אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מהפכת האקלים של אובמה ממתינה לרוח הגבית מוועידת פריז

מהפכת האקלים של אובמה ממתינה לרוח הגבית מוועידת פריז

נשיא ארה"ב מעוניין להיזכר בהיסטוריה כמי שחתם על ההסכם להפחתת פליטת גזי חממה, אבל כדי לדלג מעל המכשולים שהרפובליקנים יעמידו בדרכו הוא צריך שמנהיגי העולם יתייצבו לצידו

14.08.2015, 08:06 | נטע מידב
בעוד מספר חודשים יעמדו מנהיגי העולם בפני דד-ליין רציני מאוד. שיחות האקלים באו"ם יגיעו לשיא בוועידת פריז שתתרחש בדצמבר, שם אמורה להיחתם אמנה גלובלית חדשה שתחייב את כלל מדינות העולם להצהיר על יעדי הפחתה לפליטות גזי חממה, ולעמוד בהם, במטרה להגביל את ההתחממות הגלובלית. עבור הנשיא אובמה, המועד לא יכול היה להיות מושלם יותר: זוהי הזדמנות לחולל מהפכת אנרגיה מבית ולנתק את אמריקה מהתמכרותה הלא בריאה לפחם, ובה בעת, הזדמנות להוביל מהלך בינלאומי ולהציל את כבודה של ארה"ב שספגה ביקורת קשה על כך שלא עשתה את חלקה בעבר (למשל, לא הצטרפה לפרוטוקול קיוטו שיפוג בשנת 2020).

קראו עוד בכלכליסט

אובמה. מעוניין בעוד רפורמה על שמו, צילום: טוויטר אובמה. מעוניין בעוד רפורמה על שמו | צילום: טוויטר אובמה. מעוניין בעוד רפורמה על שמו, צילום: טוויטר

ביום שני הכריז הנשיא על הצעדים המהפכניים ביותר בתחום שינוי האקלים שנעשו בארה"ב עד כה: יעד הפחתה של 32% של פחמן דו-חמצני עד שנת 2030 (לעומת השיעור בשנת 2005), בנוסף לייצור חשמל ממקורות מתחדשים בשיעור של 28% מכלל תמהיל האנרגיה.

לצורך השוואה, האיחוד האירופי הכריז על יעד של לפחות 40% הפחתה בגזי חממה עד 2030 לעומת 1990, אך עבור ארצות הברית, מדובר בצעד שאפתני ובהחלט מרחיק לכת. זהו מהלך שהשפעותיו על הכלכלה האמריקנית יהיו ניכרות: מומחים טוענים כי בטווח הקצר הוא עלול להגביל את הצמיחה, אך הוא נושא עמו פוטנציאל של עצמאות אנרגטית, התייעלות ופתיחת שווקים חדשים לאנרגיה מתחדשת שיהפכו אותו לכדאי בחלוף השנים.

כך או כך, ההשלכות הכלכליות לא עומדות במרכז מאמצי השכנוע; הנשיא מבקש למכור את המהלך לציבור על בסיס חובתו המוסרית של הדור הזה לשמור על כדור הארץ, ומתמקד באסונות טבע שפקדו את ארה"ב בשנים האחרונות. אובמה גם פורט על מיתרי הבריאות וטוען כי כמות הפליטות שתפחת שוות ערך להורדת 166 מיליון מכוניות מהכביש והפחתה של 90 אלף התקפי אסתמה בקרב ילדים בכל שנה. בקטע וידאו שפרסם הבית הלבן, הנשיא פונה ישירות לאזרחי ארה"ב ומבקש את תמיכתם. לצפייה בסרטון לחצו כאן.

הבית הלבן בוושינגטון. אובמה מבטיח הפחתה של 90 אלף התקפי אסתמה בקרב ילדים בכל שנה, צילום: שאטרסטוק הבית הלבן בוושינגטון. אובמה מבטיח הפחתה של 90 אלף התקפי אסתמה בקרב ילדים בכל שנה | צילום: שאטרסטוק הבית הלבן בוושינגטון. אובמה מבטיח הפחתה של 90 אלף התקפי אסתמה בקרב ילדים בכל שנה, צילום: שאטרסטוק

כן, אבל איראן

נשיא אמריקני בסוף כהונתו הראשונה עסוק בעיקר בדבר אחד – להכנס למערכת הבחירות ולצאת בצידה השני כאשר הוא עדיין מיסטר פרזידנט. אך לקראת סיומה של כהונתם השנייה כבר עסוקים נשיאי ארצות הברית בדבר אחר לחלוטין, והוא המורשת שלהם. כיצד תשפוט אותם ההיסטוריה? מה ההישגים שקצרו עבור תושבי ארה"ב? ומה הבשורה שהביאו לעולם החופשי? ברק אובמה רוצה להשאיר מאחוריו מורשת מפוארת, ובעוד שהוא נחל הישגים נאים מאוד במדיניות הפנים שלו, החל בביטוח הבריאות שאפילו נושא את שמו בשפה העממית (אובמה-קר) ועד לחוק הפדרלי המתיר נישואים לחד-מיניים, עיניו נשואות כעת למדיניות החוץ, בלתיה לא תהיה מורשת יציבה. בתחום החוץ, לאובמה ומזכיר המדינה קרי יש שני קלפים רציניים ביד: ההסכם עם איראן והסכמי האקלים.

נכון, על פניו מדובר בשני נושאים לא קשורים בעליל. אך יש להם מכנה משותף בולט מאוד: שני ההסכמים מעוררים את חמתם של הרפובליקנים בקונגרס. על ההסכם עם איראן נאמר ונכתב כבר הרבה והוא בוודאי מעורר מחלוקת, אך לא ניתן להטיל ספק במימדיו ההיסטוריים. ההסכם נדון כעת בקונגרס ובסיומו, אם ייפסל על-ידי הקונגרס, יפעיל אובמה את הווטו הנשיאותי. ההערכות הן שהרפובליקנים בקונגרס לא יצליחו לאסוף את שני השלישים הדרושים בכדי לבטל את הווטו.

הסכמי האקלים עשויים לעבור מסלול מכשולים דומה. בארה"ב, אולי יותר מבכל מדינה מערבית אחרת, שינוי אקלים הוא נושא מפלגתי. זוהי אג'נדה דמוקרטית מובהקת שנסמכת על המדע (והדו"ח האחרון של ה-IPCC, פורום מדעני האקלים הבינ"ל, משאיר מעט מאוד מקום לספק), בעוד שהרפובליקנים פונים לסנטימנטים שמרניים ודתיים יותר המפקפקים בתופעת שינוי האקלים.

מגובים בטייקוני הפחם ובמדינות הנשענות על הפקת אנרגיה מזהמת, הימין כבר הכריז מלחמה על תכניותיו של אובמה שמבקש מצידו לקחת "כביש עוקף קונגרס", במהלכים דומים לאלו שנעשו סביב ההסכם האיראני.

המומנטום של אובמה תלוי במידה רבה בהצלחה של שיחות האקלים הבינלאומיות בפריז. אם מדינות רבות יצטרפו להסכם שאפתני, כולל המתחרה והפולטת הגדולה סין, סיכויי ההצלחה שלו בבית גדולים יותר. אך הצלחתו, לפחות זו החלקית, כבר נרשמה במובן אחד: הוא הצליח להעלות את הנושא החשוב הזה בחזרה לסדר היום, ולהכתיב את אחד הנושאים הגדולים בבחירות 2016. השאלה הגדולה היא - האם יצליח להכניס את שינוי האקלים למורשת שלו עצמו, או ששוב ייבעט הנושא לפתחו של הנשיא הבא, ויעבור לדור הבא שיצטרך להתמודד עימו.

נטע מידב היא חברה בצוות המו"משל בריטניה והאיחוד האירופי בשיחות האקלים באו"ם

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

תגובה אחת לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
המדע בבסיס תיאוריית ה-AGW מחורר כמו גבינה שוויצרית
חסידי תיאוריית ה- AGW (התחממות גלובלית מעשי ידי אדם) אוהבים לטעון שמדובר בעובדה מדעית. אולם כל מי שיש לו מעט רקע מדעי ובודק את הנתונים לעומק מגלה לחרדתו שהתיאוריה מחוררת כמו גבינה שוויצרית. תקצר היריעה על מנת למנות את כל הבעיות, אולם הנה בקצרה המרכזיות שביניהן: 1. סתירה בין נתוני התחנות הקרקעיות ונתוני הלוויין - הטענה כביכול כדור הארץ מוסיף להתחמם בקצב מהיר נסמכת כולה על סדרת נתונים אחת בשם NASA GISS, אשר מופקת מרשת תחנות מדידה קרקעיות, אשר מופעלות על ידי מתנדבים, ואשר תוצאותיהן בעיתיות ביותר עקב תופעת "אי החום האורבני", מדידות בלתי מספקות באזורי הקוטב והאוקיינוסים, ועוד כהנה וכהנה. בו זמנית מדידות שמבוצעות על ידי לווינים (RSS, UAH) מראות בכלל שההתחממות נעצרה, וכי השנה החמה ביותר במדידות היא 1998, וזאת למרות פליטות שיא של CO2 מאז. 2. מנגנוני היזון חוזר שקיומם לא הוכח - תיאוריית ה-AGW אינה טוענת כי פליטת CO2 לבדה תגרום להתחממות קטסטרופית, אלא שהיא תוגבר באמצעות מנגנון היזון חוזר של הגדלת כמות אדי המים באטמוספירה עקב התאדות מואצת של האוקיינוסים (אדי מים הם גז החממה הדומיננטי באטמוספירה, ולא CO2), והשילוב בין השניים הוא שיהיה הרסני. אולם קיומו של מנגנון זה מעולם לא הוכח, ולמעשה אפשרי בהחלט כי התאדות מואצת תגביר את העננות הנמוכה, מה שיפחית את כמות קרינת השמש הנכנסת ויפחית את ההתחממות (משוב שלילי במקום משוב חיובי). 3. קורלציה אינה סיבתיות - תיאוריית ה-AGW נתמכת על ידי ממצאים הסטוריים (ליבות קרח) אשר מהן עולה כי ישנה קורלציה בין רמת ה CO2 באטמוספירה ובין הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ. אולם כידוע קורלציה אינה סיבתיות, ומדענים חושדים כיום כי עליית הטמפרטורה גורמת לעלייה ברמת ה-CO2 (עקב פליטתו מן האוקיינוסים המתחממים) ולא להפך. עצם העובדה שרמת ה- CO2 מפגרת אחרי הטמפרטורה ולא מקדימה אותה תומכת בסברה זו. לסיכום, למרות מה שנטען בתקשורת, אין שום ערובה שתיאוריית ה-AGW נכונה. מדע האקלים נמצא עדיין בחיתוליו ואיננו מבינים לחלוטין את מנגנוניו. לפיכך צעדי מדיניות מרחיקי לכת כמו תוכניתו של אובמה הם מיותרים בשלב זה ובזבזניים מאוד מבחינה כלכלית (הפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות היא עדיין יקרה מאוד בהשוואה לשיטות מסורתיות).
אורן  |  16.08.15