למרות הנתונים על האטה: באוצר לא חושבים שצריך לעדכן את תחזית הצמיחה

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שפורסמו השבוע הגיעו למשרד האוצר בתזמון לא נוח. אם המשק באמת נכנס להאטה צריך לשנות בהתאם את התקציב, שעוד לא אושר בכנסת. צריך להסיט תקציבים לפעולות מעודדות צמיחה כמו השקעה במחקר ופיתוח ותקציבי פיתוח תחבורה, למשל. יש רק בעיה אחת עם זה: הנתונים של משרד האוצר לא מעידים שיש בעיה. ההכנסות ממסים גדלו מתחילת השנה מעל לתחזיות, נתון שלא מעיד על ירידה או קיפאון במשק.

מבין כל הנתונים שפרסמה הלמ"ס, המטריד מכל הוא זה שמעיד על ירידה חדה מאוד בקצב הצריכה הפרטית של הישראלים. הצריכה הפרטית מהווה חלק חשוב מאוד מהצמיחה של המשק בישראל. ואם ברבעון השני של השנה הציבור הישראלי הגדיל את קצב הצריכה הפרטית שלו ב־0.9% בלבד (לעומת עלייה של 5.5% ברבעון הראשון) ואם הנתונים האלו יימשכו, לממשלה עלולה להיות בעיה בשנה הבאה.

נתוני הצמיחה הם הבסיס לתקציב המדינה. אחרי שהכלכלן הראשי במשרד האוצר חוזה מה תהיה הצמיחה בשנה הבאה (ובגלל שמדובר בתקציב דו־שנתי, גם בשנה הזו), משרד האוצר יודע לגזור מהתחזית הזו את תחזית ההכנסות ממסים. בעיקרון, כל עוד המשק צומח, המסים אמורים לגדול בשיעור דומה יחד עם העלייה בצמיחה.

אחרי שמשרד האוצר מגבש את תחזית ההכנסות ממסים, הוא יודע מה גובה הגירעון הצפוי שלו (כי הוא יודע גם בכמה הוא מגדיל את התקציב, ולכן כמה גדול הפער בין ההוצאות של הממשלה להכנסותיה), ויודע אם צריך להעלות מסים, לקצץ או להגדיל את הגירעון (בהתאם להחלטות הפוליטיקאים).

אם כעת הנתונים של הלמ"ס מבשרים על תחילתה של האטה או אפילו מיתון באופק, הרי שהאוצר היה אמור לעדכן את תחזית הצמיחה שלו בהתאם, ואז לעדכן את תחזית ההכנסות ממסים כלפי מטה, ואז הוא היה נאלץ לבוא שוב לממשלה ולבקש ממנה להחליט – להעלות מסים, לקצץ בתקציב, להגדיל גירעון או שילוב כלשהו של שלושתם. בגלל שמדובר בצעד עם פוטנציאל פוליטי שלילי מאוד, באוצר היו מעוניינים לדחות שינוי כזה ככל האפשר.

עדכוני הלמ”ס יכולים לשנות את התמונה

תקציב המדינה יונח על שולחן הכנסת ב־31 באוגוסט ועד אז לא יהיו בו כל שינויים בתחום המקרו־כלכלי. לאחר מכן הכנסת תצטרך לאשר אותו עד 19 בנובמבר. במסגרת הזמן הזו הלמ”ס צפויה לעדכן את הנתונים שלה (לגבי המחצית הראשונה של 2015) עוד שלוש פעמים, כשהעדכון האחרון יהיה שלושה ימים בלבד לפני אישור תקציב המדינה בכנסת. לכן, סביר מאוד להניח שגם בתקופה הזו משרד האוצר לא יעשה שינויים בהנחות המקרו־כלכליות של התקציב.

הלמ"ס תמיד מעדכנת את הנתונים הרבעוניים שלה ארבע פעמים, ובהמשך מעדכנת את הנתונים השנתיים שלה אפילו חמש שנים אחורה. על פי בדיקות של הלמ"ס עצמה, במרבית המקרים העדכון הזה מגדיל את המספרים כלפי מעלה, לעתים עד פער של 3%.

