אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שכחו שהכסף שייך לנושים צילום: אוראל כהן

שכחו שהכסף שייך לנושים

השופט אורנשטיין בחר באופן תמוה לנזוף דווקא בנושי צ. לנדאו על שלא הקדימו פנייה לנאמן לפני שפנו לבית המשפט

28.07.2015, 08:41 | ענת רואה ותומר גנון

את החלטתו לדחות את התנגדות נושי צ. לנדאו חתם השופט אורנשטיין במוסר השכל: "טובה פשרה אחת ביד משתי תביעות על העץ". צריך לכבד את הדברים אבל לא חייבים לקבלם. כמעט לכל נימוק שהציג השופט יש טיעון נגדי שלא נידון בפסק הדין.

נתחיל בהנחת היסוד של אורנשטיין, שהנאמנים והכנ"ר תמיד פועלים לטובת הנושים. למרבה הצער, ההנחה אינה תואמת את המציאות. בתיק התחנה המרכזית החדשה, למשל, נפסל הסדר שהציעו הנאמנים בנימוק של פגיעה בנושים, ובתיק בורגראנץ' התקבלה החלטה דומה.

למעשה, הניסיון מראה שהגישה שמציע אורנשטיין תמימה למדי, ומתעלמת מהעובדה שהן לכנ"ר והן לנאמן עשויים להיות שיקולים נוספים, למשל חיסכון בזמן. לכן גם ההנחה שפשרה עדיפה אינה בהכרח נכונה בפרקטיקה. בתיק קווי אשראי, למשל, אפילו הנושים הסכימו להסתפק ב־20 מיליון שקל, ונקלעו למאבק עם המפרק יצחק מירון שהתנגד ולבסוף השיג עבורם סכום גבוה פי שלושה, שהם לא חלמו להשיג. לצד שלישי קל יותר לוותר על כסף שאינו שלו, ודאי כשהחלופה כוללת מאבק משפטי ממושך.

השופט איתן אורנשטיין. "טובה פשרה אחת ביד משתי תביעות על העץ", צילום: מוטי קמחי, ynet השופט איתן אורנשטיין. "טובה פשרה אחת ביד משתי תביעות על העץ" | צילום: מוטי קמחי, ynet השופט איתן אורנשטיין. "טובה פשרה אחת ביד משתי תביעות על העץ", צילום: מוטי קמחי, ynet

זה בעיקר מה שמקומם: נראה שהנאמן והכנ"ר שכחו שהם עוסקים כאן בכספי הנושים, ולכן צריך לתת משקל גדול מאוד לעמדה שלהם. אבל איפה השופט שיזכיר להם? אורנשטיין לא דרש לכנס אסיפת נושים כדי שיצביעו על הפשרה, אף שהשופט אינו מחויב לתוצאותיה.

לפי אורנשטיין, ההסכם של צ. לנדאו עם האחים שפירא הקנה לאחרונים וטו בהחלטה למי למכור את הקרקע, ואלו התנגדו לאסיפת נושים. אלא שאורנשטיין היה יכול בקלות לבטל את הווטו. החלטה יומיומית בהליכי חדלות פירעון של חברות. אורנשטיין גם אינו מתמודד עם התמיהות שעלו בתיק. למשל, מצד אחד הוא כתב שאין הסבר הגיוני להסכמת האחים שפירא להעביר את הקרקע לצ. לנדאו תמורת 1.8 מיליון שקל בלבד ו־35% מהכנסות עתידיות. אך מצד שני, הוא מתעלם מהיעדר הסבר לניסיון להבריח את הקרקע מהנושים ולא לכלול אותה בבקשה להקפאת הליכים. הוא גם לא ניסה להסביר מדוע רק לפני שנה הצהירה שפיר שהקרקע שייכת לצ. לנדאו ולא לה, וכעת היא מקבלת אותה.

אורנשטיין הדגיש גם שהחלטתו לא אושרה בחטף, אלא קדם לה דיון כחודש וחצי לפני כן. אלא שבאותו דיון השופט רק המליץ לצדדים להגיע לפשרה. כשזו הושגה, היא הובאה אליו ואושרה במהירות שיא, תוך דילוג על הנושים. ובכל זאת בחר אורנשטיין באופן תמוה לנזוף דווקא בנושים על שלא הקדימו פנייה לנאמן לפני שפנו לבית המשפט.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות