אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"באופי שלי אני פועלת" צילום: תומי הרפז

"באופי שלי אני פועלת"

רותם גור־גלבוע משקיעה חודשים ארוכים של עבודת כפיים שקדנית בכל זוג נעליים שהיא מייצרת, והדבר ניכר בפרטים הקטנים - מסוליות העור הרכות שבפנים ועד פפיוני המשי שמעטרים מבחוץ

02.09.2015, 10:20 | עילית מינמר
ביום שביקרתי את רותם גור־גלבוע בסטודיו שלה היה חם. הכביש הראשי של מושב צפריה היה שומם בשעת בוקר מאוחרת, פריחה צבעונית עשירה של שיחי בוגנוויליה בכתום וורוד עז קידמה את פני בעודי חולפת על פני השער המוביל אל הסטודיו.

השקט הפסטורלי הזה מטעה. גור־גלבוע כל כולה אומרת עשייה: עשרות קופסאות גדולות, לבנות ומעוצבות להפליא, נערמו בסטודיו בסדר מופתי. על אחת מהן הונח זוג סנדלים שחורים ועליהם שלושה פפיונים צבעוניים מסאטן. בזווית העין ראיתי זוג נעליים עם שרוכים שנראו כמו שילוב של סניקרס ונעלי אוקספורד על פלטפורמה, ולצדן זוג כפכפים שטוחים יפהפיים.

גור־גלבוע, בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, השיקה את קולקציית הנעליים הראשונה שלה ל־VAS ("כלי קיבול" בלטינית) ב־2012, כשנבחרה לעצב נעליים לתצוגה של המותג סמפל בשבוע האופנה גינדי בתל אביב. שנתיים אחר כך שוב שיתפה פעולה עם האחיות נופר מכלוף ועינב זיני לסמפל בשבוע האופנה, וגם עיצבה נעליים לתצוגת אופנה של אלון ליבנה בשבוע האופנה בניו יורק. "אני אוהבת פרויקטים", היא מודה. "הם נותנים לי מקום לעשות דברים לא שגרתיים, נעליים לשואו, לפנטזיה".

נעלים שעיצבה רותם גור-גלבוע, צילום: סטודיו ואס נעלים שעיצבה רותם גור-גלבוע | צילום: סטודיו ואס נעלים שעיצבה רותם גור-גלבוע, צילום: סטודיו ואס

כל זה קרה אחרי לימודים קצרים בבית הספר לאמנויות דקורטיביות בפריז, ENSAD, שם התמחתה בעיצוב טקסטיל, והתמחות אצל יצרן הנעליים הארמני אובנס מורדיאן בארץ, שממנו למדה את רזי המקצוע. כשעזבה את פריז חשבה שתחזור לשם מיד בתום לימודיה, אבל אז הכירה את מי שלימים היה לבעלה, וחלום פריז התחלף בחלום אחר. "לא ראיתי את עצמי מעצבת אופנה בארץ", היא אומרת. "אני אוהבת את החומר, יש לי הערכה לקראפט. בעצם אני מעין פועלת באופיי. לעשות נעליים זו עבודה ידנית, יותר מלוכלכת", היא מצביעה על הסנדלים עם הפפיונים. "פפיוני המשי האלה נעשו כל אחד בעבודת יד: כל אחד מקופל, מחובר, מודבק ביד. הוא עובר שמונה תחנות שונות עד שנוצר המראה הסופי".

גם בתי האבן שבסנדלים היפהפיים מדגם Maldives נעשו בעבודת יד קפדנית. גור־גלבוע שקדה על עיצובם במשך שבעה חודשים תמימים, ובעבודת צורפות שקדנית הפכה את היוצרות והכינה בתי אבן גולמיים. התוצאה מאפילה ביופייה על האבן עצמה, ולמעשה היא שמושכת את מרב תשומת הלב.

 , צילום: תומי הרפז צילום: תומי הרפז  , צילום: תומי הרפז
 , צילום: תומי הרפז צילום: תומי הרפז  , צילום: תומי הרפז
 , צילום: תומי הרפז צילום: תומי הרפז  , צילום: תומי הרפז

גם במבט שני ושלישי אפשר לראות שהנעליים של גור־גלבוע עשויות בעבודה מדויקת: אם אלו העורות שמהם הן עשויות - מקצתם היא רוכשת בארץ, מקצתם מייבאת מאיטליה - ואם סוליות העור האיכותיות, הרכות שבתוך הנעל ("עור של כפפות", היא מסבירה ודוחקת בי לגעת בו, לחוש אותו) והאבזמים מאיטליה; אם שקי הבד בצבע בהיר שעליהם מוטבע בקטיפה שחורה לוגו המותג - מחט ארוכה - שיעטפו את הנעליים בבוא היום בארון, ואם הכריות המעוצבות בצבעי שקי הבד השומרות על צורתן והקופסאות הלבנות־שחורות.

געגועים למרוקו

יש לה קהל לקוחות קבוע. "הלקוחות שלי הם אלה שנותנות לי לגיטימציה להיות מי שאני", היא אומרת. עיצוביה מאופיינים במודרניות ומשלבים עיצוב עכשווי ואמנות מסורתית. גור־גלבוע מצליחה לתת פרשנות עכשווית לנעל הקלאסית ובה בעת לשדר יוקרה בלתי מתפשרת. המחירים, בהתאם להשקעה, אינם נמוכים: 900–2,300 שקל.

רותם גור-גלבוע, מעצבת נעליים, בבית המלאכה. התמחתה בעבודה עם עור מאיטליה, צילום: תומי הרפז רותם גור-גלבוע, מעצבת נעליים, בבית המלאכה. התמחתה בעבודה עם עור מאיטליה | צילום: תומי הרפז רותם גור-גלבוע, מעצבת נעליים, בבית המלאכה. התמחתה בעבודה עם עור מאיטליה, צילום: תומי הרפז

היא אוהבת טרנדים ומשתדלת להיות מעודכנת. עם זאת, היא אומרת, "אני מהלכת בין הטיפות. למשל, המגמה העכשווית היא לנעול נעליים נוחות, שטוחות, בצד חזרה גדולה לנעלי סניקרס. אז עשיתי סנדלים רחבים יותר, בסגנון גברי, אבל הוספתי להם פפיונים צבעוניים ממשי סאטן עדין. אני ממש יכולה לדמיין את כף הרגל הנשית עם הפרנץ' פדיקור בציפורניים בסנדל הזה".

 , צילום: תומי הרפז צילום: תומי הרפז  , צילום: תומי הרפז
 , צילום: תומי הרפז צילום: תומי הרפז  , צילום: תומי הרפז

היא מייצרת בארץ, אבל גם בסין, במפעל איטלקי שעשה רילוקיישן. שלושה חודשים שהתה בסין כדי למצוא אותו ולהתחיל לעבוד. היא נסעה לכפר באיטליה שמייצרים בו עורות ושהתה בו תקופה, רק כדי ללמוד על עור.

היא לא עושה קולקציות - "בארץ החורף קצר והקיץ ארוך", היא אומרת - אבל כן נמצאת במגעים ליצוא לאירופה. בכל כמה שבועות היא מוציאה דגם חדש. הקיץ הזה, בפעם הראשונה, שחררה שמונה דגמים בבת אחת. לקראת הסתיו תשיק דגם כפכפים המשלב עור פוני וסאטן, ודגם של נעליים שטוחות בשילוב עור וסאטן דומה. לפני כשבועיים השיקה קולקציית קפסולה ייחודית בשיתוף עם חנות הנעליים האינטרנטית האופנתית שוז וובסטור (shoes.co.il).

ובכל זאת, כשאני שואלת אותה מהו הדגם שהיא הכי אוהבת, היא חוזרת לדגם הבסיסי, ה"סבאט" (פירוש המלה במרוקאית - נעל). "בכל דגם יש משהו ספציפי שאני מאוד אוהבת, אבל אני מודה שאני אוהבת את הסבאט, גם כי הוא דגם נקי מאוד, בלי מניירות, וגם משום שיש לו ערך רגשי גבוה. זה משהו שמוטמע בי מהבית, מאבא וסבתא שלי, והוא הכי מייצג את הארץ־ישראליות בעיניי. הם עלו ממרוקו וסגרו מעגל עם הנעל הבסיסית הזאת, ואני, מעצבת מקומית, הכנסתי בה טוויסט, עשיתי לה טרנספורמציה פה, במפעל בארץ".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות