הממונה על החלמאות

הסחבת בתהליך מינוי הממונה החדש על הגבלים שברה שיא חדש כאשר מוטי פרידמן, יו"ר חברת החשמל לשעבר ואדם רווי אינטרסים עסקיים שונים, הפך למועמד לוועדת האיתור לתפקיד הממונה.

אותו מוטי פרידמן כבר כמעט בחר את הממונה הפורש דיויד גילה, אבל פרש ברגע האחרון מוועדת האיתור על רקע ביקורת ציבורית על ריבוי האינטרסים העסקיים שלו, שעשוי להיות בעייתי בבחירת הרגולטור שאחראי על התחרות בישראל.

ובכל זאת, בנציבות שירות המדינה חשבו שוב, שראוי לפנות אליו. כאילו שאין עוד אנשים ראויים. מוטי פרידמן הוא הסימפטום, לא הבעיה. הליך איתור הממונה כולו סובל מסחבת וכשלים שלא עולים בקנה אחד עם חשיבות ומרכזיות תפקיד הממונה. גילה הודיע כבר בסוף מאי שבכוונתו לעזוב את התפקיד באוגוסט. פרק הזמן הזה היה אמור לאפשר לנציבות ולשר הכלכלה די זמן כדי להתכונן לאיוש כיסאו. זה כמובן לא קרה.

האירועים סביב אישור מתווה הגז שהתלהטו באותה תקופה גם הם לא זירזו את התהליך ובינתיים אחת הרשויות הרגולטוריות הגדולות והרגישות, מנוהלת בידי ממלא מקום. יכול להיות שאין באמת הסבר להתמהמהות הזו, שמדובר בחלמאות גרידא.

ואולי, על רקע המרכזיות של הממונה הבא בסוגית הגז, למשהו בירושלים דווקא יש אינטרס לא למנות ממונה חדש בינתיים, לאשר, אם יפתר הפלונטר הפוליטי את המתווה תוך עקיפת הממונה ואז לבחור חדש. הוא כבר יכנס לתפקיד בראש מורכן, אחרי תקדים היסטורי של נטילת סמכויותיו ולא יעשה עוד בעיות לממשלה.