לכן, במשרד האוצר לא ימהרו לעדכן את הנחות העבודה שלהם על סמך האומדן הראשון של הלמ"ס בלבד. בנוסף, באוצר טוענים כי נתוני הלמ"ס על האטה בצמיחה, ובפרט בצריכה הפרטית, פשוט לא משתקפים בנתוני ההכנסות ממסים של רשות המסים.

לפי האוצר, אם במשק יש באמת האטה בצמיחה באופן כללי ובצריכה הפרטית בפרט, ההכנסות ממסים היו אמורות לרדת או להפסיק לגדול. בפועל, מתחילת השנה ההכנסות ממסים גבוהות מהתחזית המקורית ב־2.4 מיליארד שקל.

אבל האמת שדרך ההצגה הזו אינה מדויקת. אם מסתכלים על תחזית האוצר המקורית להכנסות ממסים השנה – זו שחוברה בשנה שעברה, עת גובש לראשונה תקציב 2015 – מתחילת השנה יש כבר עודפי גבייה של 6 מיליארד שקל. אבל המספר הזה מטעה, שכן מרבית עודפי הגבייה הזו היא של מסים ישירים – מס הכנסה, מס חברות, מס רווחי הון והרבה מאוד מיסוי על נדל"ן.

בצד המסים העקיפים – כלומר המסים על הצריכה ובעיקר מע"מ – התמונה שונה. שם, ביחס לתחזית המקורית, יש חוסר של 400 מיליון שקל לעומת התחזית המקורית. זה נכון שהמספר הזה בטל בשישים ביחס לכלל תחזית ההכנסות (כ־265 מיליארד שקל), אבל אולי יש בכוחו להעיד על כך שנתוני הלמ"ס לא מנותקים מהמציאות.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. נתוני הלמ”ס יעודכנו עוד 3 פעמים עד אישור התקציב בכנסת | צילום: עמית שעל

אם יש ירידה בצמיחה, תקציב הביטחון לא יגדל

בשורה התחתונה, סביר מאוד להניח שבאוצר לא ישנו את הנחות העבודה שלהם עד אישור התקציב בכנסת, ובמידת הצורך יפעלו לשינוי אחרי שהתקציב יאושר, במהלך השנה הבאה. במידה שהמשק יגלוש להאטה או למיתון, כמה הוצאות תקציביות יגדלו מעצמן (למשל, ההוצאות על דמי אבטלה), והאוצר יציע לממשלה להסיט תקציבים למטרות שאמורות לעודד צמיחה – כמו השקעה בתשתיות תחבורה והגדלת תקציבי מחקר ופיתוח ומדען ראשי.

מי שבעיקר יפסיד מירידה בקצב הצמיחה, אם אכן תהיה ירידה כזו, יהיה תקציב הביטחון. נכון לעכשיו תקציב הביטחון הוא נעלם. הוא אמנם נקבע על 56 מיליארד שקל לשנה הבאה, אבל ראש הממשלה אמר במפורש כי הוא מתכוון להגדיל אותו בסכום לא ידוע (ככל הנראה ב־3 מיליארד שקל).

אם בסופו של דבר הצמיחה תהיה נמוכה מהתחזית (וגם כך התחזית נמוכה ומדברת על צמיחה של 3.3% בלבד ב־2016), לרה”מ יהיה קשה מאוד להגדיל את תקציב הביטחון מבלי להגדיל את הגירעון התקציבי, שכבר גבוה ממילא (יעד של 2.9% מהתוצר) ועוד צפוי לגדול אם המשק אכן ייקלע למיתון.

זה אולי אחד הדברים שמדאיגים את בנימין נתניהו יותר מכל. אם הנטל הביטחוני על ישראל אכן גדל, ולעומת זאת הכלכלה הישראלית מתחילה לצמוח בקצב נמוך בהרבה מאשר בשנים הקודמות, נתניהו יאבד את היכולת להמשיך להגדיל את תקציב הביטחון בקצב גבוה.

אחרת, אם יתמיד בכך למרות השינוי בקצב הצמיחה, המשמעות תהיה שחיקה ניכרת של התקציבים האזרחיים, או הגדלת ניכרת של הגירעון באופן קבוע. ואף אחד מאלה לא מוביל לתוצאה חיובית.