איך נצמצם את המימון הפרטי בבריאות

השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל לשנת 2014. מהנתונים עולה כי שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות הוא מהנמוכים בארצות OECD - 7.6% מהתמ"ג בישראל למול 9.4% בחציון מדינות OECD.

פרסום הלמ"ס מציג גם את המקורות למימון הוצאה זו ועל פיהם ניתן ללמוד כי היקף המימון הפרטי של משקי הבית בישראל (39% מההוצאה הלאומית לבריאות) הוא מהגבוהים ביותר בקרב מדינות OECD וכי יותר משליש מהוצאה פרטית זו של משקי הבית מוצאים על ביטוחי בריאות פרטיים (ביטוחי בריאות משלימים וביטוחי בריאות מסחריים).

הוצאות משק הבית ביטוחי בריאות עלו ריאלית בעשור האחרון בכ-70% - שיעור הגידול הגבוה ביותר מכל ענפי הביטוח בישראל. ישראל הופכת לשיאנית בהיקף ביטוחי הבריאות הפרטיים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי הן בכמות המבוטחים והן בהיקפם הכספי של הוצאות משקי הבית על ביטוחים אלה.

הנתון המעודכן לשנת 2014 מלמד כי מגמת התרחבות הוצאות משקי הבית על ביטוחי בריאות פרטים נמשכת גם בשנה זו, וממשיכה לפגוע בסולידריות החברתית של מערכת הבריאות בישראל וביעילות תפקודה. ההתפתחויות אלו בענף הביטוחים הפרטיים מהווים בשנים האחרונות את הדלק המזין את העלייה בהוצאות משקי הבית על בריאות ותורמת תרומה נכבדה ליוקר המחייה בישראל ולמשכי ההמתנה הארוכים של חולים לפרוצדורות רפואיות שונות במערכת הציבורית.

למול השפעה הרסנית זו על מערכת הבריאות הציבורית, יזם משרד האוצר סדרה של מהלכים המוצעים בחוק ההסדרים, אשר נועדו להפחית את יוקר המחיה, ולרסן את ההוצאה הפרטית ואת המרכיב המרכזי בה בישראל – התשלומים לביטוחי בריאות הפרטיים.

ועדת גרמן באחד מדיוניה | צילום: עמית שעל

מפתיע אם כן שלמול מהלכים אלו של משרד האוצר, עולים לאחרונה הצעות הפוכות להרחבת היקף הכיסוי הביטוחי של תכניות ביטוחי הבריאות הפרטיים. מדובר בהצעה לכלול תרופות חדשות בתוכניות הביטוח המשלים של קופות החולים, בנימוק שהתקציב הניתן כיום להכללת תרופות חדשות בסל הבסיסי אינו מספק, ולכן יש לאפשר את הכללתן בביטוחים המשלימים של הקופות ולממנם באמצעות הגדלת תשלומי הפרמיה וההשתתפות העצמית של המבוטחים בתוכניות אלה.

חשוב להבהיר: תשלומי הפרמיה של משקי הבית לביטוחים המשלימים מבוססים כיום על גיל המבוטח. כלומר ככל שעולה גיל המבוטח גדלים תשלומי הפרמיה המשולמים על ידו. בנוסף - כמחצית מעלותן של תרופות אלה ממומן כהשתתפות עצמית מכיסם הפרטי של החולים. יוצא איפו שמנגנון זה, אם יאושר, יביא לעלייה נוספת בתשלומים שמשלמים החולים ומשקי הבית בכמיליארד שקל שיתווספו למיליארדים שכבר כיום משולמים מכיסם הפרטי של החולים והמבוטחים, כפי שמעידים הנתונים האחרונים שפורסמו על ידי הלמ"ס.

למול המחסור בתקציב הציבורי למימון מערכת הבריאות, רב הפיתוי לגייס את המקורות החסרים מכיסם של החולים ומשקי הבית. מנגנון רגרסיבי זה של גיוס מקורות מהציבור הוא קל שכן נכונות הציבור לשלם עבור הסיכון הכרוך במצבי חולי שונים היא גבוהה: כולנו רוצים להיות בריאים ומכונים לשלם כסף רב כדי לקבל טיפול רפואי בעת הצורך באיכות וזמינות ראויה.

תפקידה של המדינה הוא לנסות ולהגן על הציבור והחולים מפני ניצול קלות זו של גיוס כספים פרטיים מהציבור עבור שירותי בריאות חיוניים, אך ההצעה למימונם של תרופות חדשות על ידי משקי הבית עושה בדיוק ההיפך. ההצעה למימון תרופות חדשות על ידי משקי הבית, אם תאושר, עשויה להוות תקדים למימון פרויקטים חיוניים רבים במערכת הבריאות באצמצעות תשלומים של משקי הבית החל מפרוייקט קיצור תורים, הוספת תקנים של כוח אדם במצוקה, בניית מחלקה לטיפול נמרץ, או לכיסוי כללי לגירעונות קופות החולים שהתקציב הציבורי למימונם הולך ונשחק.

הדרך הקלה שלפיה במקום להגדיל את תקציב המדינה המיועד למערכת הבריאות, מגייסים מקורות אלה מכיסם של החולים ומשקי הבית, היא לא שוויונית ולא יעילה כפי שהעיד הניסיון המצטבר בעשור האחרון שבו התרחבות הביטוחים הפרטיים בבריאות תרמה תרומה מכרעת להתארכות תורי ההמתנה, לנטישת רופאים את המערכת הציבורית, ולשחיקת אימון הציבור בה.

החזרת אימון הציבור במערכת הבריאות הציבורית והגדלת היקף התרופות החדשות בסל הציבורי מחייבת הגדלת היקף המקורות הציבוריים ולא כניסה נוספת לכיסו המצומק של החולה. כשם שמחירי הדיור בישראל הפכו לבעיה לאומית המשפיעה על יוקר המחיה של כלל משקי הבית, הגיע הזמן להתמודד עם ההיקף הגבוה של המימון הפרטי בישראל כבעיה לאומית המחייבת צמצום וריסון.