מתווה הגז: דרוש שר שלוקח אחריות
שר הכלכלה אריה דרעי מפחד לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים ובכך לקחת על עצמו את האחריות על העברת מתווה הגז, אבל החלטתו להעביר את הכדור לממשלה הוא מחבל לאזרחי ישראל בכיס
סאגת מתווה הגז פשוט מעייפת ומטרידה את כולנו וכבר נראה כי אין כבר מישהו בציבור הישראלי, גם אם הוא לא משפטן, שאינו מכיר את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים (הסעיף המאפשר לשר לעקוף את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים). הבעיה היא לא מתווה הגז, אלא הדרך שבו הוא יאושר בסופו של דבר, זאת באמצעות בריחה מאחריות והעברת סמכות למישהו אחר .
קראו עוד בכלכליסט
רק במדינת ישראל אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר, אפשר לבקש סמכות, שררה ותפקיד אך בלי לשאת באחריות. שר הכלכלה אריה דרעי, שפוחד לחתום על סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים חושב שבהעברת הסמכות השייכת לו למליאת הממשלה הוא פוטר את עצמו מאחריות, הוא טועה ומטעה. רק נזכיר שהפתרון שיקדם את מתווה הגז הוא ע"י העברת הסמכות להפעיל את סעיף 52 מהשר הממונה – אריה דרעי למליאת הממשלה .
אני בעד אישור מיידי של מתווה הגז כי זה הדבר הנכון למדינת ישראל מבחינה כלכלית, ויסלחו לי כל כת הטהרנים והצדקנים שרוצים להפסיק להיות פראיירים אבל מוכנים לשלם יותר. זו כת של אנשים שלא יכולה להיות בדרגת האנשים שיודעים לחיות במודל "זה נהנה וזה נהנה". אלה אנשים ממורמרים ומתוסכלים שמפריחים סיסמאות פופוליסטיות על כבשת הרש ועושק הציבור מבלי להשמיע אלטרנטיבה אמיתית ומעשית חלף מתווה הגז הקיים .
ולמרות שאני תומך במתווה הגז, אני חושש ומפחד כי אישור באמצעות האצלת סמכויות תיצור נורמה ציבורית מסוכנת המאפשרת לשרים לברוח מאחריות כשלא נוח להם.
כל שר וכל בעל תפקיד נושא באחריות מתוקף זה שיש לו סמכות. מי שמקבל על עצמו תפקיד צריך להיות מודע להיקף ואופי סמכויותיו. אין חצי היריון בקבלת סמכות. אם אתה שר הממונה על תחום מסוים כל תחומי הסמכות שלך שייכים לך ואתה לא יכול להחליט מה אתה מקבל ומה לא . זו עסקת חבילה אם אתה לא מעוניין גם אם זה רק קצת מהסמכות שלך אז אל תהיה שר – קום ותתפטר.
יתרה מכך אם דרעי חושב שהאצלת סמכות שברשותו היא גם האצלת אחריות אז טעות היא בידו. גם אם העברת הסמכות תהיה בידי הממשלה האחריות היא של דרעי ולא של הממשלה. האצלת סמכות איננה האצלת אחריות.
אצלנו מובן מאליו, שאין נשיאה באחריות. אצלנו מוקמות ועדות כדי למצוא אשמים, לא אחראים. משום כך זה נגמר תמיד בדרגי הביצוע. כך זה היה כבר בוועדת אגרנט, שקבעה, כי הדרג המדיני לא היה אחראי למחדלי מלחמת יום הכיפורים, ואת מחיר המחדלים אולצו לשלם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ואנשי ביצוע אחרים. כך זה היה כאשר נעשה המתועב בפשעים, רצח ראש הממשלה. ועדת שמגר הטילה את מלוא המחיר על דרגי הביצוע בשב"כ.
זה לא שאף פעם לא מתפטרים אצלנו שרים. מתפטרים אצלנו בגלל שנעלבים (דוד לוי), מתוך מחאה על מדיניות (יצחק ברמן בעניין מלחמת לבנון) או בגלל חוסר גיבוי (דן מרידור כשר האוצר). על דבר אחד, איש אינו מתפטר אף פעם: על נשיאה באחריות. אנחנו עדיין רחוקים מאוד, והולכים ומתרחקים מהנורמה הבסיסית של ממשל תקין: אין סמכות בלי אחריות.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה