אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשהחופשה שלך בדירת Airbnb הופכת לסרט אימה אמיתי צילום מסך: youtube.com

דו"ח טכנולוגי

כשהחופשה שלך בדירת Airbnb הופכת לסרט אימה אמיתי

תייר אמריקאי שהגיע לדירה במדריד דרך האתר עבר חוויה שמזכירה את "מיזרי" בעוד החברה עצמה מתנערת מאחריות, אמזון משסה את העובדים שלה זה בזה, פולקסווגן הסתירה במשך שנתיים פרצת אבטחה במכוניות והרובוט שיחליף את מומחי המדיה החברתית

16.08.2015, 13:55 | יוסי גורביץ

מיזרי-BnB

Airbnb הוא שירות נהדר: אתם נוסעים לחו"ל ומתארחים בדירת נופש במקום לשלם הון על מלון פשפשים במרכז העיר. זאת, כל עוד לא יוצא לכם להתארח אצל פסיכופטים.

ג'ייקוב לופז הגיע לאחרונה מארה"ב למדריד, שם הוא שכר דירה באמצעות Airbnb. המארחת שלו אספה אותו מתחנת רכבת תחתית בעיר - ואיך שהגיעו לבית שלה, החלה בנסיונות לתקוף אותו מינית. היא נעלה את הבית, והוא הסתגר בחדר בזמן ששמע אותה מחטטת בארון המטבח. הוא חשש שהיא חיפשה סכין.

לופז שלח מסרונים בהולים לאמו, בארה"ב. היא פנתה מיד ל-Airbnb, אבל לתדהמתה החברה סירבה לומר לה היכן נמצא בנה - ואמרה לה שהיא צריכה להתקשר למשטרת מדריד. היא חייגה שוב ושוב למשטרה, במספר שמסרו לה אנשי Airbnb, אבל לשווא. כשניסתה לשוב ולדבר עם Airbnb, היא גילתה שהשיחות שלה מועברות ישר לתא הקולי.

Airbnb , צילום: airbnb Airbnb | צילום: airbnb Airbnb , צילום: airbnb

בינתיים, לופז הנואש החל להרהר באפשרות שהוא יצטרך להילחם על חייו ואולי לפגוע בבעלת הבית המוטרפת בדרך. בסופו של דבר הוא מצא פתרון אחר: הוא אמר לה שיש לו ידידים שמחכים לו והם יודעים איפה הוא, ואם הוא יאחר יותר מדי, הם יבואו לחפש אותו. זה הבהיל אותה, והיא נתנה לו לצאת.

כמובן, המקרה הזה לא מייצג: עשרות אלפי אנשים משתמשים בשירותי Airbnb על בסיס יומי מבלי שיצטרכו לבחור בין תקיפה מינית ובין רצח של המארחת שלהם. אבל ההתנהלות של החברה בלתי נסלחת, והתגובה האומללה שלה - שהיא "בוחנת את הנהלים" - אומרת הכל.

לא חבל על הנשמה שלכם?

כל מי שטרח לשים לב, יודע שלא כדאי להיות עובד כפיים באמזון: החברה ידועה בתנאים הגרועים שלה לאנשים שצריכים לארוז את החבילות ולשלוח אותן. לפני מספר שנים היא עלתה לכותרות אחרי שהתברר שאנשים התעלפו במחסנים שלה כי היא לא טרחה למזג אותם. החברה מיהרה להתקין מזגנים, בתקווה שהשערוריה תישכח.

אז עכשיו מסתבר שגם להיות עובד צווארון לבן באמזון זה לא מציאה גדולה. אמזון היא חברה דורסנית, שדורשת מהעובדים שלה את המקסימום וכשהיא מסיימת להוציא מהם את המיץ, זורקת אותם. היא דורשת מהם נפח עבודה מטורף ובמקביל מעודדת תרבות של הלשנות. 

מנכ"ל אמזון, ג מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס מנכ"ל אמזון, ג

השטיק עובד כך: מדי שנה, אמזון מפטרת את העובדים שזכו בציונים הנמוכים ביותר - שיטה שהופעלה גם במיקרוסופט ושגם שם נמתחה עליה ביקורת קשה. אבל אמזון שכללה את השיטה: כל עובד יכול להלשין על עובד אחר ולטעון שהוא לא מתפקד. התלונות הללו אנונימיות וכל מה שהן דורשות הוא שיחת טלפון. ג'ף בזוס יצר במודע ובמכוון מירוץ חולדות שבו לכל אחת מהחולדות יש אינטרס מובהק לחסל את האחרות.

בנוסף, התרבות של אמזון כוללת השפלה פומבית של העובדים: נזיפות בהם לעיני אנשים אחרים. על פי התחקיר של הניו יורק טיימס, אין כמעט עובדים שלא התמוטטו בבכי בשלב מסוים. ועדיין, אמזון מעבירה להם שטיפת מוח שמסבירה להם שהעבודה היא הדבר החשוב ביותר בחייהם. בן זוג של אחת העובדות סיפר שהוא היה נוסע למתקן של אמזון כל ערב בעשר בלילה ומתקשר אליה שוב ושוב עד שהיא היתה מתרצה לשוב הביתה. 

זהירות, פרצת אבטחה ברכב

פולקסווגן הודתה בסוף השבוע שהיא הסתירה במשך שנתיים פרצת אבטחה במערכת שמשמשת את המכוניות שלה - ושמשמשת גם את אאודי, פורשה, פיאט, וולבו ולא מעט חברות רכב אחרות. המערכת נקראת Megamos ומה שהיא עושה בחיים הוא לשמש כאימובלייזר לדגמי יוקרה.

חוקרי אבטחה מצאו את הפרצה כבר ב-2012. היא מאפשרת לפורצים מתוחכמים להשתלט על הרכב - במיוחד אם מדובר ברכב שלא מותנע באמצעות מפתחות. הפרצה נחשבת למרכזית וכזו שאי אפשר לתקן בקלות.

ההאקרים יכולים לפצח את דלת המכונית שלך ההאקרים יכולים לפצח את דלת המכונית שלך ההאקרים יכולים לפצח את דלת המכונית שלך

מה עשתה פולקסווגן? הלכה לבתי המשפט כדי למנוע מחוקרי האבטחה לפרסם את הפרצה. היא ניהלה קרב משפטי במשך שנתיים כדי להמנע מההחלפה שלה. עכשיו כבר אין לה ברירה. וכאן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: ממתי לעזאזל גם כלי רכב חשופים לפרצות סייבר? ואם זה מה שקורה למכוניות של פולקסווגן, מה אתם חושבים שיקרה לבית החכם שלכם?

קצרצרים

1. הניו יורק טיימס מפרסם יותר מ-300 אייטמים ביממה, אבל לרוע המזל יכול לפרסם רק כ-50 מהם בכלי המדיה החברתית שלו מדי יום. אז איך בוחרים מה לפרסם? בין השאר, בנו שם בוט מתוחכם למדי, שמנבא ברמה ניכרת של דיוק אילו סיפורים יצליחו במדיה החברתית. הבוט, שמכונה בלוסום, נשען על מאגר מידע שמכיל כמות אדירה על סיפורים קודמים ושיעור ההצלחה שלהם במדיה החברתית. שיעור ההצלחה שלו גבוה מאוד: סיפורים שבלוסום ממליץ לקדם זוכים ל-380% יותר חשיפה בממוצע מסיפור רגיל. יועצי מדיה חברתית, מאחוריכם.

מערכות ממוכנות עושות עבודה של אנשים מערכות ממוכנות עושות עבודה של אנשים מערכות ממוכנות עושות עבודה של אנשים

2. אפליקציה חדשה בהודו מנסה להתמודד עם גל התקיפות המיניות והאונס במדינה. האפליקציה Safecity מבקשת מנשים הודיות לדווח באמצעותה על תקיפות מיניות והטרדות מיניות שהן עברו, תוך ציון המקום והשעה. המטרה, מעבר להגברת נראות ולשבירת הטאבו על דיון ציבורי בנושא, היא גם למפות את האזורים המועדים לפורענות בכל עיר, ולנסות לפתור את הבעיות היחודיות לכל אתר תקיפה. ליד דוכן תה שהסתבר כאתר פופולרי להטרדה מינית, צייר אמן תומך הארגון תמונה שמטרתה להבהיר למטריד המצוי שיש מי שרואה אותו. על פי הדיווחים, כמות ההטרדות במקום ירדה משמעותית. הפתרון לבעיה דורש התערבות של הרשויות – ואלו קלטו מהר שאם הן לא פועלות, יש אפליקציה פופולרית במיוחד שתדווח על זה לציבור. יפה. 

3. ביולי 2015 ביקשה אפריל הולנד מפנסילבניה וקיבלה צו הרחקה כנגד האקס שלה, ג'סטין בלאנקו - לאחר שהלז איים לירות בפיקת הברך שלה. הצו אסר על בלאנקו ליצור כל קשר עם הולנד. זמן קצר לאחר מכן, עצרה המשטרה את בלאנקו: הולנד התלוננה על כך שהוא הקליק לייק על 22 מהתמונות שלה. בלאנקו טוען להגנתו שאלו היו תמונות שפורסמו על הקיר שלו. פרקליט המחוז החליט שלייק על תמונות מהווה הפרה של צו ההרחקה, משום שזה אסר על בלאנקו ליצור כל קשר עם הולנד. עכשיו יצטרך בית משפט להחליט האם הקלקה של לייק היא אכן יצירת קשר. נעדכן.

   

4. הוליווד עדיין מתארת את שחקני המחשב כאילו הם גברים בודדים שמתגוררים במרתף של ההורים. ספק אם הדימוי הזה היה מדויק אי פעם, אבל 30 שנה אחרי שמשחקי המחשב התחילו להכנס למיינסטרים, הגיע הזמן להפסיק. הסטריאוטיפ הזה אפילו לא מצחיק יותר. אם פעם משחקי מחשב היו נחלתם של המוזרים הבודדים שהתעניינו במחשבים, יש לי חדשה מרעישה עבור הוליווד: מחשב הוא חלק בלתי נפרד מחייהם של רוב תושבי העולם הראשון כבר 20 שנה ויותר. רוב הגיימרים הם למעשה גיימריות. יש מעט מאוד אנשים שלא שיחקו במשחקי מחשב. אי אפשר לדבר יותר על "גיימר", משום שכמעט כל אחד הוא גיימר (זו, ביו השאר, הטענה שחירפנה כל כך את תומכי גיימרגייט). מותר להתחיל לתהות אם הסטריאוטיפ הזה הוא לא הנקמה הנואשת של תעשיה שפעם היתה מהגדולות בעולם, שמגלה כעת שמשחקי מחשב הם תעשיה גדולה יותר, עם יותר צרכנים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות