מחירי הנפט נכנסו שוב לסחרור כלפי מטה עם רמות של 42 דולר לחבית, הנמוכות ביותר מאז מרץ 2009, שיאו של המשבר הפיננסי העולמי. אך בעוד הצניחה החדה במחירים בשנה שעברה הושפעה במידה רבה משני גלי הלם של עודף היצע, לירידה הנוכחית יש גם ממד חשוב של ביקושים.
בה בעת, שוקי הנפט מתוודעים למשמעויות של פעילות תחת שרביטו של יצרן חדש: ארצות הברית. כתוצאה מכך, תהליך היווצרות המחירים מסורבל יותר בימינו, ונדרשים פרקי זמן ממושכים יותר של הסתגלות השווקים לנורמת המחירים החדשה.
הדינמיקה של שוקי האנרגיה השתנתה באופן משמעותי בעקבות התחזקות ייצור הנפט מפצלים בשנים 2013 ו־2014. המקור החדש הזה החל לספק יותר ויותר ביקושים, במיוחד בארה"ב, ובמקביל צרכני האנרגיה כבר לא היו תלויים באופ"ק וביצרניות נפט אחרות. במסגרת התהליך הזה הם גם הפכו חשופים פחות לפגעי משברים גיאו־פוליטיים.
לשינויים בצד של ההיצע תרמה ההודעה ההיסטורית בדיעבד של סעודיה כי לא תוביל יותר את מדיניות הנדנדה של מדינות אופ"ק. היא תחדל מהטקס של צמצום הייצור כאשר המחירים צונחים והגדלת הייצור בתגובה לזינוק במחירים.
ההחלטה הזו היתה מובנת וגם הגיונית. התפקיד של סעודיה כיצרנית נדנדה כבר החל לגבות מחיר כבד מאזרחי סעודיה ואיים על דור העתיד. במציאות החדשה ספקים לא מסורתיים הגדילו את השפעתם על השווקים, מדינות שאינן משתייכות לאופ"ק המשיכו לתכנן תפוקה נרחבת, וכמה חברות אופ"ק לא עמדו בתקרות הייצור שלהן. בהינתן כל אלה, לא ניתן היה להמשיך ולצפות מסעודיה לספוג את העלויות הכרוכות בהיותה כוח מייצב זה עשרות שנים.
שינויים מהותיים בצד של ההיצע הפילו כמובן את המחירים, ובמלוא העוצמה. מחירים צנחו בשיעור של יותר ממחצית בפרק זמן של חודשים ספורים ב־2014, מגמה שתפסה בהפתעה חלק מסוחרי הנפט והאנליסטים.
השלב הבא היה התייצבות מחירי הנפט לאחר זינוק קצר מועד ויציבות יחסית לפרק זמן מסוים, וזאת בעקבות שתי תגובות קונבנציונליות שנרשמו בשווקים. ראשית, הצניחה החדה במחירים הביאה לפגיעה קשה בהיצע שכן יצרני אנרגיה, הן מהמגזר המסורתי והן מהחדש, חדלו להיות רווחיים. שנית, כאשר צרכנים החלו להגיב למחירי האנרגיה הנמוכים - הביקושים התאזנו רק בהדרגה.
עם זאת, גורם חדש הפר עד מהרה את היציבות היחסית, ודחף את מחירי הנפט לרמות נמוכות אף יותר. הכוונה לסימנים להאטה בכלכלה הגלובלית ולכך שחלק ניכר מההאטה מתרחש במדינות שהן צרכניות אנרגיה גדולות, כמו סין, ברזיל ורוסיה (בעצמה יצרנית נפט).
היום האינדיקטורים להאטה הגלובלית נמצאים בכל מקום - מנתונים קמעונאיים מאכזבים ועד לתגובות בלתי צפויות של ממשלות, כולל הפיחות המפתיע שביצעה סין במטבע היואן בשבוע שעבר (מהלך המתכתב עם ההתחייבות של הממשל בבייג'ינג למעבר ארוך טווח לשער חליפין שיהיה יותר מבוסס שוק).
ההשפעה אינה מוגבלת לביצועים כלכליים ולתנודות בשווקים הפיננסיים. האטה בצמיחה העולמית משקפת גם לחצים פוליטיים ובמדינות מסוימות מוסיפה למתחים החברתיים, הנוטים שניהם להגביל את מרחב התמרון של קובעי המדיניות במדינות הללו.
קשה להאמין כי המבנה הנוכחי של היצע וביקוש בשוקי האנרגיה ישתנה במהירות בעת הקרובה. באשר ליצרנית הנדנדה החדשה, לארה"ב יש תגובה אטית יותר בהשוואה לסעודיה ולאופ"ק. במהלך החודשים הבאים ארה"ב תצטרך לשנות את תנאי ההיצע והביקוש שלה באופן שיעצור את הצניחה של מחירי הנפט, ויאפשר התאוששות הדרגתית בשווקים. אבל שלא כמו יצרנית הנדנדה הקודמת, ההתנהלות תנבע מכוחות שוק מסורתיים ולא מהחלטות מונעות מדיניות.
ואכן, עלינו לצפות לצמצום חד יותר בתפוקה האמריקאית, בהתחשב בכך שמחירי הנפט הנמוכים מפעילים לחצים על היצרניות שלה.
החל בסגירה של עוד ועוד אסדות ועד לצמצום ההשקעה באיתור מרבצי פצלים, ארה"ב ככל הנראה תרשום צניחה ברמות ייצור הנפט האבסולוטיות שלה, כמו גם בנתח שלה בתפוקה העולמית.
אולם בעוד הביקושים יעלו, לא תהיה לכך השפעה מיידית על מחירי הנפט. נכון, הצרכנים האמריקאים יתפתו לרכוש טנדרים ומכוניות גדולים יותר, לגמוא יותר קילומטרים ולטוס ליותר יעדים. אבל יצירת הביקושים הללו תהיה מאוד הדרגתית, במיוחד בהינתן הבעייתיות הכרוכה בהעברת עלויות התפוקה הנמוכות יותר למחירי הדלקים לצרכן.
בסופו של דבר, אף יצרנית נדנדה אינה שולטת כיום בגורל של מחירי הנפט. התאוששות בת־קיימא במחירים מחייבת כלכלה גלובלית חסונה יותר, המשלבת צמיחה כוללת עם יציבות פיננסית איתנה. וזה לא יקרה במהרה, במיוחד בהתחשב במדיניות הבעייתית הננקטת בימים אלה בכלכלות מתפתחות ומפותחות כאחד.
הכותב הוא כלכלן ראשי באליאנץ ויו"ר מועצת הפיתוח העולמית של נשיא ארה"ב ברק אובמה. פרוג'קט סינדיקט 2015, מיוחד ל"כלכליסט"
תגובה אחת לכתיבת תגובה