אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המתמודד שמלחיץ את הילארי ורוצה לפרק את וול סטריט צילום: רויטרס

המתמודד שמלחיץ את הילארי ורוצה לפרק את וול סטריט

הסנטור הוותיק מוורמונט ברני סנדרס לא נתפס בתחילה כאיום ממשי על הילארי קלינטון במירוץ לבית הלבן, אך בזכות סגנון נחרץ וזועם וגישה של "בלי זיוני שכל" שהפכה לאחד מסמלי הקמפיין, הוא נושף בעורפה בפער של 7% בסקרים

06.09.2015, 20:55 | רן אברמסון

ברני סנדרס מתעקש שלא להיות גימיק. המתמודד הרפובליקני שהתקשורת אוהבת לסמן בתור תמונת המראה שלו — דונלד טראמפ — הזמין בחודש שעבר מישהי למשוך לו בשיער ולהוכיח שהוא אינו חובש פיאה. ואילו סנדרס, שמתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, מעדיף להישאר ענייני.

"באמת, אנה, אני מתמודד על נשיאות ארה"ב מסיבות רציניות, אין לך שאלות רציניות לשאול אותי?" שאל סנדרס את אנה קוקס מ"הניו יורק טיימס" לאחר שהיא שאלה אותו על השיער שלו. "כשהתקשורת מתעסקת באיך השיער של הילארי (קלינטון) נראה או איך השיער שלי נראה, זו בעיה רצינית", עקץ.

הענייניות היא הקלף של סנדרס. אחת מהחולצות של אנשי הקמפיין שלו מציגה את דיוקנו בסגנון הפוסטר האיקוני של הנשיא ברק אובמה ממסע הבחירות של 2008. במקום המילה "תקווה" שהוצמדה לאותו הדיוקן, שיצר שפרד פיירי, הכיתוב של סנדרס הוא "תקווה זה נחמד, אבל אני מעדיף בלי זיוני שכל".

דעות שהן חילול הקודש

 

סנדרס, שיחגוג מחר את יום הולדתו ה־74, הוא פוליטיקאי ותיק. נציגה בסנאט של מדינת ורמונט מאז 1991 לא נתפס תחילה כאיום ממשי על מה שנראה כזכייה הבטוחה של מזכירת המדינה לשעבר הילארי קלינטון במועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות שייערכו בעוד כשנה. העמדות שלו חריגות בנוף הפוליטי האמריקאי.

הילרי קלינטון. אותו הקהל, צילום: אי פי איי הילרי קלינטון. אותו הקהל | צילום: אי פי איי הילרי קלינטון. אותו הקהל, צילום: אי פי איי

הוא מגדיר את עצמו סוציאל דמוקרט במסורת המדינות הצפון־אירופיות כמו הולנד, שבדיה או דנמרק. בעבור רבים בארה"ב, האומה שמצהירה על האמון שלה באלוהים על גבי שטר של דולר, הדעות שלו נשמעות כחילול הקודש. בסגנון הזועם והנחרץ שלו נראה שהוא מתעלם מהכללים של המשחק הפוליטי האמריקאי המודרני. גם לפני מצלמות הטלוויזיה סנדרס מסרב להשמיע מסרים פייסניים מאלה ומדבר על אוליגרכיית הון ששולטת בארה"ב ועל חלוקה מחדש של טריליוני דולרים שזורמים לידי הסופר־עשירים. ועם זה, קהל היעד שסנדרס פונה אליו הוא אותו קהל שאליו פונה גם קלינטון ואפילו טראמפ — מעמד הביניים האמריקאי.

הפתרונות שהוא מציע להם מהדהדים את תוכנית ה"ניו דיל" של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט שחילצה את ארה"ב מהשפל הגדול בשנות השלושים של המאה שעברה. כך למשל מציע סנדרס להקצות טריליון דולר לעבודות תשתית ציבוריות שאמורות לייצר לדבריו 16 מיליון משרות חדשות. רעיונות אחרים שסנדרס מעלה הם עיגון בחוק של חופשות לידה ומחלה, השכלה גבוהה חינם ומימון ציבורי של מסעות בחירות. סנדרס גם מציע לפרק את הבנקים הגדולים בוול סטריט למוסדות קטנים יותר ולהקל על חופש ההתאגדות. הוא מדגיש שהרעיונות האלה, זרים ככל שיישמעו לאוזן האמריקאית, הם ברורים מאליהם במדינות אירופה. להפתעת התקשורת, סנדרס, יהודי שמדרכות ברוקלין שבה גדל עדיין משובצות במבטא שלו, מוצא קהל גם בגרעין הקשה והחשדן של אמריקה.  

חולצת הקמפיין של ברני סנדרס חולצת הקמפיין של ברני סנדרס חולצת הקמפיין של ברני סנדרס

ההצלחה שנחל בסקרים במדינת ניו המפשייר הצמודה לוורמונט, הקהל הרב שבא לאסיפות הבחירות שלו במדינת אורגון הפרוגרסיבית והאהדה שהוא זוכה לה בקרב בני דור המילניום מהחוף המזרחי, נתפסו בתקשורת כניצחון צפוי במגרש הביתי — בפירוש לא המגרש שבו מנצחים את הבחירות המקדימות בארה"ב. הנתונים שכן הביאו את הפרשנים לידי מסקנה שייתכן שאינו רק אורח לרגע הגיעו בשבוע שעבר מאייווה, הלב הפועם של המערב התיכון. ב־8 בפברואר 2016 תהיה אייווה המדינה הראשונה שייערכו בה בחירות מקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. סקר שערך העיתון המקומי "דה מוין רג'יסטר" גילה ש־30% מתושבי המדינה שמתכוונים להשתתף באסיפות הבחירה (Caucuses) תומכים בסנדרס, פער של 7% בלבד מקלינטון, שזכתה ל־37% תמיכה.

כנס הבחירות שהוא קיים בעיר ברלינגטון שבאייווה משך הרבה יותר תושבים מהצפוי, עד שברגע האחרון העבירו אותו המארגנים מאודיטוריום בקולג' המקומי אל פארק סמוך. לקלינטון, שעדיין נחשבת למועמדת הפייבוריטית במירוץ הדמוקרטי, ניצחון של סנדרס באייווה ולאחר מכן פריימריז בניו המפשייר שגם בה כאמור הסקרים מעידים על תנופה של סנדרס, עלול להתברר כתסריט בלהות. בראיון ל־MSNBC בשבוע שעבר אמרה קלינטון ש"אפשר לנופף בידיים ולנאום, אבל בסוף היום צריך לשאול אם אתה שומע את הדברים שאנשים אומרים או את הדברים שאתה מקווה להגיד להם".

העקיצה כוונה כלפי סנדרס וכלפי אופי ההופעה שלו לפני קהל. סנדרס מצדו אינו מהסס למתוח ביקורת על קשריה של קלינטון עם מיליארדרים ועם מוסדות בוול סטריט, שגם תורמים לקמפיין שלה. כמו הקמפיין של אובמה ב־2008, סנדרס נשען על תמיכת תורמים קטנים והמון מתנדבי שטח שזכו בתקשורת לכינוי "סנדרסיסטס" (Sandersistas), משחק מילים על כינויים של אנשי המחתרת הסוציאליסטים, "סנדיסטס", שפעלו נגד הכיבוש האמריקאי בניקרגואה בשנות השלושים.

סנדרס מודע לדמיון בין מסע הבחירות שלו לזה של אובמה, אך מותח ביקורת על הנשיא, שלדבריו לא השכיל לנצל את התמיכה העממית הרחבה שהביאה אותו לבית הלבן כדי ליצור כללי משחק חדשים — כאלו שיגדילו את המעורבות האזרחית בפוליטיקה ובסופו של דבר יגרמו לשינוי חברתי עמוק.

הפתיע את הסטטיסטיקאים

 

"שינוי אמיתי — בין שמדובר בתנועה לזכויות האזרח, זכויות הנשים, זכויות קהילת הלהט"ב או התנועה הסביבתית — לעולם אינו מגיע מברנש כלשהו שיושב לו בחדר הסגלגל בבית הלבן ואומר לעצמו 'זה נראה כמו רעיון טוב', שינוי אמיתי מתרחש רק כאשר מיליוני אנשים נעמדים ודורשים את זכויותיהם האנושיות", אמר סנדרס לפעילי הקמפיין שלו בכנס באייווה.

ההצלחה של סנדרס הצליחה להפתיע גם את אתר החדשות מבוססות הנתונים 538 (FiveThirtyEight) שהקים נייט סילבר — הסטטיסטיקאי והאנליסט שחזה במדויק את הניצחון של אובמה ב־2012 בטור הבחירות שלו ב"ניו יורק טיימס". בכתבה שפרסם הפרשן הפוליטי של האתר הארי אנטן בראשית אוגוסט, הוא טען שהנסיקה של סנדרס בסקרים עומדת להסתיים. בסופו של אותו חודש הוא פרסם טור שבו הודה כי התחזית שלו הייתה שגויה. יותר משהיא מעידה על כישוריו האנליטיים של אנטן, ההחמצה מעידה על שינוי מסתמן בהלך הרוחות בקרב המצביעים האמריקאיים, ואותו הפרשנים עדיין לא הצליחו למפות במלואו.

התמיכה הרחבה שטראמפ זוכה לה בקרב הרפובליקנים, על אף ההתבטאויות הקסנופוביות והשוביניסטיות שלו מחד גיסא, והחדירה של סנדרס אל לב המיינסטרים הדמוקרטי מאידך גיסא, מעידים על מיאוס מהמשחק הפוליטי הישן. שני המקרים מפנים זרקור אל השלד החשוף של הפוליטיקה. טראמפ שובר את הקשר בין תורמים עשירים ומועמדים בעצם היותו בעל הון שהצלחתו בעולם העסקים היא שמעניקה, מבחינתו, תוקף לכישוריו לכהן כנשיא. סנדרס, לעומת זאת, שובר את הקשר הזה בהצהרתו כי ההתארגנות האזרחית הרחבה שמסע הבחירות שלו נשען עליה היא מטרה ארוכת טווח הרבה יותר מאשר אמצעי שנועד לקרב אותו אל הבית הלבן. בסופו של דבר, יכולת ההכלה של הרעיונות הללו אצל ציבור הבוחרים בבחירות המקדימות, היא שעשויה לקבוע את זהות המועמדים לנשיאות.

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
אובמה השקרן גרם לאמריקאים לחשוב שקיבל תרומות קטנות
בפועל רואים יפה מאוד מי מימן ומי ימשיך לממן אותו הרבה אחרי שיסיים את תפקידו כ"נשיא" (= בובה אירנית) - ברור לגמרי שכסף אירני עמד ועומד וימשיך לעמוד מאחריו. כל הרקע של אובמה עלום לגמרי, והתקשורת שותקת כמו דג לגבי זה כבר שנים. מעניין מה האינטרס שלהם לשתוק כך.. ההסכם החד צדדי עם האירנים הוא פריעת הצ'ק של אובמה. עם המילארדים שהם עומדים לקבל אובמה שילם להם יפה את חובו. מעניין באיזה בנק עלום שם מסתתר ההון שזה הביא לו...
אין עליו בשקרים  |  08.09.15
5.
לאורן מ 3, תוכנית הניו דיל הצילה את ארה"ב.
כמו רבים בימין הכלכלי אתה מסתכל על הדברים במבט צר להחריד עם העדפת השיפור המיידי והזמני של חלק קטן מהאוכלוסיה על פני טובת הכלל לטווח הארוך ושינוי נשיטות המעוותות שגרמו למשבר. הניו דיל אולי לא פתר את המשבר באופן מיידי, למרות שהוא בהחלט עזר לרבים במהלכו להמנע מחרפת רעב, אבל הוא בנה את התשתית הפיזית והאנושית שאפשרה לצאת מהמשבר ולהכנס לעידן בו ארה"ב מובילה את העולם, עידן שנגמר עם עלייתו של רייגן והחזרה לקפיטליזם החזירי שמקדש את הצלחת הבודדים על חשבון השאר. העידן החדש של רייגן, בדיוק כמו העידן הקודם, הוא זה שגרם למשבר הכלכלי הגדול אותו אנו חווים כיום. השינוי שהחל עם הניו דיל היה מחוייב המציאות והוא האחראי לעלייתה של ארה"ב. העמקת ההשקעות בתשתיות, שבלעדיהן המסחר לא יכול להתפתח, שמירה על זכויות העובדים, שבלעדיהם אין שום התפתחות כלכלית, ודאגה לאלו שזקוקים לעזרה בערת הביטוח הלאומי, שהיווה חלק מהניו דיל, זה מה שהציל את ארה"ב. אם הם היו חוזרים לאותה המתכונת שלפני המשבר ספק אם הם היו מצליחים לעלות למעמד של מעצמת העל בהם הם נמצאים עד היום. הרעיונות של הניו דיל לא הפסיקו אז, הם המשיכו עם בשנות ה 40, ה 50 וה 60 עד שנעצרו בשנות ה 80 ע"י רייגן. זה עצוב שאתה, ואחרים, ממשיכים להעלות את הקשקוש של יוון, שאין למצבה שום דמיון למצבה של ארה"ב, איטליה ספרד או כל השוואה מגוחכת אחרת שאתם מעלים.
אמיר  |  07.09.15
3.
הגיע הזמן לנפץ את המיתוס, כביכול תוכנית הניו-דיל סייעה...
...בחילוץ ארה"ב מן השפל הגדול. לידיעת הקוראים, תוכנית הניו-דיל נכשלה חרוצות. למרות הפעלתה במשך 5 שנים רמת האבטלה לא ירדה מתחת לרמת ה-15%, ובשנת 1938 המשק האמריקאי שקע פעם נוספת במיתון! למעשה, כנראה שההתערבות המאסיבית של הממשל הפדרלי במשק האמריקאי רק האריכה את השפל והפכה אותו ל"גדול". מה שלבסוף חילץ את ארה"ב ממיתון היו השנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, בהן היא לא השתתפה בלחימה, ורק ייצרה נשק ותחמושת עבור בעלות הברית ששילמו עבורה במיטב כספן. לפיכך התוכניות של ברני סנדרס רק יטביעו את ארה"ב עמוק יותר בבוץ. כבר כעת היא שקועה בחוב של למעלה מ-18 טריליון דולר, ונטילת חוב נוסף תביא אותה למשבר חובות בסגנון יווני.
אורן  |  07.09.15
לכל התגובות