צייצן גנב לך בדיחה? תבע אותו!

בדרך לגיהנום, באדיבות טוויטר

שורה של צייצנים חסרי מקוריות גילו לאחרונה שטוויטר מחקה את הבדיחות הדלוחות שלהם. הסיבה לכך לא היתה העובדה שההומור (אם אפשר לקרוא לו כך) שלהם היה מביא להשלכתם מכל מסבאה שמכבדת את עצמה; הסיבה היתה שהם העתיקו את הבדיחות הגרועות ממישהו אחר.

עד לא כל כך מזמן, אם היית עושה תרגיל כזה, האיש שכתב את התוכן המקורי (שהוא בעליל יותר מוכשר ממך) היה קורע לך את הצורה בטוויטר, מקפיד לוודא שהחברים שלך יודעים שאין לך שום ערך בפני עצמך, משליך את המוניטין שלך למרגלות האוטובוס הקרוב וממשיך הלאה. זה היה יכול להיות לא נעים, אבל אף עורך דין לא היה מעורב.

זה משתנה. לטוויטר יש עכשיו טופס לתלונות על גניבת זכויות יוצרים. אז אם חזרת על בדיחה של מישהו אחר בלי לתת לו קרדיט, ימחקו לך את הציוץ. השאלה היא למה לעצור שם. אחרי הכל, חוקי זכויות היוצרים לא מסתפקים בקרדיט. כל טרול זכויות יוצרים מזיל ריר וכל חברת תוכן תאוות בצע תהיה שם עוד שבוע, כל אחד מהם דורש את ליטרת הבשר שלו. פתאום, כל משתמש טוויטר יצטרך לחשוב טוב האם התוכן שהוא מפרסם אכן מקורי.

אנחנו כבר מכירים את הטרולים האלה. הם לא דורשים זכויות על מה שיש להם זכויות עליו, הם דורשים זכויות על כל מה שהם חושבים שהם יוכלו לקחת בלי לשלם על זה. אז למזלנו, אנחנו עדיין דוברי עברית והסיכוי של זה נמוך, אבל עמיתינו בארצות דוברות האנגלית צפויים לכאב ראש לא קטן. לא ברור למה טוויטר הלכה לשם, אבל די ברור שזה לא עשה טוב לאף אחד.

חטיפת ההייטק הראשונה

חטיפה לשם כופר היא אחד הפשעים העתיקים ביותר בהיסטוריה. יוליוס קיסר הצעיר נחטף בשעתו על ידי פיראטים, שדרשו תמורתו כופר. הוא התעמל בעליצות כל יום בחברתם ואמר להם שיום יבוא והוא יצלוב אותם. הם צחקו עליו, עד שהוא שוחרר. זמן קצר לאחר מכן הוא אסף צי, מצא את המחבוא שלהם, לכד אותם וצלב את כולם. אבל מאחר והוא היה ידוע ברחמיו, הוא ציווה לשחוט אותם מיד לאחר הצליבה. נשמה טובה.

קצת קשה לחדש משהו במזימה העתיקה הזו: תפוס אדם שחשוב למישהו, גרור אותו למקום לא ידוע, שלח בקשת כופר. אבל מאט מילר החליט לנסות. כך, על כל פנים, עולה מכתב האישום שהוגש נגדו. במרץ האחרון, פרץ מילר לביתם של ארון קווין ודניז האסקינס.

הוא היה חמוש בפנס ובמה שנראה אקדח והיה כנראה טייזר. הוא הורה לשניים לשכב על המיטה, אזק אותם באזיקונים, שם עליהם מסכות צלילה מושחרות, בדק את לחץ הדם שלהם, ושם על האוזניים שלהם אוזניות שהשמיעו מוזיקה מרגיעה ומסר פשוט: אל תתנגדו וצייתו להוראות.

אחר כך, אילץ מילר את קווין (שעליו, כמסתבר, הוא ידע המון) לתת לו את הסיסמה ל-WiFi כמו גם את הסיסמאות למחשב שלו ולמייל שלו, ואת פרטי חשבון הבנק שלו. ואז הזריק החוטף לקווין משהו, וכשהוא התעורר 12 שעות אחר כך, האסקינס נעלמה. מעליו היתה מצלמת רשת שהחוטף הדביק לתקרה.

מילר שלח לקווין דרישת כופר מהחשבון של קווין עצמו. המשטרה לא האמינה שהיתה חטיפה, חשדה שמדובר בהונאה, והחשדות הללו התגברו כשימים ספורים אחר כך שוחררה האסקינס. התפיסה שמדובר בהונאה היתה כנראה נשארת התפיסה המקובלת, אלמלא ניסה מילר לחטוף עוד זוג. אלו התנגדו ומילר נס, משאיר אחריו טלפון מפליל.

כאן נכנסה ה-FBI לתמונה, ותוך זמן קצר הפעילה את השיטות שמכיר כל מי שצפה ב-The Wire: היא זיהתה את הטלפון החד פעמי שבו השתמש מילר כדי לשלוח לקווין שיחות כופר, זיהתה את החנות שבה נרכש המכשיר הזה, וזיהתה את הקונה באמצעות מצלמות האבטחה של המקום. כשהסוכנים עצרו אותו, הם מצאו ערימה של שלל ציוד הייטק שבו התכוון מילר להשתמש - על פי החשד - לצרכי חטיפות נוספות, כולל שני מזל"טים. כעת הוא חשוד גם בנסיון חטיפה מוקדם יותר, ב-2009. החקירה נמשכת והרשויות מבקשות מעוד אנשים שנפלו קורבן לתקיפה דומה למסור עדות.  

בלי בלוגרים, בבקשה

אחד הז'אנרים המובילים בתחום הטרלת זכויות היוצרים הם טרולי הפורנו: חברות פורנו שתובעות אנשים על כך שלכאורה הורידו את הסרטים מהרשת. הרעיון הוא שזה לא משנה אם באמת הורדת את הסרט; רק מהפדיחה על כך שיגררו אותך לבית משפט בנושא הזה אתה תשלם להם. זו, בקיצור, סחיטה עם מלבוש משפטי חושפני במיוחד. הטרולים האלה בדרך כלל לא מגיעים לבית משפט - אם אתה שולח להם מכתב תקיף שאומר להם שאתה רוצה להגיע לשם, הם בדרך כלל יוותרו. המטרה היא כסף קל, לא הליך.

החברה המובילה בתחום היא מאליבו, שאחראית להרבה יותר איומים בתביעה מאשר לאשכרה פורנו. זה כנראה הרבה יותר מכניס. לרוע מזלה, החברה מצאה את עצמה מול משתמש שברגע שקיבל את האיום בתביעה, מימש את זכותו להגיע למשפט.

עכשיו החברה מוצאת את עצמה מול חבר מושבעים, מה שכבר אומר שמצבה לא טוב. אז היא מבקשת מהשופט לפסול מראש כל אפשרות לצטט בלוגים שמתמחים במאבק בטרולי זכויות יוצרים, כשהיא נוקבת במפורש בבלוגים fightcopyrightrolls.com ו-dietrolldie.com. שני הבלוגרים האלה, טוענת מאליבו בפני השופט, מלאים ב"שנאה" ו"דיבה" כלפיה. טרם התקבלה החלטה בנושא, אבל יהיה מעניין. נעדכן.

קצרצרים

1. טוד פאסלר, בעל חיים ממשפחת הטמבל האמריקאי המצוי, החליט שמה שהעולם צריך הוא תמונת סלפי שלו עם נחש עכסן (צפעוני חם מזג עם זנב רעשני). הנחש לא התרשם מהחדירה של פאסלר למרחב האישי שלו, ויתכן שהיו לו אף השגות לגבי זכויות היוצרים על התמונה; אי אפשר היה לקבל את הגרסה שלו ואין תיעוד של מה שקרה קודם, אבל קיימת הסכמה כללית שהוא הכיש את פאסלר. למזלו של הנ"ל, האייטם הזה לא מקוטלג תחת פרס דארווין, הדביל שרד, אך לרוע מזלו הוא חי בארה"ב. והטיפול בהכשה עלה לו 153,161 דולר. לקח לחיים טובים: אלא אם אתם הארי פוטר, אל תנסו לצלם סלפי עם נחשים. 

2. מעקב אחרי הדעיכה של גוגל פלוס: הרשת החברתית שאף אחד לא צריך הודיעה שהיא תתחיל בקרוב לסגור עמודים של עסקים שאף אחד לא נגע בהם הרבה זמן. ב-28 ביולי, יופתעו כל מיני בעלי עסקים לגלות שהיה להם עמוד בגוגל פלוס. נשמעת מחאה מכיוון אנשי ה-SEO: הנוכחות של עמודי גוגל+, אומרים חלק מהם, מאפשרת להם לברר מה דפוק בנוכחות המקוונת של הלקוח. הגיוני.  

3. גוגל, אמזון ושורה של חברות ענק אחרות זומנו לכנס שעורכת נאס"א, שהמטרה שלו היא לחשוב על דרכים לנהל את בקרת התעופה של עשרות אלפי מל"טים בעתיד. על פי ההערכות, הפוטנציאל המסחרי של מל"טים והובלה באמצעותם צפוי להעלות אלפים מהם מהם לאוויר בשנים הקרובות. במצב כזה, נוצר הצורך לוודא שהם לא מתנגשים אחד בשני ונופלים על הראש של מישהו, או גרוע יותר - מתנגשים במטוס. למרות שהם נראים מסיביים, מטוסים הם יצורים די רגישים. ציפור במנוע יכולה להוריד אותם. למל"טים יש יותר מסה מציפור והם גם טסים מהר יותר. הכל, בשלב זה, מאד ראשוני; נמסר שאין כוונה ליצור מערכת לפיקוח ממשלתי, בינתיים, כי כידוע חברות למטרות רווח יודעות לפקח על עצמן כך שלא ייגרם כל נזק לציבור.