עוטף פלוס
אולי בקסטרו לא ממש רוצים אותן כלקוחות, אבל המעצבת הניו־יורקית אייסגאל אילטר מוכיחה שאפשר לעשות אופנה מוקפדת ומרגשת דווקא לנשים במידות גדולות
ביום ראשון בערב עמדה אתי רוטר, מנכ"לית משותפת בקסטרו, על בימת תצוגת הסתיו של החברה בנמל תל אביב - והתייפחה. הלשונות הטובות בקהל לחששו ש"אתי תמיד בוכה בתצוגות, רק שהפעם יש לה סיבה". הכוונה לסערה שעוררה רוטר ברשת האינטרנט, לאחר שבזמן פגישה עם קבוצת נשים במידה 42 ומעלה פסקה כי "מכנסונים זה לא יפה מעל מידה 42", הודיעה ש"השמלה הזו לא יפה מעל מידה 44", ובאופן כללי שמידות גדולות "זה לא הטעם של קסטרו". בפתיחת תצוגת האופנה, מודעת היטב לנזק התדמיתי שגרמה לחברה, היא לא טרחה להסתיר את הדמעות כשאמרה "קסטרו זה המשפחה שלי. כואב לי".
האמירות של רוטר לא היו יכולות להגיע בתזמון אומלל יותר, דווקא כאשר נשים במידות פלאס (מעל 42) מכל העולם זועקות לשינוי בעולם האופנה. נושא המידות מתלהט בכל הרשתות החברתיות, ורבות תוהות כיצד תעשייה שלמה, שבדרך כלל מתאמצת לחדש ולהיות יצירתית, עושה זאת רק עבור מידות 36–42. מי שהמידה שלה היא מעבר לזה צריכה להסתדר עם מה שיש - ואין. מעבר לרשתות האופנה הפופולריות, מעצבים עצמאיים לא ממהרים להציע פתרונות לנשים במידות גדולות. על מסלולי התצוגות צועדות בדרך כלל דוגמניות שדופות, והקולקציות שמגיעות לאחר מכן לבוטיקים מיועדות כמעט באופן אקסקלוסיבי לנשים דקיקות. לכן כשהמעצבת הניו־יורקית אייסגאל אילטר החליטה לפתוח מותג אופנה מסחרי אך יוקרתי למידות פלאס, היא לא רק נקטה בצעד יוצא דופן שהוכיח שעיצוב איכותי למידות גדולות הוא ישים. אילטר גם מכרה את כל הקולקציה הראשונה שלה כהרף עין, ויצרה רשימת המתנה לקולקציה השנייה. "המידה שלי היתה פלאס עד לפני כשנה, וכרגע אני במקום מעניין - באירופה אני נחשבת פלאס ובארצות הברית אני מידת ביניים", צוחקת אילטר בראיון ל"כלכליסט". היא בת 44 ונולדה וגדלה בטורקיה, למשפחה שהתעסקה בטקסטיל. לאחר שלמדה עיצוב אופנה עזבה את ארצה, ועבדה במשך 15 שנה במגוון חברות ובתי אופנה כמו אסקדה, צ'רוטי, לאורל וגאפ. לפני כחודש היא השיקה את Shegul, מותג האופנה שלה, שבינתיים נמכר ברשת בלבד (www.shegulny.com). "קשה למצוא בדים יפים ואיכותיים שמחמיאים לגוף ומציגים אותו כמו שצריך", מספרת אילטר. "זה אחד האתגרים הגדולים במידות גדולות, שכן הוא יוצר חוסר במגוון ובאפשרויות. יש אלפי מותגים שמציעים בגדים במידות קטנות, ופחות מ־50 שמציעים בגדים במידות גדולות יותר. לנשים במידות גדולות קשה למצוא מגוון ולהשוות איזו גזרה של איזה מותג מחמיאה להן יותר. הן קונות את מה שיש".
ללמוד את הגוף
למה יש כל כך מעט מעצבים למידות גדולות?"כי זה תחום מאתגר שדורש המון מחקר והבנה עמוקה של מגוון מבני גוף. זה מתחיל מהתקשורת וההצגה שלה את הסטנדרט הנשי כרזה, וממשיך בבתי הספר לעיצוב שבהם מאיירים כנורמה דוגמניות רזות שגבוהות בכ־20% מהאשה הממוצעת. אלא אם כן הסטודנט הוא בעל עניין מיוחד בשוק מידות הפלאס, עד שהוא יסיים את לימודיו כל מה שהוא יכיר יהיה עיצוב למידות קטנות יותר ואיך להתאים להן בגדים".
מה כדאי להביא בחשבון כשמעצבים לנשים במידות גדולות?"ראשית, חשוב לזכור שממש כמו במידות קטנות יותר, צריך לחשוב על האופנה והיופי של הפריטים - בלי קשר למידה ולמגבלות התפיסתיות שלנו לגבי מה שאשה במידה גדולה צריכה ללבוש.
"כמו כן, חשוב לחקור ולפתח הבנה מעמיקה של השינויים שחלים בגוף לצד העלייה במידה. זו הדרך היחידה לגרום לעיצוב לעבוד. במשך שנים ארוכות אימצו מעצבים את גישת ה־one size fits all (מידה אחת לכל - מ"ל), ויצרו פריטים חסרי צורה שכיסו את הגוף בלי התאמה לצורותיו השונות. המטרה שלי היא לשנות את כל זה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה