוא בעיני רבים מהאמריקאים בלתי נסבל. הוא מזכיר תקופה בעברה של הרפובליקה שבה היא כונתה "ארצות הברית של הרכבות" כיוון שחברות הרכבות פחות או יותר קנו אז את הקונגרס.

אפל חשודה כעת בכך שהיא ניצלה את כוחה העצום בשוק המוזיקה כדי ללחוץ על חברות ההקלטה הגדולות להרוג את השירות הפופולרי ספוטיפיי. בהתחשב בכך ששירות המוזיקה של אפל הוא בסך הכל חיקוי של ספוטיפיי, ובהתחשב בעבר המפוקפק של אפל בתחום (זוכרים איך היא חיסלה את Google Voice, וכמה מקרים אחרים), פשוט התבקש שבעודה מפעילה על ספוטיפיי את המכבש של יחסי הציבור שלה היא תתקוף אותה גם באופן בלתי חוקי באמצעות חברות ההקלטות. 

בעיה נוספת שיש כאן היא המס שמטילה אפל על אפליקציות, מס של 30%. כדי להתמודד, נאלצים שירותי המוזיקה להעלות את המחיר של השירות שלהם ב-30%. אפל, כמובן, פטורה מהמס הזה, כך שיש לה עוד כלי לא הוגן בארסנל. ספוטיפיי הודיעה לאחרונה למשתמשים שלה שעדיף להם לגשת אליה דרך הרשת, לא דרך אפליקציית האייפון. שטיק נוסף של אפל הוא האיסור שלה על מתחרותיה להציע בונוסים ואמצעי קידום, כמו חודש ללא תשלום. אפל, כמובן, מציעה כאלה כאילו אין מחר.

העקרון של המשחק פשוט, מזוהם ועתיק: לאפל יש הרבה, הרבה יותר רזרבות מזומנים מספוטיפיי. היא יכולה להרשות לעצמה להפסיד קצת, בתנאי שספוטיפיי תפסיד הרבה. בשלב מסוים, עם מספיק לחץ, ספוטיפיי תתמוטט. ואז לא תהיה תחרות. רק שלשם שינוי, נראה שהרגולטורים התעוררו בשלב מוקדם.

דווקא עכשיו?

הרשת סוערת, שוב, מדיונים על אפליית נשים ומיזוגניה ברשת, אחרי המאמר של אלן פאו בוושינגטון פוסט בסוף השבוע; לפני כמה ימים הגיע מחקר שמצא שהשם הנכון לחברי גיימרגייט הוא בעצם לוזרגייט; וטוויטר נמצא בעין הסערה פעם אחר פעם, משום שקל כל כך לנצל אותו להתקפות עלומות שם על נשים, ומשום שלאחרונה הוגשה כנגד החברה תביעה על אפליה מגדרית. 

זה, בקצרה, לא היה הרגע המיטבי מבחינת טוויטר לערוך מסיבה לעובדים שלה בסגנון frat, קיצור של fraternity, האחוות הידועות לשמצה באוניברסיטאות האמריקאיות. בשנים האחרונות שמן נקשר באונס, ולפני כן הן היו ידועות בשתיינות נמרצת והרבה מאוד טוטסטרון. יש אפילו זן של מתכנתים שמכונה brogrammer, יוצאי אחוות שמזנקים ישר לחברות סטארט-אפ. 

עובדת של טוויטר הפיצה במרמור מסוים תמונה מהאירוע, תוך שהיא מציינת שהיא חשה מודרת מהאווירה, התמונה תפסה תאוצה בזמן שיא, ותוך זמן קצר טוויטר התנצלה על האירוע. זה לא ישפר את נתוני הגיוון של החברה (70% גברים, רק 21% נשים בתפקידי ניהול), אבל לפחות מכבים שם שריפות בזמן.  

אפוקליפסה בריטית במיוחד

משחק מחשב שיצא לאחרונה מציב את השחקן במשחק אפוקליפסה לא שגרתי. אין זומבים או מוטנטים אחרים: רק השחקן, עולם עצום וריק ברובו, ורמזים על מה שקרה. והוא מתרחש באנגליה הכפרית.

המשחק נקרא Everybody's gone to the Rapture, והשם מרמז על העלילה: Rapture היא תפיסה תיאולוגית פרוטסטנטית חדשה יחסית. לפיה, לפני בוא יום הדין יעלים אלוהים מהעולם את נבחריו, שמספרם בדרך כלל נאמד ב-144,000, כדי שהם לא יצטרכו לשאת בזוועות של ימים רותחים, ארבעה פרשים עצבניים למדי ושאר ירקות.

המשחק הוא בז'אנר שמכונה לעתים בלעג Notgame: אין מפלצות, אין עליה ברמות, יש עולם-משחק שמכיל רמזים שאותם צריכים לאסוף כדי להבין מה קרה. הוא בלשי ברובו, ובמקרה שלנו הוא העתק מרהיב של אנגליה הכפרית בשנות השמונים. בין השאר, אחד הרמזים הראשונים שהדמות מוצאת הוא מחשב קומודור 64 (למה הם צצים בכל פינה לאחרונה?). נשמע מעניין, אבל בינתיים המשחק מוגבל לפלייסטיישן.

קצרצרים

1. אם שירות המוזיקה של אפל לא גרם לה מספיק כאב ראש רגולטורי, עכשיו הוא גורם לה לכאב ראש גם מול המשתמשים: הבלוגר הטכנולוגי רב ההשפעה (וחובב אפל המושבע) ג'ים דאלרימפל כותב בחרון אף על הסבל ועוגמת הנפש שגרמה לו אפל מיוזיק. כמקובל בהצהרות בהן אדם יוצא כנגד הכנסיה שבה גדל, הוא מציין שהוא מאמין אדוק, אבל יש לו בעיה אחת עם הדוקטרינה: אפל מיוזיק דפקה אותו עד העצם, העלימה לו אלפי שירים, ובאופן כללי היא סיוט שהוא לא מתכוון לחזור אליו.

2. ממשל אובמה החליט שלא להאשים את סין בפומבי בפריצה המסיבית למחשבי ה-OPM, משרד ניהול משאבי אנוש של הממשלה, שממנו נגנבו פרטיהם של מיליוני עובדים פדרליים. הסיבה לכך, על פי פרסומים בארה"ב, היא שכדי שממשל אובמה יוכל להוכיח שממשלת סין פרצה למחשבים שלו, הוא יצטרך להציג ראיות שהציג באמצעות פריצה למחשבים שלה. אופס. זה יכול להזכיר לשאר העולם כל מיני נקודות רגישות אחרות, כמו ה-NSA, סטוקסנט ומה אתם אומרים, בואו נעביר נושא.  

3. מכירים את המצב שבו אתם מתיישבים, הטלפון שלכם בכיס, ואתם מחייגים בטעות למישהו מבלי להיות מודעים לכך? אז על פי פסיקה של בית משפט אמריקאי, האיש בצד השני רשאי להקשיב לכל מה שאתם אומרים במהלך שיחה כזו - כלומר, שיחת הרקע שלכם, כיוון שאתם לא מודעים לכך שיש בכלל שיחת טלפון - ויכול גם להקליט אותה. נהדר.