"כל אחד רוצה להיות מדען גרעין, אך מישהו צריך להיות רתך"

עולם ראיית החשבון מעצב את עצמו מחדש בשנים האחרונות. שכר הטרחה ירד, פירמות רואי החשבון הפכו גם ליועצות עסקיות והאופי הגלובלי של החברות הישראליות מעלה את רף הדרישות והצרכים שלהן. דני מרגלית, יו"ר BDO זיו האפט, הפירמה החמישית בגודלה, ושחר זיו, שותף־מנהל בפירמה, עונים על שאלות שמעסיקות את השוק.

השניים משתתפים בצוות השיפוט של תחרות המהלך העסקי של השנה של "כלכליסט" בשיתוף BDO זיו האפט, תחרות לבחירת המהלך העסקי המשמעותי ביותר לשנת 2014 בקרב החברות הישראליות הציבוריות. עוד בחבר השופטים: עורכת "כלכליסט" גלית חמי; יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי; יו"ר מליסרון ועופר השקעות ליאורה עופר; שותף־מנהל בקרן סקיי צביקה יוכמן; סגן עורכת "כלכליסט" גולן פרידנפלד; ודקאן הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל־אביב, פרופ' משה צבירן.

מהן הבעיות המרכזיות שאיתן מתמודד היום המשק הישראלי?

זיו: "אנחנו רואים בעיה שהולכת ונוצרת בתעשיית הביניים. בהייטק, לדוגמה, יש כסף, גם כסף חיצוני, והמעמד של ישראל תורם לכך, אך אין בשנים האחרונות השקעות בציוד. לקוחות מספרים לנו כי מבחינת הסביבה התחרותית - מלוגיסטיקה ועד הכשרת כוח אדם איכותי - בכל הנוגע לתעשיית הביניים ישראל מאבדת גובה, והבירוקרטיה מקשה עוד יותר. הטאלנטים נמשכים להייטק, אך אנחנו עלולים לפספס שכבה גדולה שחיונית לתקופות המעבר. ייתכן שבעוד 20 שנה הכל יהיה הייטק וטכנולוגיה, אך בינתיים יש פה עוד הרבה אנשים שזה לא המקצוע שלהם. גם אם זה אינו היתרון היחסי שלנו, עלינו לבנות את שיפוע המעבר בצורה בטוחה".

אז מה הפתרון?

זיו: "להקל את הלוגיסטיקה והבירוקרטיה, למשל בכל הנוגע לתהליכי היבוא ולמכס, וגם לשים דגש גדול יותר על הכשרה טכנית של מהנדסים. כל אחד רוצה להיות מדען גרעין, אך מישהו צריך להיות רתך. אנחנו חיים כיום בעולם סמי־טכנולוגי. בישראל כבר כמעט אין תעשיות עתירות כוח אדם, כמו טקסטיל, וכל מפעיל נדרש להיות חצי טכנולוג. החיים מתקדמים, אך המדינה לא".

"יש לקבוע מי יתגייס ומהן האלטרנטיבות"

"כשהייתי חבר בוועדת טישלר, שעסקה בהתייעלות הצבא ותקציב הביטחון, הזמנו נציגים מחברת הייעוץ העולמית מקינזי שמתמחים בצבאות העולם", אומר מרגלית. "הם הציגו תהליכים של התחברות לטכנולוגיה שמתרחשים בצבאות העולם. גם בצה"ל כבר רואים את זה: התקציבים הולכים ומוסטים מכמויות לאיכויות, וזה היתרון שלנו בהסתכלות מאקרו. מרגלית מתייחס גם למחלוקת האחרונה לגבי תקציב הביטחון ואומר: "אף שתוקפים את המלצות ועדת לוקר, היא נשענת על מסקנות שגיבשנו לפני שלוש שנים במובן של 'אנה פנינו' - ופנינו לטכנולוגיה".

ומה דעתך על המלצות ועדת לוקר?

מרגלית: "השאלה אינה קיצוץ או הוספה של 5 מיליארד שקל, אלא כיצד להשתמש בכסף. נושא שעלה גם בוועדת טישלר הוא העובדה שהצבא מוגדר מכוח החוק כצבא העם. זה לא חדש שחלק מכוח האדם נמצא בו רק מכוח החוק, ולא באמת נדרש לצבא. אם רוצים לשנות משהו, צריך לשנות את החוקים, לקבוע מי צריך להתגייס ומהן האלטרנטיבות, כמו למשל שירות לאומי. בנוסף, צריך גם להחליט לאילו שימושים מפנים את המקורות הכספיים. הצבא מאוד מוכוון טכנולוגיות, והמגמה הזו רק תלך ותתעצם".

מימין: דני מרגלית ושחר זיו. "לפעמים הביקורת מהווה זרז לפעילות הייעוץ ולפעמים להפך" | צילוןם: אוראל כהן

העסקה האחרונה של טבע, רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן, היתה לדעתכם הכרחית?

מרגלית: "בטבע הבינו שהמנוע המרכזי שלהם, הקופקסון, הולך ונשחק, וגדל הצורך לזהות את הטריגר הבא לפריצה. הכישלון הזה הוא שהביא להחלפת שלושה מנכ"לים בשנים האחרונות. כל המטרות שהם הציבו לעצמם, לפחות אלה שפורסמו, היו עסקאות ענקיות, שיכולות להוות את פוטנציאל הצמיחה שלהם. לפי מהלכי השוק בשבועיים הקרובים, נראה שזה מהלך נכון, עם הרבה מאוד פוטנציאל".

נראה רכישות נוספות בקרוב?

מרגלית: "נושא הרכישות כל הזמן על הפרק. חברות בשלבים שונים של חייהן מחפשות את המימוש, גם אם חלקי, והנפקה שהיא בהחלט פתרון לסיטואציות כאלה לא ממש קיימת בחמש השנים האחרונות".

זיו: "בחמש השנים האחרונות נמחקו מהבורסה יותר מ־30 חברות מדי שנה, בעוד הנפקות חדשות היו רק אחת או שתיים בשנה. זו תופעה שמאיצה את הצורך בעסקאות מהזווית של החברות הנרכשות, כדי לממש או כדי להכניס משקיע ולחזק את בסיס ההון למהלכים עתידיים".

בסוף 2014 פניתם ביחד עם דלויט לממונה על הגבלים עסקיים בבקשה לבחון מיזוג. למה זה לא קרה?

מרגלית: "הנושא ירד בסופו של דבר מהפרק. אנחנו כל הזמן בוחנים מהלכים של רכישות, ורכשנו פעילויות רבות בעשור האחרון, לאו דווקא מתחום ראיית החשבון. כיום עומד נפח הביקורת בפירמות בעולם ובארץ על 50%, ושאר הפעילות היא ייעוץ, מיזוגים ורכישות וייעוץ ארגוני. גם אנחנו מחפשים משרדי נישה, שמאפשרים חדירה לתחומים נוספים. זה עולם חדש, ובסופו של דבר הצרכים שלנו כפירמות הם הצרכים של הכלכלה. המקצוע מרחיב את הממשקים שלו עם הלקוחות, והלקוח מקבל מטרייה רחבה, הכוללת ייעוץ רחב והסתכלות גלובלית".

המעבר קשור לירידה בשכר הטרחה וביוקרת המקצוע?

מרגלית: "החשבונאות בכל זאת מהווה 50% מפעילותנו, ומה שמעניין אותנו כפירמה זה המכלול. לפעמים הביקורת מהווה זרז לפעילות הייעוץ ולפעמים להפך".

טוענים ששכר הטרחה ירד מתחת לרמה שמאפשרת ביקורת איכותית.

זיו: "בהסתכלות בינלאומית השוק הישראלי הוא אחד התחרותיים ביותר, ואולי יש משהו באופי הישראלי - זה שכולם 'יודעים הכל' - שגורם לכך שהנכונות לשלם תלויה ביכולת של נותן השירות להראות הרבה ערך. זו תופעה מוכרת לכל מי שעוסק במתן שירותים. אני לא חושב שהמחירים ירדו מתחת לרמה המאפשרת ביקורת איכותית. כשמסתכלים על חברות ציבוריות, ששכר הטרחה בהן מפורסם, רואים שוני בין החברות שנובע מהתחרות, ולא מהבדלים ברמות כוח האדם. אף פירמה מכובדת לא תפגע בתמהיל עובדיה הבכירים בגלל פגיעה נקודתית ברווחיות".

יש משמעות היום ל"ביג 5" בשוק ראיית החשבון?

מרגלית: "הן מכסות 90% משוק החברות הציבוריות בארץ. אין לי הסבר איך זה קרה על פני 20 שנה, אך דבר אחד ברור: כדי לתת מענה לחברות בבורסה הישראלית ולהנפיק בחו"ל, אתה נדרש למחלקות מקצועיות של עשרות אנשים ולהשקעה

של מיליוני שקלים בשנה. רק למשרד גדול יש היכולת לענות על צרכים של פירמות ברמת הסיכון המתאימה".

אין צורך ברוטציה בין רואי החשבון של הבנקים

בקיץ 2013 הציעו המפקח על הבנקים והממונה על שוק ההון ליצור רוטציה בין רואי החשבון של הבנקים. היוזמה הזו דעכה, וכיום KPMG שולטת בתחום, כאשר BDO היא אחת הפירמות שנהנות מנתח קטן של הביקורת על הבנקים.

לדעתכם, צריך לקדם את היוזמה?

מרגלית: "לדעתי, לא. הנושא נבחן בעולם, וכולם הגיעו למסקנה שההתמקצעות בתחומים שהרגולציה בהם כבדה ומובילה לדרישות חשבונאיות נרחבות מצריכה שנים של למידה ובניית תשתית. יש יחידה שלמה שכל עיסוקה הוא חשבונאות פיננסית של חברות הביטוח, קופות הגמל, הבנקים, מנהלי התיקים וכו'. מה שכן עשו זו רוטציה פנים־ארגונית, ואחת לשבע שנים הפירמה נדרשת להחליף שותף־מנהל. השינוי מאפשר ראש חדש עבור הלקוח, אך הוא נהנה מכל התשתית שנבנתה בעבורו".