דרוש חד קרן

ההכרזה של "הניו יורק טיימס" מתחילת השבוע שהסטארט-אפ הישראלי טאבולה הוא אחד מ-50 הסטארט-אפים המצליחים בעולם ובדרכו להפוך לחד קרן (יוניקורן בלעז) עוררה התרגשות רבה, מהולה בקצת עצב, בקהילת ההייטק המקומית.

התרגשות, כי סטארט-אפ ישראלי שמגיע לשווי של מיליארד דולר הוא מאורע מיתולוגי כמעט כמו חד קרן אמיתי. ועצב, כי במציאות הנוכחית של סצנת הסטארט-אפים בישראל מדובר בהישג שכמעט בלתי אפשרי לשחזר. ובמקרה זה את האשמה אפשר להטיל רק על כתפי היזמים והמשקיעים המקומיים, שחוששים לחלום בגדול וחסרים את האומץ להגיד לא להצעות רכישה מפתות.

איור: דניאל גולדפרב

בישראל אין כיום אפילו סטארט-אפ אחד ששווה מיליארד דולר, ובשנים האחרונות היתה רק חברה מקומית אחת שהגיעה לשווי שכזה - ווייז, שנרכשה בידי גוגל. אחת הסיבות לכך נעוצה ביזמים עצמם. חברות שהופכות לחדי קרן מובלות על ידי יזם דומיננטי וחדור אמונה בצדקת דרכו. מייסד אובר טראוויס קלניק, שדחף באגרסיביות להתפשטות מהירה של החברה שלו, הוא דוגמה טובה לכך. מארק צוקרברג יכול היה למכור את פייסבוק במאות מיליוני דולרים ואפילו מיליארדי דולרים, אבל האמין שהרשת החברתית שהקים לא רק שווה הרבה יותר, אלא ראויה להיות חברה בפני עצמה.

המייסדים הישראלים הם לרוב פחות שאפתנים, וממוקדים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות ופחות בכיבוש שווקים גדולים ורחוקים. חברות הסטארט-אפ בישראל מגייסות כמיליארד דולר ברבעון, וחלק גדול מהסכום מגיע לחברות בוגרות יחסית. אמנם מדובר בסכומים נאים של עשרות מיליוני דולרים, אבל אף אחת מהחברות הללו לא משחקת במגרש של הגדולים. מה הכוונה? צריך בעיקר להעז לחלום בגדול ולהאמין ביכולת להקים חברת ענק, לא לחלום על האקזיט ולא לפחד להגיד לא ל-100 מיליון ואפילו 500 מיליון דולר.

אדם סינגולדה, מייסד טאבולה | צילום: מארק ואן הולדן

חברות חד קרן חייבות גם גב כלכלי חזק מאוד, משקיעים עם כיסים עמוקים שמוכנים להזרים הון על סמך חזון שאפתני ארוך טווח ולא בגלל רצון לרשום אקזיט מיידי. כדי להיות חד קרן חברה ישראלית חייבת לחשוב על זה כבר בשלב שבו היא בוחרת את המשקיעים הראשונים שלה. הבחירה של ווטסאפ בסקויה והאמונה של סקויה במייסד יאן קום הביאו אותה לאקזיט הגדול ביותר בכל הזמנים של קרן הון סיכון. האנשים שהשקיעו בפייסבוק לפי שווי של 10 מיליארד ו-20 מיליארד דולר וזכו לתגובות מזלזלות צחקו בסוף כל הדרך אל הבנק.

משקיע בחד קרן חייב להיות אדם שכבר היה מעורב בחברה שכזו, אדם עם כיסים עמוקים שלא לחוץ על החזרים לקרן שלו. בישראל, למרבה הצער, אין משקיעים כאלה בנמצא. אין קרן הון סיכון ישראלית שגידלה חד קרן אמיתי. ווייז, אף שנמכרה במיליארד דולר, היא לא חד קרן. לו היתה כזו, היתה מסרבת למיליארד דולר ונלחמת מול גוגל וענקיות אחרות על מקומה בשוק המיפוי במקום להיכנס מתחת למטרייה של גוגל.

הצלחה מסחררת, אם כי לא חד קרן. ווייז

היעדרם של חדי קרן בישראל בולט במיוחד על רקע התרחבות תפוצתם בעולם. פעם זו היתה חיה נדירה מאוד, אבל כיום, לפי הערכות, יש עשרות סטארט-אפים בשווי מיליארד דולר לפחות ויותר ויותר סטארט-אפים שבשבילם מיליארד דולר הם גרושים. ספקית שירות הנסיעות אובר כבר שווה יותר מ-50 מיליארד דולר, יצרנית המובייל הסינית שיאומי שווה כמו אובר או יותר, ו-airbnb גייסה ביוני האחרון 1.5 מיליארד דולר לפי שווי של 25 מיליארד דולר. חברות סטארט-אפ בשווי כזה - יותר מ-10 מיליארד דולר לחברת הייטק פרטית - כבר נפוצות כל כך עד שנוצר מושג חדש לתיאורן: דקה קורן.

בארה"ב, בניגוד לישראל, צמח בשנים האחרונות דור של יזמים שלא מפחד לחשוב בגדול ולצדם קבוצות משקיעים ששמחות לתדלק את החלומות האלה. האם טאבולה והמתחרה הנצחית אאוטבריין יכולות להיות הסנונית שתבשר את צמיחתו של דור שכזה גם כאן? חברה ישראלית שתגיע לשווי של מיליארד דולר צריכה לפעול בשוק שבו התחרות אינה כה צפופה, ובעיקר להציב בראשה יזם שאפתן שיגייס משקיעים בעלי אמונה לוהטת. בינתיים לא ראינו חברות כאלה.