המיטה הקרה
"5 עד 7" מתיימר להיות סרט נועז שעוסק במיניות, אבל הטיפול השמרני מוציא ממנו את העוקץ
פסענו מהקולנוע במנהרה החשוכה, ואני חיפשתי מטפורה לסרט שהוא לא בשר ולא חלב, לא עמוק ולא שטחי. לפתע שמעתי אשה מאחוריי שאמרה: "מקסים, פשוט מקסים, כל כך ריגש אותי בסוף". כשיצאנו אל האור ראיתי שעיניה לחות ובורקות. וואו, חשבתי לעצמי, אני לא התרגשתי בכלל.
הסרט "5 עד 7" עוסק בסיפור אהבה הנרקם בין סופר ניו־יורקי צעיר ויהודי הפוגש צרפתייה שנמצאת בעירו במסגרת שליחות דיפלומטית של בעלה. בעלה? כן, בעלה. הם צרפתים, ואצלם מותר להחזיק מאהב, כזה שינעים את השעות המתות של אחר הצהריים (מכאן שם הסרט). לכאורה זהו נושא טוב לסרט, העוסק בגבולות המוסריים של מוסד הנישואים.
הסרט מציג את הגיבור כמייצג של אמריקה השמרנית ונטולת המסורת, אל מול הגיבורה הצרפתייה והליברלית, שבאמתחתה שנים של מסורת לשימור החופש האישי וחיים ליבידניליים החורגים מהשמרנות המונוגמית הקשה. אלא שהניחוח האמריקאי והשמרני הוא הקול השלט בסרט. בני הזוג מתאהבים עד מהרה, והליבידו שלהם מופנה בעיקר לדיאלוגים על רגשות ורומנטיקה. וכך, סרט שמתעסק במערכת יחסים מינית עוקף את המיניות ומגיע לעיסוק אך ורק באהבה. בסצנה היחידה שבה הזוג נמצא במיטה, עמוק מתחת לשמיכה, אומרת האשה לאיש: "עשינו דברים שזוגות עושים רק אחרי כמה שנים, בוא נעשה זאת שוב". לנו, הצופים, נותר רק לשער מהו הדבר שזוגות עושים רק אחרי הרבה שנים.
מנגד, לזכותו של הסרט אומר כי הדיאלוגים שלו קולחים, מדויקים ולא צפויים מדי. זוג השחקנים הראשיים, אנטון ילצין וברניס מרלוהו (היא צרפתייה ששיחקה ב"סקייפול", הוא אמריקאי שנולד בסנט פטרסבורג ושיחק ב"סטארטרק"), עושים כמיטב יכולתם להדגים לנו את אהבתם האסורה/מותרת המאיימת לחצות את הגבולות שניתנו לה מלכתחילה (5 עד 7, כאמור).
ויקטור לוין, התסריטאי והבמאי, מגיע מעולם הטלוויזיה (הוא ביים פרקים ב"מד מן" ובעיקר הפיק וכתב את "משתגעים מאהבה"), ונראה שהוא עושה כל שביכולתו לייצר דרמה רומנטית שתספק חוויה קולנועית מוצדקת. כפי שהגיבור שלו לומד את ה"צרפתיות" דרך צפייה ב"ז'יל וז'ים" של טריפו, גם לוין מחפש דרך חדשה לספר סיפור. הוא נעזר בניחוח הצרפתי של הדמויות כדי לייצר שפה קולנועית שמושפעת לעתים מזרם "הגל החדש" שפרח בצרפת בסוף שנות השישים. התוצאה לעתים טובה ומרעננת ולעתים טרחנית - למשל במקרה של שוט אחד, ארוך ומתיש, שבו הזוג פוסע לעבר המצלמה במשך 3 דקות שבמסגרתן המצלמה מאבדת את הפוקוס.
בסופו של דבר מדובר בסרט פרווה בורגני, שמטפל בכלים קונבנציונליים בנושא שאמור להיות נועז. יצאתי ממנו בדיוק כמו שנכנסתי.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. השחקנית הראשית, ברניס מרלוהו, היתה הפרזנטורית של סופר־פארם לפני כמה שנים2. הראש שלה גדול בהרבה מהראש של השחקן הראשי
3. הדייט הראשון שלהם נערך בגוגנהיים. פרנק לויד רייט היה שמח לדעת שהמוזיאון שלו עדיין מככב בקולנוע
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה