אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"לגעת בילדים העצובים" צילום: עמית שעל

"לגעת בילדים העצובים"

נדמה שאין נושא שסופרת הילדים המצליחה זוהר אביב לא כתבה עליו, מאלרגיה לבוטנים ועד הטרדות בוואטסאפ. ובכל זאת, עם כמעט 70 ספרים ברזומה היא עדיין לא מצליחה להתפרנס מכתיבה

27.07.2015, 09:04 | מאיה נחום שחל
זוהר אביב (53), מסופרות הילדים והנוער המצליחות והנקראות בישראל, עדיין לא מאמינה שזה אמיתי. מי שכתבה בין השאר את הסדרות "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב" היא כבר אמא לשני בוגרים, בני 28 ו־26. אבל כשהיא מדברת על ספריה ועל הילדים שמאחורי הסיפורים היא נמלאת התלהבות ואנרגיה, כמו ילדה. "בילדותי חלמתי להיות פיה ובמקל קסמים לגעת בילדים העצובים ולעשות להם טוב, ואני מרגישה שהספרים שלי הם מקל הקסמים הזה", היא אומרת.

ספרה הראשון יצא לפני 26 שנה, ובימים אלה, אחרי יותר מ־60 ספרים מודפסים ושישה ספרים אלקטרוניים, הוצאת קוראים מפרסמת שני ספרים חדשים פרי עטה: "בגוף אחר" מסדרת יד הפלא, על התמודדות עם אלרגיה לבוטנים ורגישות לחלב, ו"מסך שבור" מסדרת חבורת כוח המוח, על בעיות כמו התמכרות לסמארטפון, איומים בוואטסאפ ועוד אתגרי יומיום של העולם הדיגיטלי.

אביב. "חשבתי לסגור את סדרת אביב. "חשבתי לסגור את סדרת 'כוח המוח', ואז חרם דיגיטלי על ילד הוליד סיפור חדש" | צילום: עמית שעל אביב. "חשבתי לסגור את סדרת

אביב מספרת שאחד הסודות לפריון היצירה שלה הוא שמירה על קשר עם קוראיה הצעירים. היא פוגשת ילדים בבתי ספר כשהיא מעבירה הרצאות נגד אלימות ובעד קבלת השונה. אחרים כותבים לה ישירות, לכתובת האימייל שהיא מפרסמת בסוף כל ספר. היא משוחחת עם הילדים ושואבת השראה מסיפוריהם.

"כשילדה סיפרה לי בדמעות שאמא שלה מכורה לטלפון הנייד ולא שמה לב אליה כי היתה עסוקה במשחק קנדי קראש, הבנתי שאני חייבת לכתוב על זה", היא מספרת. "למרות האלמנט הפנטסטי של סדרת יד הפלא, הסיפורים שם הם מחייהם של ילדים אמיתיים, לעתים אף בשמם האמיתי. אני עושה תחקיר מקיף על כל תופעה, אם זה עיוורון, הפרעת קשב או צליאק, ומנסה לתפוס תופעות נרחבות ככל האפשר".

שני הספרים החדשים של אביב שני הספרים החדשים של אביב שני הספרים החדשים של אביב

 

העיסוק שלך בקשיים חברתיים בא ממקום אישי?

“האמת שכן. הייתי ילדה מלאת דמיון אבל לא מקובלת, האאוטסיידרית שמסתכלת מהצד, זו שיש לה חברה אחת שהיא מספרת לה סיפור בהמשכים, אבל לא אחת מהחבר'ה. אבא שלי מאוד רצה בן, אז הוא כל הזמן לקח אותי להסתפר קצר. הרגשתי כל כך מכוערת, וניסיתי לרצות את כולם. לא היה לי קל, ולכן אני מתחברת לילדים שלא קל להם. למה לא מסתכלים גם על אלה שפחות יפים? רציתי לעשות שינוי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות