איך רוקדים קוקו ביפנית

כשיפני רוצה להגיד על מישהו שהוא קצת משוגע, הוא אומר "קוּלוּקוּלוּ־פָּה" ומוסיף סיבוב של האצבעות ליד הראש. המחווה הילדותית הזאת היא ההשראה למופע החדש "קולוקולו־פה" שיצר שחר בנימיני, ושהבכורה שלו תתקיים במוצאי שבת במסגרת פסטיבל צוללן־מחול עכשווי (מחסן 2, נמל יפו, 20:30, 60 שקל). אליו מצטרפת על הבמה הרקדנית ארי נקמורה, לשעבר חברתו ללהקת בת שבע. בנימיני עזב את בת שבע לפני שנתיים כדי ליצור ולהתפתח לכיוונים אחרים, ובין השאר עובד על פרויקט ייחודי במכון ויצמן שבו כוריאוגרפים ורקדנים רוקדים עם פרופסורים וסטודנטים כדי ליצור אימפרוביזציה שתורמת למחקר. נקמורה, בת זוגו ואם בתו של אוהד נהרין, לקחה חופשה ללא תשלום מהלהקה.

"ביקרתי וטיילתי ביפן כמה פעמים, ראיתי את הילדים עושים את התנועה הזאת ומאז היא נחקקה לי בראש", מספר בנימיני. "בתקופה האחרונה אני נמשך לדברים שקשורים לאסתטיקה יפנית וגם לזן בודהיזם, ומצאתי את עצמי לומד ריקודים יפניים מסורתיים. חשבתי שאם כבר כמה חודשים מה שאני עושה איכשהו קשור ליפן, אולי העבודה הבאה שלי תתרכז ביפן".

נקמורה ובנימיני ב"קולוקולו־פה" | צילום: גדי דגון

וכך הגעת לנקמורה, היפנית במוצאה?

"זה ביצה ותרנגולת. כשהתחלתי את היצירה היה ברור לי שזה קשור ליפן אבל לא באופן ישיר, וכשהתחלנו לעבוד יחד הייתי סקרן לשמוע סיפורים על הילדות שלה. עם כל הזיכרונות האלה, גם העבודה הפכה אישית".

נקמורה: "עזבתי את יפן בגיל 15, אבל בעבודה הזאת ניסיתי להיות הכי יפנית שאפשר. שחר מאוד התעניין בתרבות והפגין הרבה ידע".

למרות ההשראה היפנית מדובר במחול מודרני, וגם המוזיקה היא מיקס של אמני סאונד יפנים בני זמננו. "זה ריקוד עכשווי, אבל אנחנו משתמשים באלמנטים מסורתיים", אומר בנימיני. "הקולוקולו־פה הוא ההשראה למצב הרוח, ואנחנו מזפזפים בין מרחבים מדומיינים שהבאנו לסטודיו ושניסינו ליצור ביניהם את מערכת היחסים שלנו — למשל תיאטרון הנו המסורתי, תיאטרון הקבוקי שהוא יותר פרובוקטיבי, ריקוד הבוטו. גם דיברנו המון על מזרחיות, כי קולוקולו יכול להישמע גם בערבית. הרגשנו שאנחנו זזים במדבר סהרה, ופתאום יצא משהו קצת מזרח־תיכוני".

"אותי זה כמובן הצחיק", אומרת נקמורה, "אף פעם לא רקדתי או התעמקתי בריקודים יפניים מסורתיים וזה היה מעניין".

"יש רגעים שזה באמת יכול להיות מצחיק, אבל זה תמיד מהול בעצב", הוא מוסיף. "אנחנו עוברים בין מרחב למרחב בצורה לא הומוגנית, והיציאה, הכניסה והמעבר יוצרים לפעמים סיטואציה מצחיקה, לא יודעים אם לבכות או לצחוק".

כשני תלמידים של אוהד נהרין, העבודה היא בשפת הגאגא שהוא יצר?

"לכל מי שיוצא מבת שבע יש מבטא חזק מאוד של גאגא. אני לא חושב שהעבודה היא בשפה הזאת, אבל אני גם לא יכול להגיד שאין לזה שום קשר. זה כמו להגיד שאין לזה שום קשר אליי. היא לא בשום שפה, אלה דברים שנולדו בסטודיו מהחיבור שלי עם ארי".

נהרין טרם צפה בעבודה, אבל נקמורה מציינת שהבית תומך בה: "העבודה הזאת היא של שחר ואוהד לא היה מעורב, אבל הוא תומך בי כמובן כל הזמן ואומר שיעזור לי במה שאני רוצה. העניין הוא שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה".