יש לנו עניין בפועלי בניין, כי אין מספיק

ארוחת הבוקר שאכלו עשרות פועלי החברה הטורקית יילמזלר בבניין מגוריהם בכפר קאסם החזירה אותי לימי המילואים שלי. על שולחן בעל רגלי ברזל מתקפלות הניח הטבח ירקות חתוכים, ריבה, גבינות, חלווה ולחם. קנקני צ'אי, שנראה ומריח כמו תה אך מריר כפליים, פוזרו על כמה שולחנות. טלוויזיה ששידרה את חדשות הבוקר מאנקרה נתלתה לצד דגל טורקיה ופורטרט של אתא טורק. זיפים בני יומיים עיטרו את פניהם של רוב הגברים שניהלו טקס פרידה משנת הלילה שלהם, צוברים כוחות לקראת יום עבודה שמתחיל בשש בבוקר ושיסתיים 12 שעות אחר כך, כשישובו בהסעה מתל אביב לאותו חדר אוכל.

180 פועלים מתגוררים בבניין בעשרות חדרים הפזורים על פני שלוש קומות. האחראי הלוגיסטי לא ידע לומר כמה חדרים יש בבניין בדיוק, אבל הדגיש שיש נוסחה המקצה לכל עובד 4 מ"ר, כך שחדר ששטחו 20 מ"ר יאכלס חמישה בני אדם. חוץ מהמבנה שמולי, כפר קאסם מארחת עוד כמה בניינים דומים ובמקום חיים כ־700 פועלים של יילמזלר.

לכתבות הנוספות בפרויקט מהשטח:

• שאול אמסטרדמסקי התאשפז ליום אחד בחדר המיון של איכילוב וחזר עם כאב לב
• תומר גנון קטף אגסים בראש פינה והתגלגל עם המחיר שלהם עד למדף בסופרמרקט
• עמרי מילמן בילה יום עם הפרות בכפר ויתקין וגילה שהן לא היחידות שחולבים אותן
• מיקי פלד שמר על פעוטות במשפחתון של משפחות קשות יום והבין שלגננות אין מי שישמור עליהן
• הדס גליקו ביקרה במספרה וחזתה בתספורת שעוברים בעלי העסקים הקטנים
• תומר ורון ותומר הדר פיצחו את סוד הקסם של חברות הליסינג שחיסל את שוק היד השנייה בישראל
  

הריהוט בחדרים שוב מזכיר את המינימליזם של צה"ל, מיטות ברזל מתקפלות, ארוניות אלומיניום אישיות המונחות זו על זו כדי לחסוך מקום. על השולחן מאפרה וכוסות. מלבד מפות שהונחו על שולחנות בכמה חדרים, לא ראיתי דבר שעשוי להפיח תחושה ביתית במקום. אפשר להניח שאחרי השכמה בחמש לפנות בוקר ושגרה מייאשת של 12 שעות עבודה, לאיש אין כוח לעיצוב פנים. אגב, לעובדים יש גם משמרת לילה. כ־15 מהם האמונים בדרך כלל על יציקות הבטון. רבים מעדיפים לעבוד בלילה ולחמוק כך מאימת השמש הקופחת.

לא בדיוק קריירה נחשקת

מנהלי החברה מדווחים שהפועלים משתכרים כ־2,000 דולר נטו בחודש, פי 2.5 מהשכר הממוצע בטורקיה, ובתום שנת עבודה הם חוזרים לארצם למספר שבועות להתרעננות. מי שיבחר להמשיך, יוכל לחזור לכאן. אפרופו בחירה, בחברה מספרים שרבים מהפועלים חוסכים כסף שיאפשר לילדיהם לרכוש תואר אקדמי וימנע מהדור הבא ללכת בדרכם. אף שטורקיה נחשבת מעצמה עולמית בבנייה, גם אליה מגיעים פועלי בניין ממדינות חלשות יותר, שכן הענף רחוק מלהיות קריירה נחשקת.

