בואו, תעשו אצלנו שבת

בשנות השלושים פרסמו כמה 'אנשי רוח' ביישוב היהודי כרוז כנגד משחקי כדורגל בשבת. על הכרוז הזה היה חתום גם המשורר "הלאומי" חיים נחמן ביאליק הנחשב. כאשר נפל הכרוז לידי (חמישים שנה מאוחר יותר מאז פרסומו) מחקתי את ביאליק מרשימת המשוררים שאני מחזיק בביתי.

ובאשר לעניין משחק הכדורגל בשבת ושמירת המסורת הנחפצת על ידי שחקני כדורגל מסוימים, יש לכך פתרון מיידי: מותר לשחק בשבת.

מי שאינו דתי קיצוני כמו החוגים הידועים בירושלים אלא מסורתי - ומסורתי פירושו 'בוחר' לו מהדת את מה שנוח לו, אינו חובש כיפה במשך היום, שומר על כשרות בבית אך אוכל בבתי אוכל מחוצה לו, לא נוסע בשבת (בדרך כלל) אך צופה בטלוויזיה. מסורתי אם כן הוא 'דתי גמיש' זה אינו פסול. ההיפך, יבחר לו כל אחד ואחד (יהודי, מוסלמי ונוצרי בישראל) את מה שהוא חפץ בו ויניח לאחרים לבחור את מה שהם חפצים בו שיהיה סוף סוף חופש דת בישראל.

אוהדים בישראל | צילום: ישראל יוסף

ובכן מותר לשחק בשבת. אלא מה? אסור לשחק בעבור תשלום כי בכך נעשה המשחק לעבודה (ארבעים המלאכות האסורות בשבת). על כן שחקנים החרדים לשלום מילוי מצוות הדת בארצנו, שחקו ללא תשלום, בחינם.

קהל האוהדים ירכוש כרטיסים ביום השישי לפני המשחק, כסדרנים ישמשו גויים הזקוקים באופן דחוף לפרנסה, שופטים אפשר לייבא מקפריסין. בכך תתמלאנה המצוות מחד ותגרמו הנאה לקהל מאידך. כל הצדדים ייצאו נשכרים ובא גואל לישראל.

אגב, אתם יכולים להסתמך על פירוש נוסף של עבודה בשבת. לעבודה יש כאמור פירוש מוגדר וידוע לכל. כמו שרבים מכם משחקים בשבת קשה לקרוא לזה עבודה. אם תמשיכו כך, אתם פטורים בעבר, בהווה ובעתיד מאשמת חילול השבת. אמן.

הכותב הוא מרצה בכיר ופרופסור חבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב. הוא כתב מספר ספרים על הכדורגל הישראלי ביניהם "כדורגל ולאומיות", "ממשחק לסחורה", "הוא איזה מלחמת מענגת" ועוד