בלונדון יש יותר סרטים

העיירה מילטון קיינס שוכנת במרחק שלושת רבעי שעה נסיעה מצפון־מערב ללונדון. יש בה כ־250 אלף תושבים, אבל רובם עסוקים כשאנחנו מגיעים למקום בשעת צהריים של יום חול. לכן קומת הכניסה של הקניון הקטן בפאתי העיר, מתחם קניות מיושן של מותגי אופנה, ריקה לגמרי. אבל הקומה השנייה מספקת ניגוד חד - עטורת אורות ומתקנים וסניף של סטארטבאקס ולא מעט אנשים. עשרות מבקרים, בעיקר צעירים, מגיעים לסרטים המוקרנים בחלק מ־16 האולמות במקום, שתופסים כחצי מהקניון כולו.

מוקי (משה) גרדינגר מסתובב בין האולמות גאה. גם אם קשה לו להודות בכך מפורשות, מהעיירה הזאת, שלושת רבעי שעה מלונדון, הוא מתחיל את הכיבוש של מערב אירופה. מזרח היבשת כבר בידיו. גם ישראל. הוא הבעלים של חברת תיאטראות ישראל, שמפעילה את רשתות הקולנוע רב־חן ו־yes PLANET - בסך הכל תשעה בתי קולנוע ו־106 מסכים ברחבי הארץ (34% מסך כל המסכים בישראל) - וגם של חברת ההפצה פורום פילם.

כמו כן, הוא הבעלים של סינמה סיטי אינטרנשיונל (אין קשר למתחמי סינמה סיטי בישראל), ממפעילות בתי הקולנוע המובילות במזרח אירופה, עם 966 מסכים. לפני שנה וחצי סינמה סיטי אינטרנשיונל התמזגה עם סינוורלד, חברה בורסאית עם הכנסות של מיליארד דולר בשנה ואחת משתי מפעילות בתי הקולנוע הגדולות באנגליה ובאירלנד, עם 880 מסכים. התוצאה היא אימפריית בתי הקולנוע השנייה בגודלה באירופה אחרי אודיאון, עם 1,943 מסכים (כולל ישראל). בעסקת המיזוג הזאת קיבלה סינמה סיטי אינטרנשיונל של גרדינגר 330 מיליון יורו ו־25% ממניות סינוורלד - ובעיקר את ניהול החברה הממוזגת, בעסקה מהסוג המכונה "השתלטות הפוכה". עם המושכות בידיו גרדינגר שואף לנער את שוק בתי הקולנוע של בריטניה על ידי פתיחת מתחמים חדשים ושיפוץ מסיבי של מתחמים קיימים.

מילטון קיינס היא ההתחלה, הפיילוט. "זה הקולנוע הראשון שעשינו בו מהפך. עשינו שינויים כדי לתת לקהל יותר חוויה. החלפנו כיסאות, שירותים, הכנסנו את סטארבאקס. הקהל יוצא מרוצה יותר מהביקור שלו בקולנוע, זה שינוי מהותי מבחינת תפיסה. סינוורלד תחזקה מעולה את בתי הקולנוע הישנים אבל לא השקיעה בהם. אנחנו עושים את זה, ואנחנו משקיעים בזה יותר מהמתחרים שלנו".

קולנוע הדגל המשופץ בעיירה מילטון קיינס באנגליה. "הקהל יוצא מרוצה יותר מהביקור שלו בקולנוע, זה שינוי מהותי מבחינת תפיסה"

ההצלחה של חברת הקולנוע המשפחתית שלכם נבעה במידה רבה מהכניסה למזרח אירופה לפני 15 שנה, שוק שהיה אז טרי יחסית. מה כבר אפשר לעשות עם השוק באנגליה, שהוא מהוותיקים ביבשת? לאן אפשר עוד לצמוח?

"יש לנו שלושה כיוונים. הראשון הוא הקמת בתי קולנוע חדשים. השני הוא שיפוץ של המתחמים הגדולים של סינוורלד. והכיוון השלישי הוא מרכז לונדון. לסינוורלד אין שום נוכחות במרכז העיר, ויש שם פוטנציאל עצום. אנחנו מתכננים להיכנס לשם בלפחות שני פרויקטים משמעותיים".

יש במרכז לונדון עוד עתודות קרקע שאפשר להקים עליהן קומפלקסים של בתי קולנוע?

"ראית כמה מנופים יש כאן? בונים באופן חסר תקדים. זו עיר בינלאומית אמיתית עם 10 מיליון איש".

באנגליה כולה גרדינגר מקווה להכפיל את היקף הפעילות של סינוורלד, במיוחד מתוך התחרות עם רשת אודאון, שנמצאת על המדף, סוחבת חוב גדול וכמעט לא משקיעה בשיפוץ בתי הקולנוע; ורשת VIEW, שעסוקה בעיקר בקניית בתי קולנוע במדינות אחרות. מבחינת מכירות הכרטיסים, סינוורלד היא כבר המובילה בין השלוש.

"היה לנו אינטרס לנסות להיכנס למערב אירופה, לעלות מדרגה ולהגדיל את העסק", מסביר גרדינגר את הרקע לחיבור, "אחי ישראל (כיום המשנה למנכ"ל וה־CFO של סינוורלד) חיפש איזושהי עסקה, ואחד מבתי ההשקעות הגדולים כאן בישראל יצר את הקשר עם סינוורלד. היתה כימיה מההתחלה, ובתוך פחות משנה חתמנו. היו ויכוחים על המחיר, על התנאים, גם על הניהול העתידי, אבל אחי הוביל את זה, הרבה מהקרדיט על העסקה מגיע לו. והיה ברור מההתחלה שאנחנו באים לנהל את זה, כי המייסד של סינוורלד, סטיב ווינר, בדיוק פרש. היה מקום להכניס רוח חדשה".

בעצם נכנסת כמנכ"ל לחברה ענקית בת 20 שנה. עד כמה הפכת את הניהול לישראלי? במזרח אירופה למשל יש לך מנהלים ישראלים. ובאנגליה?

"גם באנגליה אנחנו משלבים ישראלים ומקומיים, כמו במדינות אחרות. יש דברים שהקבוצה עושה כקבוצה, ואנחנו מרגישים היטב את יתרון הגודל, למשל ברכישת ציוד או בעבודה מול ספקי ענק כמו קוקה־קולה, ויש דברים שהחברה המקומית עושה בעצמה, בעיקר בהיבט של שיווק, אלה שווקים שונים עם הרגלים שונים. למשל, ההונגרים אוהבים קומדיות, הפולנים אוהבים פחות סרטים של גיבורי־על ומעדיפים סרטים היסטוריים, אפוסים רחבי יריעה, ואילו באנגליה גיבורי־העל הם הכי גדולים, אם כי הטעם האנגלי הוא ייחודי, יש סרטים שמצליחים רק באנגליה, לא רק הפקות מקומיות. אבל בדרך כלל הסרטים המצליחים מצליחים בכל המדינות, אין הבדלים דרמטיים מאוד".

גרדינגר. "אני רואה 200 סרטים חדשים כל שנה ועדיין מעורב בהחלטות מה לקנות"

330 מיליון יורו, אפילו לא שקל הביתה

גרדינגר אומר שממאות המיליונים בעסקת סינוורלד הוא לא לקח כלום הביתה. "קיבלנו 25% מהמניות במיזוג ואחר כך קנינו עוד 5%".

זהו? לא נפגשתם עם הכסף?

"לא. אנחנו גם עסוקים כרגע במחיקה מהמסחר של החברה הפולנית שלנו, סינמה סיטי אינטרנשיונל, כי אין לנו צורך לגייס כסף בפולין, וסינוורלד עצמה ציבורית. העלות של המחיקה הזאת היא כ־200 מיליון יורו", הוא מסביר, ומאשר מפורשות את השם שיצא לו: "כן, אני שמרן וזהיר".

לא צריך לדאוג לגרדינגר, גרוש ואב לשלושה המתגורר בחיפה. בגיל 62 הוא נחשב אחד מעשירי ישראל, עם הון שמוערך ביותר ממיליארד שקל. אבל להבדיל מבעלי בתי הקולנוע הגדולים האחרים - האחים משה וליאון אדרי (סינמה סיטי) ויורם גלובוס (שעד השנה שעברה החזיק בגלובוס מקס) - הוא כמעט אינו מוכר בציבור. ספק אם גם העובדים והצופים בבתי הקולנוע שבבעלותו מזהים אותו, אולי רק ביציע המכובדים של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה, שם הוא יושב עם בנו. הוא גם ממעט להתראיין, וזו הפעם הראשונה שהוא מדבר על קפיצת המדרגה של החברה המשפחתית.

המועד, כמובן, אינו מקרי: השבוע נפתח בירושלים מתחם חדש של יס פלאנט, ליד דרך חברון באזור התחנה, שעליו הוא מדבר בהתרגשות. "כל קולנוע שנפתח עדיין עושה לי את זה, אבל בירושלים במיוחד. הפעלנו את רב־חן בירושלים במשך 22 שנה, אבל הגיע הזמן להביא את הקולנוע שם לשנות האלפיים", הוא אומר.

ההתרחבות של בתי קולנוע לאיימקס (מסכי ענק) ו־4DX (עם אפקטים של תנועה וחישה) היא חלק מהתגובה לירידת מעמדו של הקולנוע, במסגרת המאבק שהוא מנהל כבר עשרות שנים נגד הטלוויזיה, ספריות הווידיאו וכעת גם האינטרנט. יוצרי הקולנוע ומפעילי בתי הקולנוע נמצאים כל הזמן במירוץ למציאת טכנולוגיות שאי אפשר יהיה לשחזר בבית ושיחייבו את הצופים להגיע לאולמות.

גרדינגר טוען שהורדת סרטים ברשת אינה "איום קיומי" על הקולנוע ("אבל זה לא דבר שצריך לחיות איתו. זה לא שובב, זו גניבה לכל דבר"), ובכל זאת מתייחס כמובן לטכנולוגיות כאל מנועי צמיחה עתידיים מרכזיים בענף. "ההחלטה של רשת על אילו טכנולוגיות ללכת היא החלטה מאוד משמעותית, כבדה ויקרה. כל מהלך כזה הוא עניין מורכב, שמחייב גם את הסרטים עצמם, וזו השקעה עצומה. לכן צריך שלטכנולוגיה חדשה יהיה הכוח לקנות את לבם של יוצרי הסרטים. סרט לא ילך לאיימקס אם הבמאי של הסרט לא ירצה שילך לאיימקס".

מה הסיכוי שהאיימקס יהפוך לקולנוע עממי יותר, בידור להמונים כמו שהקולנוע היה בעבר?

"לא גדול. זו טכנולוגיה יקרה מאוד שמתאימה לסוג מסוים של סרטים, עם תקציבים גדולים וסצנות מיוחדות. השילוב של מיעוט הסרטים המתאימים והעלות של המערכת יגרום לכך שבאזור תל אביב למשל לא יהיו יותר משלושה־ארבעה מסכי איימקס. גם ה־4DX היא מערכת יקרה, פחות מהאיימקס, אבל היא דורשת התאמות גדולות. בארץ יש היום רק שני מסכים כאלה, בירושלים עכשיו ייפתח שלישי ובהמשך גם בבאר שבע".

85 שנות ניסיון בבחירת סרטים נכונים

כשגרדינגר מקים ומשפץ בתי קולנוע באנגליה, הוא סוגר מעגל משפחתי. סבו משה, שעל שמו הוא קרוי, היה איש עסקים אנגלי שעלה לארץ ישראל ב־1929 עם אשתו וחמשת ילדיו, קנה כאן קרקעות ובנה עסקים שונים, בתחומי הספנות והחקלאות. בין לבין הוא בנה עוד עסק קטן, בית הקולנוע הראשון בחיפה, עין דור, שנפתח ב־1930.

"ב־1928 יצא הסרט המדבר הראשון", מספר נכדו, "וזה הלהיב הרבה אנשי עסקים שרצו לפתוח בתי קולנוע. ב־1935 הוא כבר פתח קולנוע נוסף בעיר, ארמון. ב־1946 הוא נפטר, לפני שנולדתי, ואבי קלמן המשיך את עסקי המשפחה. ב־1958 אבי יצא מתחומי חיפה, וקנה את קולנוע חן בתל אביב".

צופים במסך איימקס ביס פלאנט החדש בירושלים. "כל קולנוע שנפתח עדיין עושה לי את זה, אבל בירושלים במיוחד. הגיע הזמן להביא את הקולנוע שם לשנות האלפיים" | צילום: עומר מסינגר

מוקי ואחיו ישראל, רבקה ומירב גדלו לתוך העסק המשפחתי. "הייתי מגיע בחופשים ועוזר בקולנוע, בקופה, בסדרנות, בהקרנות. מאוד אהבתי את זה. בגיל די צעיר היה ברור לאבא שאף שלמשפחה יש הרבה עסקים, אנחנו שנינו רוצים לקולנוע". בני המשפחה המשיכו גם עם זרוע הנדל"ן של האימפריה המשפחתית, אבל נפרדו משאר האחזקות. הם התמקדו בקולנוע, בהפעלת בתי קולנוע ובהפצת סרטים. בניגוד למשפחת אדרי וליורם גלובוס, הם מעולם לא עסקו גם בהפקה (הם הפיקו לאורך השנים רק סרט אחד, "אדון ליאון" של זאב רווח).

לעסק המשפחתי, שבשנה שעברה עמדו הכנסותיו על 870 מיליון יורו, נכנס מוקי רשמית ב־1976, הן לצד התפעולי של בתי הקולנוע והן לזרוע ההפצה, בבחירת הסרטים ושיווקם. האח הצעיר ישראל גרדינגר מצא נישה משלו בענף. "כשקולנוע חן בתל אביב נהפך לרב־חן, בתחילת שנות השמונים, הוא היה בצבא, ועסק שם במחשבים", מספר מוקי גרדינגר. "הוא כתב תוכנה למכירת כרטיסים שהיתה אולי מהראשונות מסוגה בעולם. אחרי הצבא הוא הקים חברה של תוכנות למכירת כרטיסים וניהול קולנוע, שנהפכה לאחת הגדולות בעולם וב־1993 נמכרה לטיקט מאסטר האירופית, ואז השתלב כולו בעסק המשפחתי. בתחילת שנות התשעים הוא ואני כבר הובלנו את העסק כמעט לבד, אבא היה בתמונה אבל ביזר יפה את הסמכויות".

פורום פילם קונה את רוב הסרטים שלה (כשני שלישים) מאולפני הקולנוע האמריקאיים הגדולים, ואת השאר מאולפנים עצמאיים. גרדינגר עצמו מעיד שהוא רואה הכל, "200 סרטים חדשים בכל שנה, אני לא יכול לציין כאלה שאהבתי במיוחד, אני אוהב את כל הסוגים. ואני עדיין מעורב בהחלטות של אילו סרטים קונים, למה יש הצדקה שיווקית".

האח והשותף, ישראל גרדינגר. "הוא הוביל את העסקה בבריטניה"

קרה שהחלטתם להפיץ סרט משיקולים לא עסקיים, למשל אידאולוגיים?

"זה קורה הרבה פעמים מסיבות שונות, לא רק של שליחות. לפעמים הושקע בסרט הרבה כסף ואתה רוצה לתת לו הזדמנות, או שהוא מצליח במדינות אחרות ואתה נותן לו צ'אנס. בסוף הקהל הוא שמכריע".

ואיך בכל זאת בוחרים מה להפיץ?

"הענף הזה עובד על ניסיון, לא סתם להכיר את הסרטים אלא את ההיסטוריה המסחרית של סרטים. לסרט שמבוסס על ספר, למשל, יש סיכוי טוב להצליח. בסך הכל הענף התגבש בשנים האחרונות לשלושה סוגי סרטים. הראשון הוא הסרטים המקוריים, הגדולים, עתירי התקציב, כמו 'כוח משיכה' או 'משחקי הרעב' וגם 'הקול בראש' של פיקסאר. השני הוא הסרטים הקופתיים, בעיקר המשכונים שמבטיחים יציבות בענף ואחראים לחלק חשוב מההכנסות. קשה לצפות מראש הצלחה כמו של 'הקול בראש', אבל את זו של 'צעצוע של סיפור 4' או ‘ג'יימס בונד 24' יותר קל להעריך. הקבוצה השלישית היא הסרטים העצמאיים מתרבויות שונות, שנותנים לענף הרבה מרוחב התמונה שלו. השיקול המסחרי תמיד מובא בחשבון, אבל לפעמים אנחנו מסתכלים גם על סרט קטן יותר, או מביאים בחשבון קשר עם מפיק מסוים שעובדים איתו הרבה שנים".

מהמקפצה של זיסר לשינוי הרגלי הצפייה במזרח אירופה

דמות מפתח אחרת שגרדינגר מכיר הרבה שנים היא מוטי זיסר, ששיתוף הפעולה איתו הביא את גרדינגר למזרח אירופה, דרך הונגריה. "בישראל היינו פרוסים מצוין, לא היה מקום לגדול, אז חשבנו על שווקים לא מפותחים שנוכל לצמוח בהם. בדקנו כל מיני מדינות אחרות, למשל יוון, אבל אז נוצרה הזדמנות עסקית מול פלאזה סנטרס של מוטי זיסר. הלכנו איתו, פתחנו בתי קולנוע במרכזי הקניות שלו, בזה אחרי זה, הונגריה, צ'כיה, פולין, בולגריה, רומניה וסלובקיה. היו לנו שנים טובות יחד".

אתם בקשר?

"לא באופן מיוחד. זה עצוב מה שקרה לו. הוא יזם עם מעוף וחזון יוצאי דופן. דברים לא תמיד מתגלגלים כמו שאתה רוצה אבל אי אפשר לקחת ממנו את מה שעשה. המילה שלו היתה מילה. חבל".

הקומפלקסים החדשניים שפתחו במזרח אירופה נועדו להחזיר לקולנוע את הקהל המקומי, שעייף מאולמות ענק מיושנים עם "כיסאות עץ ומערכות סאונד גרועות", כהגדרת גרדינגר. "האמנו שאם נביא תשתית נכונה ברמה הנכונה - אנשים יתחילו ללכת לקולנוע".

מוטי זיסר, שהכניס את גרדינגר למזרח אירופה. "עצוב מה שקרה לו" | צילום: שוגר דייויד

הגישה הזאת, עם ההחלטה להתבסס בקניונים, עבדה. "ברומניה ובהונגריה הם כמעט היחידים בשוק, אין להם מתחרים", אומר גורם ישראלי בתעשיית הקניונים במזרח אירופה. "הם השכילו להיכנס להרבה קניונים בזמן, והם נכנסים לכל קניון, גם כשזה מתחרה בקניון סמוך שהם פועלים בו. העיקר לחסל את התחרות. הם מאוד מאוד מקצועיים, ומנצלים את הכוח והמקצועיות שלהם כדי לבסס את השליטה".

גרדינגר מסביר את ההיגיון: "אם יש שכונה של 700–800 אלף איש, ויש שכונות כאלה בבוקרשט, אז יש מקום לשניים־שלושה קומפלקסים. כך שאם אנחנו משיגים עסקה שהיא כלכלית, אנחנו פותחים עוד קולנוע. הגודל של הערים האלה נותן הרבה אפשרויות בתוך העיר. יש שם תחרות, אבל יש לנו יתרון כי לדירוג של השוכרים של שטחים בקניון יש חשיבות כשהבנק מחליט אם לממן את הבנייה של הקניון מלכתחילה".

גרדינגר מונה עוד רכיבים בסיפור ההצלחה המזרח אירופי: "היה לנו מזל, כי היה משבר ברשתות הקולנוע האמריקאיות שפעלו במזרח אירופה. היה לנו תזמון מעולה, והיינו גם במרחק של מעט מאוד שעות טיסה. האנשים שלנו היו בשטח בעוד רשתות מארצות הברית, אוסטרליה, דרום אפריקה ואנגליה פעלו במזרח אירופה מרחוק. וגם החלטנו עקרונית לא להוריד את הרמה, לא להגיד 'זו מדינה ענייה, אז הסטנדרטים יהיו נמוכים יותר'.

כשאנשים רואים שמשקיעים בהם ולוקחים אותם ברצינות, הם גם לוקחים אותך ברצינות - ובאים. כשנכנסנו לרומניה, הממוצע היה 0.1 ביקורים בקולנוע לנפש לשנה, היום זה 0.5. פולין עלתה מ־0.4 ל־1, בהונגריה ובצ'כיה כבר הגיעו ל־1.4–1.3. ויש עדיין פוטנציאל גידול יפה במדינות האלה. לא מספיק לבנות את התשתיות, צריך לבנות את התרבות, את ההרגל של ללכת לקולנוע, כבילוי אישי ומשפחתי. אנגליה היא השוק הכי חזק שלנו, מבחינת מסכים והכנסות, אבל פוטנציאל הגידול המשמעותי נמצא במזרח אירופה".