חילקו לכולם, ולמייסד לא נשאר

בסוף החודש שעבר נמכרה חברת סיקאם, שעשויה להפוך לחברת התרופות הישראלית הראשונה אשר מצאה תרופה לטיפול בסוגי הסרטן הקשים והשכיחים ביותר. המייסד גל מרקל (35), הפרופ' הצעיר אי פעם בתולדות בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב וראש המרכז לחקר המלנומה בבית החולים שיבא, יקבל אולי 3% משווי העסקה. העסקה מוערכת כעת ב־95 מיליון דולר אבל יכולה להגיע גם ל־600 מיליון דולר בתוך כארבע שנים, בהתאם לביצועי החברה בהמשך הדרך.

90% מכספי האקזיט יזרמו לקרנות הון סיכון ומשקיעים פרטיים. קרן פונטיפקס, המשקיעה המרכזית, שמחזיקה 30% בחברה, היא אמנם זו ש"גילתה" את מרקל, דרבנה אותו להקים חברה ולגייס לה הון ועובדים כדי להמשיך את המחקר; אולם הקרנות שצירפה קבוצת האחזקות של משקיע הביומד מורי ארקין וקרן אורבימד דיללו את כל שאר בעלי המניות. כך נותר המייסד, הרופא המסור והממציא הגאון, שעשוי למצוא מזור לכמה מהמחלות הקשות ביותר, עם כמה אחוזים בודדים.

עובדי פבלס | צילום: יח"צ

מסכימים למכירה חלקית

המקרה של סיקאם מקומם ומעיד על הכלל ולא על היוצא מהכלל. על רקע זה מרגיזה במיוחד תביעת קבוצת המשקיעים בחברת המציאות המדומה הישראלית פבלס (Pebbles). אלה טוענים כי העובדים, ובהם המייסד נדב גרוסינגר ואמיל אלון, עשו יד אחת נגד המשקיעים וסידרו לעצמם אקזיט מהסרטים, תוך שהקרנות נאלצות לריב על השאריות. לטענתם, בעת שהעובדים יקבלו 23.8 מיליון דולר במזומן ובאופציות של פייסבוק, המשקיעים ייאלצו להסתפק ב־19 מיליון דולר.

אכן, לא מדובר באקזיט גדול, ודאי לא כזה שהקרנות ירצו להתגאות בו, לאחר שהשקיעו בחברה כ־17 מיליון דולר במשך ארבע שנים. קבוצת המשקיעים אינה קטנה והיא כוללת את קרן גיזה, חברת כלי העבודה בוש, ענקית הסמארטפונים הסינית שיאומי ואת הקרנות התובעות בפרשה, קבוצת קרנות ההון סיכון בשליטתו של בן וייס, תושב הונג קונג. אחת מהן היא iNetworks 360, המשקיעה הראשונה בחברה.

וייס, שעומד מאחורי כמה מהקרנות המשקיעות בפבלס, מנהל עבור משקיעיו 15% ממניות פבלס, ומבחינתו הוא יכול לשמור במניות אלה לצד פייסבוק. לטענת הקרנות שבשליטתו, הן לא מתנגדות למכירה, הן פשוט מעוניינות שלא יכפו עליהן מכירה בכל מחיר. זו טענה מגוחכת: פייסבוק לעולם אינה קונה חלקי־חברות.

לכאורה יכול היה דירקטוריון פבלס לעקוף את וייס וקרנות ההשקעה שלו. כך עשה דירקטוריון חברת וויביה, שנקנתה על ידי קונדואיט ב־45 מיליון דולר לפני ארבע שנים. יוסי ורדי וצוותו התנגדו אז למכירת החברה, עד שפרקליטיה השתמשו ברוב הדמוקרטי המוכר בחוק החברות כדי לכפות עליו את העסקה. אבל ניתן ליצור רוב כזה רק בעת מיזוג חברות, ומכיוון שבמקרה של פבלס מדובר ברכישה, החברה לא יכולה ליהנות מהחוק.

אקזיט לא מרשים לקרנות

אגב כך חושפות הקרנות התובעות של וייס גם את סכום העסקה שעד כה פייסבוק השתדלה כל כך להסתיר: הוא אינו עולה על 44 מיליון דולר, רחוק מהסכומים שפורסמו בכלי התקשורת השונים כאילו שווייה הגיע ל־60 ואף ל־85 מיליון דולר — דבר שמסמן יותר מכל את רכישת פבלס כרכישת עובדים וכישרונות, הרבה יותר מאשר רכישת חברה.

המשקיעים התובעים גם חושפים כי המייסד נדב גרוסינגר (שהקים את החברה עם אביו ישראל גרוסינגר) דאג לעצמו לתמורה בהיקף של יותר מ־7.7 מיליון דולר על חשבונם, ולטענתם מניותיו בחברה מקנות לו 23,600 דולר בלבד.

השאלה היא איך הגענו למצב שבו יזם החברה, המוח שמאחוריה והאיש שהוביל אותה כסמנכ"ל טכנולוגיות אמור לקבל 24 אלף דולר על אקזיט של 19.3 מיליון דולר? ככל הנראה קרה כאן מה שקורה במרבית המקומות: היזמים צריכים הון נוסף ושמות מפורסמים מסביב לשולחן המשקיעים, ומוותרים על אחוזים ניכרים תמורת שיתופם. אי אפשר לבוא בטענות לקרנות, הן הרי צריכות להראות החזרים נאים על כל אקזיט, ולייצר על כל אחד מהם פי שלושה על ההשקעה כדי לשמור על האף מעל למים. אף קרן כנראה לא תרשום הישג כזה באקזיט של פבלס לפייסבוק, והמשקיעים ייאלצו להסתפק ביוקרה שטמונה במכירת חברה לרשת החברתית הגדולה בעולם.

אבל למשחק יש חוקים. כפי שלקרנות מותר לדלל את היזמים, כך לדירקטוריון מותר לנהל מו"מ למכירת החברה. את המו"מ הזה ניהלו שניים מהעובדים, המייסד והמנכ"ל, לצד שניים מהמשקיעים, אייל ניב מגיזה ויאיר הלפרן, שגם משמש כיו"ר הדירקטוריון שלה. אפשר לבוא בטענות לדירקטוריון, אבל אי אפשר לכלול את נציגיו בצד של העובדים.

וגם אם כן, הטענות צריכות להיות מופנות לפייסבוק ולא לדירקטוריון, שניהל מו"מ שיש שיאמרו הירואי או סוציאליסטי. פייסבוק, אומרים מקורבים לפבלס, קנתה את החברה בעיקר בשל עובדיה וכישוריהם. גם אם היתה רוכשת את החברה ומפטרת את כל עובדיה, התשלום למשקיעים לא היה עולה על הסכום שקיבלו. 24 מיליון הדולר שיקבלו העובדים ישולמו להם כדי שיעבדו בשביל פייסבוק. המשקיעים טוענים כי גרוסינגר משך לכיסו 6.5 מיליון דולר, מרביתם באופציות של פייסבוק. את עיקרן הוא ייאלץ להרוויח במהלך עבודה קשה בשנים הקרובות. האקזיט של פייסבוק אמנם מתגמל יותר את העובדים מאשר את המשקיעים, אבל הוא מגלם בתוכו גם תגמול על עבודה עתידית קשה של 20 איש.