אלמנטרי, ווטסון
העתיד כבר כאן: ווטסון, מערכת הבינה המלאכותית של יבמ, החלה לסרוק טקסטים ולספק בעזרתם ניתוחי אופי של הכותב. כדי להבין מה יש למחשב לספר לנו על עצמנו, לקחנו אותה לסיבוב עם כמה כותבים מפורסמים במיוחד
נראה שמחשבים שמריצים סוגים של בינה מלאכותית נמצאים עכשיו בכל מקום: בעת האחרונה הציף אלגוריתם "דיפ דרים" של גוגל את הרשתות החברתיות בעיבודי תמונה מהסיוטים, בעוד המכונית האוטונומית שהחברה מפתחת מתאמנת בנהיגה בכבישי קליפורניה; מיקרוסופט ואפל מנסות לגרום לסמארטפון להבין הוראות קוליות בשפה טבעית; ואילו סטארט-אפים בעמק הסיליקון מפתחים שירותים שיודעים להתכתב במקומכם באימייל ולקבוע פגישות. מלבד "התובנות האישיות" של ווטסון, שירות אחר בשם "קריסטל יודעת" הגיע זה כבר לכותרות כשהראה כיצד אפשר ליצור פרופיל אמין למדי של כל אדם באמצעות ניתוח מידע פומבי מרשתות חברתיות.
אבל האם מחשב יכול ללמד אותנו משהו על דמותם של סופרים באמצעות הצצה לטקסטים שלהם? "אתה מבריק, אמפתי ושואף לשלווה. לא אכפת לך ממסורת; אתה מעדיף למצוא את הנתיב האישי שלך, ומודרך על ידי שאיפה לעצמאות", אומר ווטסון על ג'ק קרואק, נער הפוסטר של דור הביט ומחלוצי הפרוזה הספונטנית, לאחר שניתח קטע מתוך רומן המסע הקאנוני "בדרכים". התובנה הזאת קולעת לכמה מהקווים המרכזיים ביצירתו של קרואק הבועט במוסכמות, אבל מפספסת את נטייתו להרס עצמי ולהתמכרות לסמים ולאלכוהול שגרמה למותו בגיל 47.
מערכת ניתוח האישיות של ווטסון (שפועלת לפי שעה רק באנגלית ובספרדית) מתבססת על שורת מחקרים שקובעים כי אופן השימוש בשפה מעיד על האופי, על סגנון החשיבה, על הקשרים החברתיים ועל המצב הנפשי של הכותב. המערכת מבקשת מהמשתמש להזין לתוכה טקסט של 3,500–6,000 מילים, מנתחת אותו (בין השאר באמצעות שיטת LIWC, שמודדת את תדירות הופעתן של מילים מאופיינות מראש), ואחרי כמה שניות מציגה תיאור של הכותב ואת שיעורם (באחוזים) של מאפייני אישיות כמו הרפתקנות, פתיחות או משמעת עצמית.
פסיכוזה? אופס, פספסנו
הניסוי שערכנו אינו תואם לגמרי את ההמלצות של יבמ, שמזהירות כי שימוש בכתיבה ספרותית מניב תוצאות פחות מדויקות מטקסטים כמו מאמרים או ראיונות. כדי לבחון את המערכת באופן ממצה מזה, הזנו לווטסון את אחד הטקסטים הפוליטיים המוכרים בהיסטוריה: "מיין קאמפף" של אדולף היטלר. הצורר הנאצי, טענה המכונה, הוא "פיקח, סקפטי ועצמאי. יש לך תשוקה עזה לבלות ביחידות, ואתה מעדיף פעילויות שקטות, רגועות ובטוחות. אתה נוטה להטיל ספק בסמכות ולקרוא תיגר על ערכים מקובלים כדי להביא לשינוי חיובי. החלטותיך מונחות על ידי שאיפה ליוקרה. אינך מוטרד מהנאות החיים ומעדיף פעילות שמכוונת לתכלית גדולה יותר". הניתוח הזה קולע, אבל בעיקר לאופן שבו היטלר ביכר לראות את עצמו; הוא מפספס את הטירוף, את הרצחנות ואת הברוטליות שלו וחותם בפספוס צורם במיוחד: "אתה מקבל בברכה את ניסיונותיהם של אחרים להחליט בעבורך מה לעשות".
על הסופרת רדופת ההפרעה הדו־קוטבית וירג'יניה וולף, מחברת "גברת דאלוויי", כותב ווטסון כי היא "חברותית, ישירה ולא קונבנציונלית. חסרת סדר ואינה משקיעה זמן רב בתכנון חיי היומיום". גם את וולף אבחן ווטסון כאישה עצמאית שהולכת בדרכה ואינה מתעניינת במסורת או בנתיבים שחרשו אחרים. את דיוויד פוסטר וואלאס הוא מנתח כ"אדם גאה, בעל הערכה עצמית גבוהה, מרוצה מעצמך, אמפתי ורגוע, המחפש חוויות מעשירות". בשני המקרים הללו פוספסו קווי האישיות שגרמו לשני המחברים הללו לסיים את חייהם בהתאבדות.
המחבר התנכי לא מסודר
ואולם במקרים אחרים הניתוחים קולעים מאלה: "כפייתי, מתעצבן בקלות, מתקשה להתמיד במשימות מסובכות. מעדיף עובדות על פני פנטזיות ואינך מתעניין במיוחד באמנות", ניתח המחשב את אופיו של ג'יי.די. סאלינג'ר, המתבודד המיזנטרופ. "לבבי, רציונלי, אנליטי, שומר על קור רוח תחת לחץ. מטפל באירועים לא צפויים באופן רגוע ואפקטיבי", אמר האלגוריתם על מישל וולבק לאחר עיון בפתיחת "החלקיקים האלמנטריים" — ספר שכמו רוב יצירותיו של וולבק גורם לקורא לחשוב שמאחורי הטקסט עומד טיפוס ציני ושונא אדם. קווי אישיות דומים למדי, בתוספת מאפיינים כמו "פעיל, אקספרסיבי אבל לא מסודר" העניקה המכונה למחברו של ספר בראשית.
"כחול עמוק", מחשב־על קודם של יבמ, ניצח את קספרוב בשחמט; מערכת אחרת שמתבססת על ווטסון מפתחת מתכונים מקוריים; ומחשבים שלמדו לצייר, להלחין ולכתוב קיימים זה שנים. אבל את הפסיכולוג עדיין מוקדם מדי להחליף במכונה, אם לשפוט על פי ווטסון: התוצאות נוטות לחזור על עצמן ולהיות יבשושיות ולעתים מפספסות בענק. עם זאת, מדובר רק בצעד ראשון בדרך שצפויות בה קפיצות אדירות — ואם הוא מרמז על מה שצפוי לנו, למחשבים יהיו דברים מעניינים מאוד לספר לנו על עצמנו בעתיד הממש לא רחוק.
2 תגובות לכתיבת תגובה