כשהבוס מלביש עליך קולר אלקטרוני בתור מתנה לחג

הבוס, עינו פקוחה (גרסת 2016)

שערוריית אמזון האחרונה, שאחד מפרטיה הוא ניטור הזמן שבו העובד נמצא בעבודה, גוררת שאלה מטרידה מאוד: איך עשוי הבוס שלך לעקוב אחריך? התוצאות לא מרנינות, בלשון המעטה.

בשנה האחרונה, העריכה גרטנר שכ-10,000 חברות הציעו לעובדים שלהן לשים על עצמם צמידי כושר ושעונים חכמים. מדובר, למי ששכח, בכלי מעקב אישיים שיכולים להראות בדיוק היכן אתם. קצת כמו גרסה מנומסת של אזיק אלקטרוני. לא ברור אם לבוס שלך יש גישה למידע (למה שלא תהיה לו? הוא הביא לפיטביט או המקבילה שלה ערימה של משתמשים בבלוק), ואם הוא יחלוק את המידע הזה עם מפרסמים (היי, עוד הכנסות לחברה!). השאלה המציקה ביותר היא האם הכלים הללו משמשים גם למעקב אחרי חייהם הפרטיים של העובדים.

ב-2013, הביעו שורה של חברות התעניינות בבדיקת רמת אלכוהול שמתבצעת מיידית. חברה שמייצרת סורק טביעות אצבעות התהדרה במכשיר שיכול לומר עד כמה אתה ספוג תוך עשר שניות. הבדיקה לא פולשנית - אבל רבאק, אתה לא ברכב, לא ביצעת עבירה פלילית ואין שום סיבה שמישהו ידרוש ממך להשתמש במקבילה של ינשוף. יתר על כן, דווקא משום שמדובר בכלי בלתי פורמלי, יש לך הרבה פחות יכולת להתנגד לשימוש בו.

אחד הכלים שמשכו את תשומת הלב העוינת ביותר במקרה של אמזון, היכולת לספק משוב אנונימי על עובדים אחרים ובעצם בכך לחבל ביכולת שלהם להתחרות איתך, צפוי למשוך את התעניינותם גם של מעסיקים אחרים. למה בעצם לרכל על הקולגות שלך יחד עם חברים כשאפשר להרים טלפון אנונימי למשרד הבוס?

כלים אחרים שנמצאים בתחילת דרכם הם התגים הסוציומטריים וכלי מדידת האושר. הראשון מודד את ההתנהלות שלך במשך היום - הטון שלך, תנועות הגוף שלך - ושולח דו"ח יומי לבוס. התג חשב שהיית עוין מדי לנודניק הבלתי נסבל עם הדרישות הבלתי אפשריות? ובכן, כדאי שהבוס שלך יידע מזה.

כלי מדידת אושר הם אחד התחומים החמים כרגע. היטאצ'י טוענת שהיא פיתחה טכנולוגיה שיכולה, על סמך קצב ההליכה שלך, מספר הפעמים שאתה מהנהן וסימנים דומים, לקבוע עד כמה אתה מאושר במקום העבודה. מכאן ועד שליחת מייל קצר לבוס שלך בנוסח "יוחנן לא נראה מרוצה ממקום העבודה, הגיע הזמן לא. שיחת מוטיבציה, ב. פיטורין" הדרך קצרה יחסית.

הכל חוקי. אתה לא חייב לעשות אף אחד מהדברים האלה ואי אפשר לחייב אותך לעשות אותם. כמובן, גם אי אפשר לחייב את המעסיק שלך להמשיך ולהעסיק אותך. שוק חופשי, אחרי הכל.

גבר, ראית מה כתוב עליך בגוגל?

כאבי הראש של גוגל בשאלת הזכות להישכח ברשת לא נגמרים: לפני מספר חודשים הורתה סוכנות אבטחת המידע הצרפתית, CNIL, לגוגל להסיר את הידיעות על האזרחים האירופים לא רק מגרסאות גוגל באירופה, אלא מגרסאות גוגל בכל העולם. גוגל התנגדה. עכשיו מצאה סוכנות בריטית עוד חור ביישום הזכות להישכח.

משרד נציב המידע הבריטי (ICO) הורה לגוגל לא רק להעלים מתוצאות החיפוש שלה את עצם הידיעה שמעצבנת את האזרח האירופי - ומחקר העלה שרוב האנשים שדורשים הסרת מידע הם אזרחים שומרי חוק מן השורה - אלא גם את הידיעה על כך שתוצאת החיפוש האמורה הוסרה.

במשרד הנציב אומרים, בהגיון צרוף, שהידיעות על הבקשה להסרה חוזרות על הידיעה שביקש הנפגע להסיר. נניח שבאזיל מבישופהד ממש לא אהב את התמונות שלו שיכור אחרי מסיבה, וביקש מגוגל להסיר את התמונות. גוגל נאלצת להסיר אותן. ואז מגיעות הידיעות על ההסרה - ובהן שוב מככבות התמונות של בזיל ביש המזל. מה הועילו חכמים בתקנתם?

הבעיה, כפי שגוגל רואה אותה - ומבחינתה, בצדק - היא שמדובר בריקורסיה: איסור על דיווח הופך לאיסור על דיווח על הסרת דיווח. זו רק שאלה של זמן, ולא הרבה ממנו, עד שנגיע לאיסור על דיווח על איסור על דיווח על איסור על דיווח על הסרת דיווח, וזה כנראה השלב שבו כולנו ניעלם במחילת ארנב כלשהי. נעדכן.   

מעוקב לידיד

חלק ניכר מההיכרויות שלנו היום נערכות באמצעים אלקטרוניים - ולעתים המשתמש רוצה למלא את החלל שיצרה פייסבוק ולהפוך אדם שהכיר אקראית לידיד של ממש. ובכן, יש מאמר שאמור להסביר איך עושים את זה. אבל צריך לקרוא אותו עם ההתניות התרבותיות המתבקשות: הכותב הוא בריטי.

מתחילים לאט. במיוחד אם אתה גבר והאדם שאיתו אתה מנסה ליצור קשר הוא אישה. הן פגשו יותר מדי גברים ברשת שהיו חזיריים כלפיהן. אם אתה מנסה לארגן פגישה ראשונה, חשוב להבהיר גבולות: האם מדובר בפגישה חברותית או דייט?

חשוב לזכור שאנשים שמצליחים במדיה החברתית הם בדרך כלל אנשים שכישורי הכתיבה שלהם מפותחים, ויש מתאם מסוים בין הצלחה כזו ובין נטיה לאופי מופנם. אנשים כאלה עשויים להיות הרבה יותר מעניינים מאחורי מסך מאשר פנים אל פנים: המסך מאפשר להם להשתחרר ולהיות נועזים יותר. אם יש להם ביטחון עצמי מתאים, הם כבר יגידו לך את זה בנימוס, אבל הבעיה היא שלחלק ניכר מהם אין.

לפני פגישה עם מישהו, ערוך עליו חיפוש גוגל קצר; עדיף לחסוך הפתעות לא נעימות. במיוחד, למשל, אם יש פערי גיל קיצוניים ואת קטינה. וגם אם הידידות שלכם מבשילה מעבר להתכתבות, הרשת עדיין מציעה לכם הרבה: היא, אחרי הכל, הסיבה שבכלל נפגשתם. אין סיבה להזניח אותה.

קצרצרים

1. לאחר שנים של הפסקה, גוגל וטוויטר מיישמות הסכם שמאפשר לציוצים להופיע במנוע החיפוש המפורסם: אם אתם מחפשים אדם שיש לו גם חשבון בטוויטר, תוצאות החיפוש יציגו את החשבון - ואם אתם מחפשים האשתג, גוגל תציג לכם תוצאות עדכניות ביחס אליו. ההסכם הזה היה בתוקף בסלולר כבר במאי - מנכ"ל טוויטר היוצא דיק קוסטולו הכריז עליו בפברואר - אבל עכשיו הוא מגיע גם למחשבים. אלה חדשות חיוביות לטוויטר, חברה שהמניה שלה ממשיכה להתרסק ושזקוקה לכל סוג של חדשות טובות. הנה עצה: אולי תמנו מנכ"ל?

2. חברת הביטוח האנגלית לויד'ס מעריכה שעד 2024, ההוצאה הגלובלית על מזל"טים תגיע ליותר מ-90 מיליארד דולר  - אבל שהציבור וחברות הביטוח לא ערוכים להשפעת הרובוטים המעופפים על חיינו. בלויד'ס מציינים שורה של סיכונים: טמבלים חסרי אחריות שירסקו את הצעצוע היקר שלהם על הראש של מישהו, ניצול שלהם לצרכי תקיפת סייבר ופגיעות חמורות בפרטיות ועוד. באופן לא באמת מפתיע, בלויד'ס נוטים לחשוב שהתחום המרתק באמת של השנים הקרובות הוא לא המזל"טים עצמם אלא הביטוח שלהם. בינתיים, עם זאת, הם אומרים שכולנו לא ערוכים מספיק.  

3. יש אפליקציות מסרונים מהרבה סוגים - ועתה מופיעה אחת שנועדה במיוחד לשימוש בשירותים. היא מכונה Pooductive ואמורה לפנות לקהל הרחב (75%, על פי הסקרים) שחושב שהסמארטפון צריך ללוות אותך גם לשם. העקרון שלה הוא שהשימוש אנונימי ושכל מי שאתה רואה באפליקציה נמצא כרגע בשירותים. נקווה שהביצוע מחורבן פחות מהרעיון, והודעה קצרה לאנושות: את שיכורה, לכי הביתה.