בדרך לנושים, שקד שכחה את שכר המפרקים

מי שהתנגדו רק לפני כחודשיים וחצי למינויה של איילת שקד לשרת המשפטים לא העלו בדעתם שהרפורמה הגדולה הראשונה שהיא תנסה להתמודד עמה תעסוק דווקא בפושטי רגל ובחברות בקריסה. הם גם לא האמינו שהיא תכלול את הכוונה להיכנס למאבק חזיתי עם הבנקים ועם המדינה בניסיון לערער על הקדימות המובנית שהוענקה להם בגביית חובות מאז ומתמיד.

נראה שגם את שקד העיסוק בנושא מעט מפתיע. בתדרוך לעיתונאים שערכה אתמול היא תיארה, בהומור כמובן, כיצד הצליחה להפליא את הנהלת משרדה, ובעיקר את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, ראש מחלקת החקיקה, כשמכל הנושאים שהוצעו לה בחרה להתמקד בתחום חדלות הפירעון. "אני יודעת שזה לא נושא סקסי", אמרה אתמול, "אבל הוא חשוב".

ואכן שנים רבות נשמעים קולות הקוראים לערוך רפורמה בתחום ולהחליף את החקיקה המיושנת, שחלקה עוד מימי המנדט, במקבץ חקיקתי עדכני ומסודר. קשה להאמין, אבל כיום עיקר תחום הקפאת ההליכים מבוסס על סעיף בודד בחוק החברות ועל כללים והוראות שנקבעו בפסיקה. אלא ששקד רחוקה מלהסתפק בהעלאה מסודרת של מערכת הכללים הנהוגה היום על הכתב.

המסר הצליח לחלחל בסוף

הרפורמה שהופצה אתמול לעיון הציבור בצורת "תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" מיועדת לחולל מהפכה של ממש הן בכל הנוגע לפושטי רגל פרטיים (ראו מסגרת) והן באשר לחברות שנקלעות לקשיים ומתקשות לפרוע חובות.

כאן ב"כלכליסט" כתבנו רבות על הנושים "הרגילים", אלה שעומדים בסוף התור ונאלצים להסתפק ברסיסים בלבד מהחוב כלפיהם. נראה שהמצב המקומם הזה סוף סוף חלחל למקבלי ההחלטות, ובדברי ההסבר לרפורמה נכתב שיש לקדם חלוקת כספים מסוג חדש, שלא יאפשר לבנקים ולמדינה לגרוף לכיסיהם את כל הקופה.

התזכיר מציע ליישם עקרונות שעד כה הועלו כרעיונות נועזים בלבד וכמעט לבטל את המושג המשפטי "נושים בדין קדימה", שמכוח החוק הקיים גוברים על כל הנושים האחרים. מי שנכללים בקבוצה זו הם המדינה (רשות המסים, ביטוח לאומי, הרשויות המקומיות וכו') ועובדי החברות שבקריסה. העובדים עצמם, מובהר היטב, לא ייפגעו מביטול מעמדם המועדף, שכן ביטוח לאומי ימשיך ממילא להיות הגורם שאחראי לשלם לעובדים את כל המגיע להם מהחברה שקרסה. ביטול המעמד המועדף של המדינה מאפשר ללכת צעד קדימה ולבטל חלקית גם את המעמד המועדף של הנושים המובטחים שהם בעיקר הבנקים. לפי התזכיר, שצפוי לגרור התנגדות עזה מאוד מצד הבנקים, במקרים שבהם קופת הנושים דלה במיוחד ייאלצו הבנקים להסתפק בנתח מקסימלי של 75% מהקופה, כדי שאת הסכום הנותר אפשר יהיה לחלק לנושים הרגילים.

המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט. שקד בחרה בנושא הכי פחות סקסי | צילום: אוראל כהן

לא עוד אגרקסקו

זאת בשונה מהמצב היום, שבו בלא מעט תיקים החובות לבנקים כל כך כבדים או הקופה כה דלה עד שיתר הנושים לא רואים אגורה אחת מכספם.

ניקח לדוגמה את המקרה של חברת היצוא החקלאית אגרקסקו, שקרסה לפני כמה שנים והותירה חובות של מאות מיליוני שקלים. בפועל מי שקיבלו חלק מהחוב כלפיהם חזרה היו הבנקים, המדינה והחקלאים, שאחזו בהסכם מיוחד אשר העניק להם מעמד גבוה משל נושים רגילים. כל יתר הנושים לא קיבלו דבר. כל שנותר להם הוא להביט בקנאה בנאמן והמפרק עו"ד שלמה נס, שקיבל שכר טרחה של מיליוני שקלים בהליך. אם הרפורמה תאושר בנוסחה המקורי, מצב כמו זה שהיה בפירוק אגרקסקו לא יוכל לחזור על עצמו, שכן עשרות מיליוני שקלים יופרשו לטובת הנושים הרגילים על חשבון הבנקים והמדינה.

באופן מפתיע תזכיר החוק שיוצא למאבק בבנקים ובמדינה "שכח" להסדיר את שכר הטרחה של הנאמנים והמפרקים, אם כי אחד מסעיפי הרפורמה קובע שלשר המשפטים תהיה סמכות לקבוע כללים בעניין. במשרד המשפטים אומרים כי לא זנחו את הנושא והוא ראוי להסדרה, אך מודים שהוא טרם הונח על שולחנה של השרה שקד. החיסרון העיקרי בשינוי סדר הקדימויות בהחזר חובות הוא כמובן גלגול הנזק שנגרם מקריסת חברות אל כתפי הציבור. במצב הקיים המדינה אינה תומכת כלל בתחום חדלות הפירעון, למעט אובדן מסים וקיזוז הפסדים. אפילו אגף הכנ"ר במשרד המשפטים פועל מתוך תקציב "סגור" המבוסס על אגרות ו"אגרות השגחה" שפוסק לטובתו בית המשפט.

השפעת יתר לכנ"ר

הכנ"ר פרופ' דוד האן לקח חלק בגיבוש טיוטת הרפורמה, מה שכנראה פגע בתוצאה הסופית: תזכיר החוק מעניק להאן כוח עצום, וייתכן שאפילו מוגזם, להשפיע על זהות מי שיתמנה לנאמן או למפרק באמצעות "רשימה" של בעלי תפקידים שתוגש לבית המשפט מטעמו. התזכיר לא קובע כל קריטריון שינחה את הכנ"ר בכך. התוצאה עשויה להיות שמי שמקורב יותר לפקידי הכנ"ר יככב ברשימות כאלה.

שינוי נוסף שהרפורמה מבקשת לקדם כולל פנייה אחידה של חברה או נושה לבית המשפט בבקשה לצו חדלות פירעון תוך ביטול "מירוץ הסמכויות", שלפיו מי שפונה ראשון עשוי להרוויח ולקבל את הסעד שביקש. הרפורמה מנסה גם לעודד פנייה של חברות לבית המשפט שלב אחד לפני הקריסה הטוטאלית שלהן באופן שיאפשר להן להותיר את השליטה אצלן. זה למשל מה שקורה בימים אלה לרשת מגה, שהצליחה להימנע ממינוי נאמן שישתלט על הניהול שלה.