נושי צ. לנדאו מתבקשים לא להפריע לביהמ"ש

קרקע ששוויה מוערך ב־80 מיליון שקל ושהוסתרה מהנושים בעת שחברת הבנייה צ. לנדאו ביקשה הקפאת הליכים תועבר לבעלות חברת שפיר והנושים יקבלו "פיצוי" של 10 מיליון שקל בלבד. כך החליט אתמול השופט איתן אורנשטיין ובכך דחה בקשות מטעם נושים לבטל את החלטתו הקודמת שאישרה את העברת הקרקע יקרת הערך ולכנס אסיפת נושים בעניין.

הפרשה נחשפה ב"כלכליסט" לפני כשבועיים, כשפורסם שהשופט אורנשטיין אישר את בקשת נאמן צ. לנדאו ישראל בכר עם נציגי האחים שפירא וחברת שפיר בתוך 18 דקות מרגע שהוקלדה הבקשה במערכת נט המשפט, את ההסכם שמבטל הסכם קודם שהעביר את הקרקע לצ. לנדאו והיא תעבור לשפיר בתמורה לפיצוי האמור.

לאחר שכמה מנושי צ. לנדאו גילו על ההחלטה, הם מיהרו לעתור לבית המשפט ולבקש מאורנשטיין לעיין שוב בהחלטתו. אורנשטיין קיים דיון בעניין ולאחריו מסר החלטה בת 23 עמודים שבה אמנם ציין ש"הדבר אינו נהוג", אך החליט להגן על החלטותיו ולנמק אותן. הוא סקר את הביקורת שהפנו הנושים כלפיו וכלפי ההתנהלות בפרשה, והסביר מדוע אין מקום לפתוח את הנושא להכרעת הנושים. בפתח דבריו תקף אורנשטיין את בקשת הנושים, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רועי אהרוני ואיתן ארז, בטענה שזו הציגה נתונים מטעים, חסרים ולא מדויקים ונזף בנושים על שלא פנו לנאמן קודם לכן. כדאי להזכיר שהנאמן לא הקדים פנייה לנושים טרם פנה לבית המשפט כדי להפוך את ההסכמות לעובדה מוגמרת.

מימין: הכנ"ר האן, השופט אורנשטיין והנאמן בכר. 23 עמודים של החלטה | צילום: צפריר אביוב יריב כץ עמית שעל

לפי אורנשטיין, אובדן הקרקע אין משמעו הפסד של 70 מיליון שקל לקופת הנושים, ולכל היותר יכלו הנושים להפיק ממנה 20–25 מיליון שקל, וגם סכום זה מוטל בספק וסביר יותר שהיה 19.5 מיליון שקל בלבד. זאת, לדבריו, מאחר שלאחים שפירא זכות ל־35% מהתמורה ממכירת הקרקע ויש הוצאות נוספות על הקרקע כמו מיסוי ועלות פינוי פולשים. עוד כתב אורנשטיין שעמדת האחים שפירא, שלפיה לצ. לנדאו לא מגיע דבר אלא אם כן תבנה על הקרקע, אינה מופרכת, אף שהדבר לא הסתיים בהכרעה שיפוטית. השופט הוסיף שאחד הקשיים שיש להביא בחשבון הוא שהנאמן אינו רשאי לממש את הקרקע ללא הסכמת האחים שפירא, בהתאם להסכם בין האחים לחברה, ואורנשטיין אינו דן באפשרות שבית המשפט יכפה מכירה כזו. לפי השופט, לא ניתן להורות על התמחרות משום שהאחים שפירא לא הסכימו לכך.

לפי השופט, שיקול חשוב נוסף בקבלת מתווה ההסדר הוא הזמן. דחיית הפשרה משמעה דחייה של שנים רבות בהגעת הסכום הכללי לקופת הנושים, שכן יהיה צורך לנהל משפטים ממושכים עם האחים שפירא ועם הפולשים. לדבריו, הסדר שמכניס לקופה 10 מיליון שקל, במקום 19.5 מיליון שקל "בעוד שנים רבות", הוא מעל ומעבר לסביר. באשר לטענה שההסכם אושר במחשכים טען אורנשטיין שמדובר בעורבא פרח, שכן הנושים יכלו להגיע ולהשתתף בדיון שהתקיים חודשיים קודם לכן ובו המליץ לנאמן לנהל מו"מ על הקרקע. לדברי אורנשטיין, בעקבות אותו הדיון, כשהושג הסדר והובא לאישורו, היה זה אך טבעי שלא יהיה צורך בדיון ממושך.