ציפורי מדבר
טייסים גיבורי חיל יגיעו לנבאדה בעוד כמה ימים, לאחד ממירוצי האוויר הקיצוניים בעולם
אז נכון שבעבר נדרשנו לנושא המירוצים האוויריים ואף הרחבנו חזור והרחב על סבב מירוצי האוויר מתוצרת רד בול, אלא שכאן העניין שונה במקצת. עדיין מדובר במירוצי אוויר סביב קונוסי ענק מתנפחים, ועדיין שעון העצר הוא הקובע, אבל — וזה אבל גדול - בנבאדה העניין לא נסגר במטוסי בוכנה (שמתחלקים, אגב, לחמש קטגוריות הנבדלות זו מזו בסוגי ונפחי המנועים ובמשקלי המטוסים). ב־2002 הופיעו בשמי המירוץ, שמוזנק מבסיס חיל אוויר נטוש הנמצא בסמוך, גם מטוסי סילון. בתחילה הוגבל תפקידם אך ורק למקצי תצוגה, אבל לפני שמונה שנים הם יצאו לתחרויות רשמיות.
רוב רובם של מטוסי הסילון המשתתפים נולדו במקור כמטוסים לפעלולי אווירובטיקה. את הסלאלומים בין הקונוסים ואת הפניות שמדביקות אצל הצופים את הפופיק לגב ואת המצח לברכיים מבצעים הטייסים במהירויות שאינן רחוקות ממהירות הקול. ואם לא די בזה כדי לייצר חוויית צפייה עוצרת נשימה, כאן ממריאים המטוסים יחד, כלומר, לא רק טייס יחיד נגד השעון, אלא גם טייס יחיד נגד עוד כמה טייסים יחידים שרוצים להגיע אל קו הסיום ראשונים.
כל הכאוס הזה יוצר מצבי טיסה של מטרים יחידים בין כנף לכנף במהירויות של מאות רבות של קמ"שים. בתרגום חופשי: שבריר שנייה של טעות בשיקול הדעת, ולפחות שני טייסים יינעצו באדמת המדבר של נבאדה.
נוסף על כך מזמן האירוע לבאים תחת כנפיו שלל מפגנים אוויריים ותצוגות קרקעיות של כלי טיס, ואף הזדמנויות לשיחה על כוס בירה עם גיבורי האירוע. הנשיונל מושך אל המדבר כ־40 אלף צופים בממוצע בכל שנה. כ־12 שעות טיסה לניו יורק, עוד כארבע וחצי לנבאדה ואתם שם. טיסה נעימה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה