גברים בעבודה: יעלו ויבואו משיאי המשואות

פעם, ממש מזמן, כשמחשבים היו בגודל של בניין רב־קומות, בטלוויזיה היה רק את "סמי וסוסו" ואספנו קלפים של "העולם המופלא" - היה קלף אחד שמשום מה הצית את דמיוננו יותר מכולם. זה היה קלף מספר 170 בסדרת עמים וארצות, ושמו היה "גלגל האושר ביער השחור".

הציור הנאיבי והמקסים שעל גבי הקלף תיאר גלגל אש גדול הנישא בידי שני אנשים ברחובות מושלגים, כשסביבם אנשים חוגגים (כנראה את מזלם הטוב על כך שלא הם נבחרו לשאת את הגלגל הבוער). הקלף הזה היווה השראה ליצירת שלל שעשועי מדורה, שכללו הבערת חפצים מיותרים ופחות מיותרים וגלגולם בחול ליד הבית בתקווה לייצר אפקט זיקוקי ובוהק ככל האפשר, שייראה למרחק רב ככל שניתן. כך הוצת ביום אחד צמיג אופניים ישן, שהוטבל לנצרות בתערובת של נפט ובנזין. טבעת האש חצתה חיש קל את מגרש החול, חצתה את הרחוב בדילוגים עליזים, והציתה ערימת גזם ישן שרבצה בשלווה ליד טור מכוניות חונות. הכבאים הגיעו בתוך חמש דקות והסטירות מידיהם הגיעו אחרי עשר דקות.

תושבי מקום אחד בשם נחאפה, אל סלבדור, לא היו צריכים לאסוף קלפים כדי לקבל השראה מציתת דמיון. בשנת 1917 התפרץ הר הגעש הסמוך לעיירה, ובגבור עליו יצרו החריב, כילה ושרף כמעט את כל בתי המקום.

כנראה שהאירוע הפעוט הזה לא הבהיר למקומיים באופן חד וברור שאש זה דבר טיפ־טיפה מסוכן כי למרבית הפליאה, מאז אותה התפרצות לוהטת, הם נוהגים לציין את האיוונט דווקא בקרחנה של השלכת כדורי אש זה על זה ברחובות העיירה (כאן המקום לציין כי מ־1917 ועד היום הנוף הלוקאלי לא השתנה בהרבה, וכי רוב בתי העיירה עדיין בנויים עץ. משהו כנראה מאוד משובש בחוטים שבראשם של המקומיים שלא מצליחים להבין מה קורה כשאש ועץ פוגשים זה בזה).

זה קורה בכל שנה, בלילה של 31 באוגוסט. חמושים בכדורי סמרטוטים, עץ, גומי וכיוצא בזאת, יוצאים הצעירים השובבים לרחובות, צובעים את פניהם בצבעי מלחמה, מציתים את הכדורים ומשליכים אותם לכל עבר.

המטרה? אין מטרה. כלומר, העילויים שביניהם מנסים גם לתפוס את הכדורים במעופם, אבל אלה רק קומץ. כל השאר מסתפקים בגלגול כדורי האש משל היו כדורי באולינג.

בתוך זמן לא רב, רחובות נחאפה נראים ומרגישים כמו מדורת ענק, ופסי אש חוצים אותה לאורך ולרוחב. מסמטאותיה עולה ניחוח של חומרים דליקים ועשן סמיך מתאבך לכל עבר. למרבה הפלא, במשך כל שנות קיומו של האירוע הזה כמעט ולא נרשמו אבידות בנפש וברכוש (פה חנות, שם צריף, שום דבר רציני).