מתווה הגז: סביר, לא יותר

איך בנק ישראל אמר? במציאות הנוכחית, מתווה הגז הזה סביר. הוא לא אסון מהלך, הוא לאין ערוך טוב מהמצב שהיינו בו לו דיויד גילה היה חותם עם חברות הגז על ההסכם שהוא עמד לחתום עליו, והוא טוב יותר גם מהמתווה שהוצג על ידי הממשלה לפני חודש וחצי.

עם זאת, הוא סביר, ולא יותר. הוא סביר משום שהוא לא נוגע בחוזי הגז הקיימים, ובעיקר לא בחוזה הגז עם חברת החשמל שנחתם ב-2012, שהוא החוזה העיקרי במשק. הוא סביר משום שהוא לא באמת עונה על הבעיה האסטרטגית של ישראל - התלות בצינור גז אחד - אלא רק פותח פתח לתקווה שהבעיה הזו תיפתר. אבל אם חברות הגז לא יעמדו בהתחייבות שלהן, ולא יפתחו את מאגר לווייתן במהירות, המדינה תמצא את עצמה באותו המצב בדויק - עם מאגר גז אחד, ועם צינור אחד, כך שכל תקלה מהותית תגרום למדינה נזק גדול.

הממשלה רצתה לפתור את המצב הזה על ידי המתווה, אבל היא לא פתרה. הכל תלוי עכשיו בחברות הגז. במקום לקחת אחריות, במקום לקחת בעלות על הבעיה, הממשלה עדיין משאירה את המפתחות בידי חברות הגז. אם יעמדו בהתחייבות שלהן, מה טוב. אם לא, ובכן, זה בדיוק המצב שאנחנו נמצאים בו היום, ואם כבר היום אין לממשלה שום שוט אפקטיבי על חברות הגז, אל תצפו שהיא תמצא פתאום שוט כזה בעוד שנתיים מהיום (אז תהיה אבן הדרך הראשונה לבחון את החברות עומדים במחויבות שלהן או לא).

המתווה סביר, משום שהוא מוריד מעט את המחיר שנקבע במתווה של לפני חודש וחצי, וזהו. הוא מוריד במעט, והוא משנה מעט את מנגנון ההצמדה של המחיר, כך שהוא עדיין יעלה, אבל פחות. הממשלה הייתה יכולה להחליט לבטל את מנגון ההצמדה כליל, ולהישאר ברמות מחיר הנוכחיות, אבל בחרה שלא לעשות זאת. למה? שום פקיד לא הצליח לענות עדיין על השאלה הזו בתשובה מנומקת. התשובה הכי טובה שיש בנמצא היא פחות או יותר - "ככה".

היו יכולים להיות גם פתרונות אחרים

הממשלה היתה יכולה לבחור בדרך אחרת לגמרי בשביל לפתור את הבעיה המהותית שהיא רואה לנגד עיניה - תלות במאגר אחד. היא היתה יכולה להניח צינור בעצמה (כמו עלות ההסכמים הקואליציונים) ובינתיים להתחיל לגבש מדיניות כוללת לשוק הגז. הממשלה החליטה אחרת, זכותה. אבל שלא תגיד שהפתרון שבחרה הוא הטוב ביותר האפשרי. עובדה, היא אמרה זאת רק לפני חודש וחצי, ומאז שיפרה את הפתרון הזה לפיתרון טוב יותר (כך היא טוענת כעת), בעיקר בזכות הלחץ הציבורי. הפיתרון הזה הוא בעיקר תוצאה של השקפת עולם אחרת. היו יכולים להיות גם פתרונות אחרים.

נקודת המבחן העיקרית של המתווה הזה, לבדוק אם השקפת העולם שהממשלה בחרה בה מתבררת כמיטבית או לא, היא בעוד שנתיים. אם יתברר אז כי חברות הגז לא עמדו במחויבות שלהן, בתירוצים שונים ומעניינים, האם המדינה תפעל אז על מנת לעשות דברים בעצמה או לא? האם תטיל פיקוח מחירים? האם תיקח חוזים קיימים ותעביר מקבוצת דלק ונובל אנרג'י לשחקן החדש שיהיה בכריש ותנין? האם תיכנס בעצמה לשוק הזה (באמצעות רכישת הגז)? או האם תמשיך למשוך בכתפיים ולהגיד, נו, קשה, אי אפשר, תראו, תשמעו, תבינו, זה מסובך, זה מורכב, חוזים בין לאומיים, איראן?

ובלי קשר, שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר במסיבת העיתונאים שהוא רוצה לראות עוד חברות נכנסות למים הכלכליים של ישראל ומחפשות, ובתקווה גם מוצאות, גז. מבחינת הממשלה, והציבור, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות הוא שיימצא פה עוד מאגר לווייתן, ורצוי שמישהו אחר ימצא אותו ולא יצחק תשובה ונובל אנרג'י.

אבל לשם כך הממשלה צריכה היתה לגבש מדיניות כוללת בשוק הגז. למי מעניקים עכשיו רשיונות חיפוש, מה התנאים ברשיונות האלה, מה קורה אם מישהו מוצא גז, כמה אפשר לייצא, מה יהיה המיסוי, למי לעזאזל הוא ימכור גז ובאיזה מחיר. השאלות האלה לא מקבלות שום מענה במתווה הזה, מה שמחייב את הממשלה לעירנות גבוהה בשביל לא להירדם בשמירה. אם לשפוט לפי השנים האחרונות, אין ממש מה לצפות זאת מהממשלה, שהצליחה להירדם כמעט בכל הזדמנות אפשרית.