דילמת נתניהו: חרם על איראן או תחרות במשק הגז

כשראש הממשלה בנימין נתניהו עמד על בימת הקונגרס האמריקאי וקרא להתנגד להסכם המתגבש של המעצמות מול איראן, הוא שם דגש על הסרת הסנקציות הכלכליות על איראן והדגיש כי אין להסיר את הסנקציות האלו כל עוד איראן היא מדינה תומכת טרור.

אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה שדווקא בישראל, חקיקה הנוגעת לסנקציות כלכליות על איראן שקידם נתניהו בעצמו בקדנציות הקודמות שלו כראש ממשלה לא נאכפת באופן רציני.

שבה לחיק העמים החברות הזרות נוהרות לאיראן ההסכם שנחתם בין איראן למעצמות נתן את האות ושרים ונציגי חברות שונות ניצלו את השבועות האחרונים לבחינה קרובה של הפוטנציאל הטמון בשוק. האיראנים מצדם לא חוסכים במאמצים למשוך אותם דורון פסקיןלכתבה המלאה

כלומר, נתניהו קורא למעצמות שלא להסיר את הסנקציות על איראן בשעה שבישראל עצמה חקיקה בנושא נותרה הצהרתית בלבד.

אלא שבקרוב תגיע שעת המבחן האמיתית של נתניהו בהקשר הזה מכיוון שעל פי מתווה הגז הישראלי, שאותו מקדם נתניהו בכל כוחו, אמורה לשיטתו להיווצר תחרות כלשהי במשק הגז. התחרות הזו אמורה להיווצר באמצעות חברות בינלאומיות שישקיעו במשק הגז ישראל, ויכול להיות שלאותן חברות יש גם קשרים עם איראן.

אז עשויה להגיע לנקודת רתיחה דילמה משמעותית של הממשל הישראלי — האם ברוח ההתנגדות להסכם הגרעין יתחילו באכיפה משמעותית של החוק הישראלי ויאסרו על גופים בתחום האנרגיה שפועלים באיראן להיכנס גם לשווקים בישראל?

צילום: אי פי איי

מהלך כזה עשוי לצמצם משמעותית את מספר השחקנים המתעניינים במשק הגז הישראלי ולהגביל את התחרות. לחלופין, הממשל הישראלי יכול להעלים עין מכך שהגופים האלו פועלים גם באיראן ולאפשר להם להיכנס לישראל.

האופציה הזו מעמידה את ישראל בפני סכנה של ביקורת עולמית על כפל הלשון ופיצול אישיות שבו נוהגת ישראל כאשר היא דורשת ממעצמות העולם לאכוף סנקציות שהיא לא מיישמת בעצמה.

החוק הישראלי במתכונתו הנוכחית חוסם את האפשרות שחלק מענקיות האנרגיה העולמיות ירכשו מאגרי גז בארץ, או יקבלו רישיונות חיפוש לגז ונפט. זאת, מכיוון שהן מנהלות משא ומתן עסקי או מקיימות קשר מסחרי עם איראן בימים אלה.

מגעים נמרצים בדרך לשיקום האיראני

הנושא הפך לרלבנטי במיוחד לאחרונה, לאחר שהכנסת אישרה את מתווה הגז שלשום.

על פי המתווה, נובל אנרג'י ודלק אמורות למכור בתוך 14 חודשים את אחזקותיהן במאגרים כריש ותנין מרגע שהוא יאושר באופן סופי. כאשר בהמשך, בתוך שש שנים אמורה דלק למכור את אחזקותיה בתמר.

זאת רק לאחר שהמתווה יאושר סופית. כלומר, מרגע שהממונה על הגבלים עסקיים יאשר אותו או ששר הכלכלה, או הממשלה, יפעילו את סעיף 52, יעקפו אותו ויאשרו אותו בעצמם.

אלא שכאמור, על פי החוק הישראלי חברות זרות שנמצאות בקשרים מסחריים עם איראן אינן יכולות עקרונית להתמודד על רכישת המאגרים. עניין שמצמצם, כמובן, את מספר השחקנים הזרים שיכולים להגיע לשוק הישראלי ואת הסיכוי לבניית תחרות של ממש בשוק האנרגיה המקומי.

על פי דיווחים בעולם, מאז נחתם הסכם הגרעין בווינה, שבמסגרתו התחייבו האו"ם וארה"ב להסיר בשנה הבאה את האיסור על תאגידים בינלאומיים לקיים קשרי מסחר עם איראן, החלו חברות אנרגיה רבות לנהל מגעים עם איראן.

לפי הדיווחים, נציגים מחברת הנפט הלאומית של איראן, מחברת הפטרוכימיים של איראן ומחברות איראניות נוספות דנים במרץ בשבועות האחרונים עם נציגי חברות זרות על ביצוע פרויקטים רבים לשיקום יכולת ההפקה והזיקוק של המדינה בהיקף של 100 מיליארד דולר.

עם החברות נמנות ענקיות אנרגיה כגון לינדה גז הגרמנית, טוטאל הצרפתית, Eni האיטלקית (שגילתה את מאגר הגז הגדול במצרים), של ההולנדית, וכן גזפרום ולוקאויל הרוסיות.

כחלק מהמאמץ הבינלאומי לסיכול יכולתה של איראן לפתח נשק גרעיני ובלתי קונבנציונלי פעל בעבר נתניהו לחקיקת שני חוקים עם סנקציות פליליות, האוסרים על חברות ישראליות לקיים קשרים מסחריים עם חברות זרות שיש להן קשר עסקי מהותי עם איראן.

בנימין נתניהו. סירב לחשוף אם נשקלת האפשרות לתקן או לבטל את החוקים

ועדת שרים תקבע מיהו "גורם זר מסייע"

החוק הראשון בישראל נגד קיומם של קשרים כלכליים עם איראן — "איסור השקעות בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם איראן" — נחקק ב־2008. הוא אסר על מוסדות פיננסיים בישראל — בנקים, בתי השקעות וחברות ביטוח — להשקיע או לרכוש ניירות ערך של תאגידים זרים המקיימים קשר עסקי מהותי התורם כלכלית, במישרין או בעקיפין, לאיראן ולכלכלתה.

ב־2012 חוקק בישראל חוק נוסף שנקרא "המאבק בתוכנית הגרעין של איראן". הוא מטיל סנקציות על גורמים המסייעים לאיראן בקידום תוכנית הגרעין שלה, ואוסר קיום קשרים מסחריים עם כל מי שיש לו קשר עסקי מהותי עם איראן.

הדגש בחוק הוא, בין היתר, על פעילות כלכלית בתחומי הנפט, הגז, הפטרוכימיה, הספנות, התובלה והמימון. חוק זה ביטל את החוק מ־2008, כשהוא בעצם סופח אליו את האיסורים שקיימים בו ואף מרחיב אותם.

העונש למפרים בחוק המעודכן מ־2012 הוא עד שלוש שנות מאסר וקנסות של 300 עד 600 אלף שקל.

החוק קובע שתוקם ועדת שרים בראשות שר האוצר, שתפקידה להכריז מיהו "גורם זר מסייע" ולהטיל סנקציות על חברות ישראליות שיקיימו קשרים מסחריים עם הגורם.

הוועדה, אגב, רשאית להחריג חברות מהכרזה אם יש אינטרס ציבורי בעניין, אך לא מוגדר בחוק מהם הקריטריונים לקביעה כזו.

כבר היום ישנם תאגידים זרים שמקיימים קשר מסחרי עם איראן, ובמקביל פועלים בישראל.

כך, למשל, חברת צ'יינה הארבור הסינית, שנבחרה להקים את הנמל החדש באשדוד, מחזיקה נציגות בטהרן. על פי אתר החברה הסינית, בחודש מרץ 2014 היא גם חתמה על חוזה להקמת מרכז מסחרי גדול בטהראן.

משרד התחבורה מסר בעבר בתגובה לפרסום ב"כלכליסט" בנושא זה כי "אין מדובר ברכישת הנמל על ידי החברה או קבלת שליטה במתקן, אלא בעבודות בנייה בלבד".

החוק מציין שאם בכוונת ועדת השרים להכריז על תאגיד כגורם זר מסייע, היא צריכה לפרסם הודעה רשמית, ולתאגיד יש זכות לערער על הקביעה הזו במסגרת דיונים חסויים שייערכו בוועדה.

אלא שמבדיקה באתר הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור שעוקבת אחרי יישום החוק, עולה שהרשימה האחרונה של תאגידים המנהלים קשרים עסקיים עם איראן פורסמה בדצמבר 2012.

החברות שמופיעות בה, למשל חברת האנרגיה השוויצרית פטרו סוויס או התאגיד הפיננסי הונג קונג אינטרטרייד, "נשאבו" מתוך רישומי האו"ם ומועצת הביטחון.

כלומר, לפי הפרסומים הרשמיים, ישראל לא ביצעה בפועל שום הכרזה עצמאית על חברות שהן "גורם זר מסייע" כבר יותר משנתיים וחצי.

במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר סירבו לספק פרטים על מספר הדיונים שקיימה ועדת השרים מאז חוקק החוק, אם בכלל, וכמה הליכים נפתחו, אם בכלל.

לפי גורם ממשלתי, הפרסומים הרשמיים באתר הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור עשויים להעיד על מידת הרצינות שבה המדינה אוכפת את החוק.

אם להסתמך על פרסומים בכלי תקשורת מובילים בעולם כגון "הוול סטריט ג'ורנל" וכן על הפרסומים בתקשורת האיראנית והערבית, שלל תאגידים בעולם בתחום האנרגיה כבר החלו לקיים מגעים וקשרים עם איראן. מכאן שאם לא יתוקן החוק הישראלי עד שבארה"ב ובאו"ם יבטלו את האיסור לקיים קשרי מסחר עם איראן, תיווצר בעצם בעיה משולשת.

התאגידים הישראלים יכולים להפוך לעבריינים

הבעיה הראשונה שעלולה להיווצר קשורה לעניין מאגרי הגז. איראן היא המדינה השנייה בעולם מבחינת עתודות גז מוכחות, כך שישנה סבירות גדולה שמי שירצה, למשל, לרכוש את כריש ותנין, ירצה לפעול גם באיראן לאחר הסרת הסנקציות הבינלאומיות.

בעיה שנייה שעשויה להיווצר היא במקרה שחברה אמריקאית או בינלאומית שתתחיל לקיים קשרי מסחר עם איראן כבר פועלת בישראל. למשל, חברה כמו נובל אנרג'י שמחזיקה כיום בשדות הגז לווייתן, תמר, כריש ותנין.

אם החוק הקיים בישראל ייאכף ברצינות, ענקית האנרגיה האמריקאית עלולה למצוא את עצמה במצב שבו היא נדרשת לבחור בין השקעותיה בישראל לבין השקעותיה העתידיות והפוטנציאליות באיראן.

לכך יש להוסיף את התסבוכת המשפטית הפוטנציאלית שעלולה להיווצר בסיטואציה שכזו. נובל אנרג'י, וחברות האנרגיה הבינלאומיות האחרות, אינן חברות ישראליות וחלק מהשקעותיהן בישראל בוצעו טרם נחקק החוק. האם מדינת ישראל יכולה לאסור על חברה אמריקאית להשקיע באיראן? נובל כבר איימה כמה פעמים בכך שתיקח את ישראל לבוררות בינלאומית שתימשך שנים בנושא מתווה הגז, ובסיטואציה מסוימת היא יכולה לעשות זאת גם בסיטואציה שכזו. וכמוה יכולות לנהוג גם חברות אנרגיה אחרות.

בעיה שלישית שתיווצר, ואינה קשורה דווקא למשק הגז, היא שגופים פיננסיים ישראליים רבים מחזיקים כיום בניירות ערך של חברות ענק עולמיות. על פי פרסומים בעולם חלקן — למשל בואינג וג'נרל אלקטריק — כבר הודיעו שהן שוקלות לחדש את קשרי המסחר עם איראן.

על פי אתר סטוקר, חמישה גופים מוסדיים ישראלים מחזיקים במניות ג'נרל אלקטריק בשווי של כ־340 מיליון שקל. במצב שבו ג'נרל אלקטריק תסחור עם איראן, טרם תיקון החוק בארץ, התאגידים הישראליים ומנהליהם פשוט הופכים לעבריינים בן לילה, ועמם אזרחים רבים שהפנסיות שלהם מנוהלות אצל אותם גופים.

במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר סירבו להתייחס לשאלה אם נשקלת בשלב זה האפשרות לתקן או לבטל את החוקים האוסרים על קיום קשרים מסחריים עם חברות זרות שיש להן קשר עסקי מהותי עם איראן.