צילום: טל שחר
מציאות מוכרת
העולם אולי השתנה, אבל להקת היהודים ממשיכה לעשות באלבומה החדש בדיוק אותה מוזיקה מפעם
לפני 20 שנה בדיוק הוציאה להקת היהודים את "מציאות נפרדת", אלבום הבכורה שלה. השבוע, שמונה שנים מאז האלבום האחרון "פורטה", יוצא האלבום החדש "יותר לא" להרכב, שבמרכזו בני הזוג אורית טיטי שחף ותום פטרובר.
20 שנה נחשבות במדעי החברה כ"דור", מונח מאוד רלבנטי עבור היהודים, שמאז ומתמיד פנו למאזינים בגיל ההתבגרות. ואכן לא צריך להיות חד אוזן או בעל תואר בסוציולוגיה כדי לאבחן שני דברים: המתבגרים של היום חיים בעולם שונה באופן דרמטי מאלה של אמצע הניינטיז, ובו זמנית המוזיקה של היהודים נשמעת לגמרי זהה לזו שהם ניגנו אז.
עקביות אינה בהכרח תכונה בעייתית עבור אמן, אם אתם מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס זה יכול להיות אפילו מדליק. מה לעשות שהעולם לא התברך ביותר מדי זוגות יוצרים כאלה, ורובו מורכב מזוגות סטייל שחף ופטרובר? בפועל זה אומר שכמעט כל השירים ב"יותר לא" היו יכולים להיכנס בכיף לכל אלבום עבר של היהודים והמאזינים לא היו מרגישים.
השטיקים והמניירות המוכרים של היהודים, שכוללים גיטרות חשמליות מייללות, גרונות ניחרים בשאגה, טקסטים על נעורים, בדידות ומחשבות אובדניות - הכל בפנים. את הניצול בפעם המי־יודע־כמה של הריפים האופייניים לגיטרות בז'אנר הזה קשה להעביר בכתב, אז נלך על הטקסטים: "אני מחזיק חזק שרק לא אתבגר / שלא אפסיק למרוד / רק עוד ועוד", כתב ושר פטרובר ב"עד שיירד", פסקול אפשרי לטיול שנתי, כולל התייחסות רפה לצוק איתן. בשיר הנושא שוקע פטרובר בהזיה שמוכרת לכל טינאייג'ר: "יום אחד / ייראו אותי / הולך לבד / לעולמי / יש שיבכו / אני אשכב / כמו שאני / שוכב עכשיו". וכן, זה מביך גם כששרים מילים כאלה על רקע של לחן הבי מטאל שמתחיל כמו בלדה שקטה והופך לרועש (עד שההורים
דופקים על הדלת ומבקשים מכם להנמיך).
מודעות עצמית אינה תכונה שמאפיינת את שני היוצרים שמובילים את הלהקה, כך שהמוזיקה מנוגנת בעוצמה ובהתלהבות כמו תמיד. לא בטוח שיש דור חדש שאכן יאמץ את הסחורה המיושנת של היהודים ואם כן, הוא
בטח כבר הקליק איפה שצריך כדי להניח יד על האלבומים הקודמים שלהם - ובאמת שאפשר לעצור שם.
"יותר לא" אינו מכיל שום סיבה להעדיף אותו על פני "מציאות נפרדת" או "פחד מוות" (אם אתם נורא מתעקשים), וגם אז כדאי לנסות קצת לפתוח אוזניים לחוויות חדשות. יש כל כך הרבה מוזיקה טובה שמצדיקה את תשומת הלב והאוזן. צריך רק להתבגר ולפתח מודעות, ואולי אפילו הומור עצמי.
רגעים שנזכור ביום שאחרי 1. "Son" שמוקדש לבן המשותף של פטרובר ושחף2. הגיטרה שפותחת את האלבום הזה (ואלפים לפניו)
3. המבטא הישראלי של שחף בשירים באנגלית
תגובה אחת לכתיבת תגובה