פועלי הבניין | צילום: עמית שעל

כפר קאסם היתה הנקודה הראשונה במסעי אחר יום עבודתו של פועל בניין, בניסיון להבין איך נראה מקרוב המחסור הכה מדובר בכוח האדם בענף הבנייה, וכיצד הוא משפיע על מחירי הדיור. הקבלנים המקומיים קובלים על המצב זה שנים, אבל המדינה, ובייחוד משרד האוצר ובנק ישראל החלו להכיר בו רק בשנתיים האחרונות. לפני עשור היו בישראל 15 אלף פועלי בניין, רובם מסין, שהגיעו בפרץ הבנייה שפקד את המדינה לאחר גל העלייה הרוסית של שנות התשעים. בראשית שנות האלפיים לא היה בהם צורך עוד, והמדינה צמצמה את מכסות העובדים הזרים ל־8,000 בלבד, בכוונה לבטלן כליל בהמשך. כשנכנס הענף לסחרור והביקוש לעובדים שוב גאה המכסות המצומצמות נשארו בעינן. ב־2012 נותרו בארץ פחות מ־6,000 פועלי בניין סינים, והקבלנים החלו ללחוץ להגדלת המכסות.

שאול דנקור | צילום: ענר גרין

מחקר שערכה רותם אסטרטגיה עבור משרד הבינוי בשנת 2013 העלה שכדי לעמוד ביעד התחלות הבנייה הממשלתי יש להגדיל את מספר העובדים הזרים ל־15 אלף. אשתקד הועלתה המכסה לפי ההמלצות, והשנה היא אפילו עודכנה ל־20 אלף, אך הפועלים מבוששים לבוא.

לדברי שאול דנקור, מנכ"ל מנרב הנדסה ובניין, עוד עובדים יקצרו את לוחות הזמנים באתר הבנייה, שעלות אחזקתו מסתכמת בכ־800 אלף שקל בחודש. חיסכון בהוצאות הבנייה יאפשר להוריד גם את מחיר הדירה הסופי לרוכשים.

מימין: פועל בניין וכתב כלכליסט אמיתי גזית בפעולה | צילום: עמית שעל

והרבה יותר חשוב, מוסיף דנקור, "עובדים מקצועיים יחסכו עלויות שנגזרות מטעויות וחוסר ניסיון של עובדים לא מקצועיים". וכאן למעשה טמונה הבעיה המרכזית. מאז 2007 גדלו ההשקעות במכונות ובציוד מתקדם בענף הבנייה יותר מבכל ענף אחר. בעשור האחרון התמקמה ישראל בין שלוש המדינות המובילות ב־OECD מבחינת קצב הגידול בפריון העבודה בענף. אולם בשנתיים האחרונות, על אף המשך הצמיחה בהשקעה במיכון מתקדם, הפריון בענף דווקא בירידה.

הגורמים המעורבים בענף מסבירים את הפרדוקס הזה במחסור בעובדים מיומנים. הנתונים מדברים בעד עצמם: ירידה של 14% במספר התחלות הבנייה של בניינים של עשר קומות ומעלה: ב־2012 היו מגדלים אלה כ־25% מהתחלות הבנייה, אך בשנה שעברה הם ירדו ל־22%.

יש מחסור בפועלים מיומנים שיפעילו את המנופים והתבניות המתועשות הדרושים לבניית מגדלים. כיום נמצאים בארץ 4,000 פועלים סינים, 2,000 פועלים ממולדובה שהגיעו בשנה האחרונה ו־1,200 העובדים הטורקים של יילמזלר – רחוק מהמכסה המאושרת. במילים אחרות, השאפתנות של המדינה שרוצה להגדיל את התחלות הבנייה מ־45 אלף בשנה ל־65 אלף ניצבת מול סימן שאלה ענק.

דרישה גבוהה לעובדים מיומנים

בשבע הפועלים הטורקים כבר עומדים במעגל כדי לשמוע את מה שיילמזלר מכנה תדריך בוקר. מנהל העבודה מקריא שמות ושולח אותם בצוותים למשימה היומית. אני מצטרף לצוותי העובדים בגינדי תל אביב, הפרויקט שמשנה בימים אלו את המתחם של השוק הסיטונאי לשעבר. הטורקים מכירים לא רע את הסביבה, שכן הם היו מעורבים בהקמת רוב המגדלים החדשים בעיר - שרונה, מידטאון וטיים טאואר.

הפועלים בפעולה. הטורקים מעורבים בבניית מרבית המגדלים בתל אביב | צילום: עמית שעל

כמעט בשתיקה מטפסים הפועלים לתקרת הקומה התשיעית כדי להניח יסודות לרצפת הקומה הבאה. שקועים לחלוטין בעבודה וכמעט לא משוחחים ביניהם. שניים מסדרים את מוטות הפלדה שעליהם ייצקו אחר כך את הבטון שבעוד יומיים יהפוך לרצפה. אחרים מנסרים, וקבוצה אחרת מעמידה תבנית פלדה ענקית, שלאחר שיתקשה הבטון שנוצק לתוכה לכדי קיר, תשמש ליציקת הקיר הבא. התבנית מונפת באוויר באמצעות מנוף שאליו היא כבולה בשרשרת. שניים מכוונים את המנופאי למיקום המדויק בכמה צעקות.

בענף אומרים שהמחסור בעובדים מורגש במיוחד במה שמכונה "עבודות רטובות": שלד, חיפוי וריצוף, עבודות שמתבצעות בבנייה לגובה ובהן בעיקר מורגש התיעוש בבנייה. התנאים הקשים והצורך במיומנות מובילים לדומיננטיות של הפועלים הטורקים והסינים בתחומים אלה. לא עניין גנטי או תרבותי חלילה, אלא פשוט שנים על גבי שנים של ניסיון.

חדר האוכל של פועלי יילמזלר בכפר קאסם. היום מתחיל בחמש לפנות בוקר | צילום: אוראל כהן

מאמצים ממשלתיים להכשיר ישראלים לעבודות אלה כשלו בשל תנאי העבודה, אך גם בשל מחסור במנהלי עבודה מקומיים שיודעים להקים צוות ברמה של הזרים.

יותר פועלים, יותר תחרות, פחות עלויות

אז אם יש מכסה מאושרת של 20 אלף עובדים לענף, למה נמצאים בארץ פחות מ־8,000? החלטת ממשלה מ־2005 שמומשה ב־2012 מאפשרת לגייס עובדי בניין רק ממדינות שישראל חתומה עמן על הסכם בילטרלי המעגן את זכויותיהם. יש הסכמים כאלה עם בולגריה, עם רומניה, ועם מולדובה ובקרוב ייחתם הסכם דומה עם אוקראינה. אלא שבכל המדינות האלה נמצאו עד כה רק אותם 2,000 עובדים מולדובים מתאימים. ההסכם הבילטרלי עם הסינים תקוע מכיוון שישראל מסרבת להתחייב שלא להעסיק את העובדים הסינים מעבר לקו הירוק.

הפועלים של יילמזלר אינם חלק מהמכסות המאושרות, שכן לחברה הסכם רכש ביטחוני עם ממשלת טורקיה שבמסגרתו הסכימה ישראל לקבל עובדי בניין מהרפובליקה המוסלמית. בשנים האחרונות אישר משרד הביטחון להגדיל את מספר העובדים מהמדינה ב־50%, ל־1,200, אך מנכ"ל הסניף הישראלי של החברה, אחמד ארקי, סיפר לי שיש בידיו צבר הזמנות שבנקל יכול להספיק ל־1,000 עובדים נוספים.

בחודשים הקרובים צפויה המדינה לפרסם עשרות מכרזי בנייה בשיטת מחיר למשתכן, שלפיה המדינה מציעה הנחה על הקרקע, והזכייה ניתנת לקבלן שמתחייב לבנות את הדירה הזולה ביותר לצרכן הסופי. לפי דנקור, דווקא בשיטה זו חשוב להביא מספר מקסימלי של פועלים כדי להפחית עלויות, בייחוד בפריפריה, שם מתח הרווחים נמוך. הקבלנים מודים שהבאת פועלים נוספים תאפשר להוריד את העלויות גם משום שהדבר יאפשר להוריד את שכר העבודה.

במילים אחרות, כדי שנוכל לקנות דירות בזול צריך למצוא עובדים שמוכנים לעבוד קשה בתנאים לא קלים בפחות כסף.