גרמניה זקוקה לפליטים לא פחות משהם לה

ההתנגדות של מדינות רבות באירופה לקבל אליהן מבקשי מקלט משחקת לטובתה של גרמניה שבונה עליהם כדי שיצילו את כלכלתה שסובלת ממאזן דמוגרפי שלילי. על פי ההערכות של הרשויות בגרמניה, אוכלוסייתה צפויה להתכווץ ב־4 מיליון איש עד 2030. עד 2060 האוכלוסייה במדינה המאוכלסת ביותר באירופה כבר צפויה להגיע לכ־70 מיליון איש — ירידה של 8–13 מיליון איש לעומת היום, שתגרום לה לאבד את התואר.

התכווצות האוכלוסייה היא תוצאה של שיעור ילודה אפסי שאינו מצליח לגבור על שיעור התמותה וההגירה החוצה, והיא צפויה להיות מתורגמת להתכווצות בתמ"ג. "בגרמניה יש משבר דמוגרפי מהחמורים באירופה ובעולם", מסבירה ד"ר קארין אמית, ראש התוכנית ללימודי הגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. "ללא שינוי עומק בפריון, ההישרדות של גרמניה מוטלת בספק".

"אם נצליח להכשיר את אלה שמגיעים לגרמניה ונכניס אותם למעגל העבודה, אנחנו נפתור את אחת הבעיות הגדולות שניצבות לפני הכלכלה שלנו: המחסור בעובדים", אמר שר הכלכלה הגרמני זיגמר גבריאל במהלך נאום בפרלמנט בברלין בשבוע שעבר.

 

ההישענות על פליטים כפתרון למשבר הדמוגרפי אינו תקדים של הממשלה בראשות אנגלה מרקל. כך נהגה גרמניה גם במקרה עם יוצאי בריה"מ ובהמשך גם עם פליטי המלחמות ביוגוסלביה. לדברי אמית, רוב הפליטים הסורים נכנסים למשבצת של האוכלוסייה החסרה לחברה הגרמנית. "אם מסתכלים על נתוני הפליטים ביורוסטט (לשכת הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי — מ"פ), רואים שגיל המהגרים הממוצע זו בדיוק שכבת הגיל החסרה לגרמניה — מרביתם מצויים בין העשור השני לרביעי לחייהם. לא מדובר בקליטת פליטים מבוגרים שיהיו נטל. נוסף על כך, יש יותר גברים מנשים", ולכן מרקל רואה בהם פוטנציאל לכוח עבודה זול.

 

יש משרות פנויות שהגרמנים פשוט לא רוצים לעבוד בהן

 

אם לשפוט לפי העבר, מרקל כנראה צודקת. על פי נתוני מכון המחקר הגרמני לענייני כלכלה DIW, המהגרים היוו יותר משני שלישים מתוך 1.5 מיליון המצטרפים לשוק העבודה הגרמני בחמש השנים האחרונות. לעומת מדינות כמו ספרד ואיטליה, שבהן שיעור האבטלה הכללי, ובעיקר בקרב הצעירים, מגיע לעשרות אחוזים, גרמניה מצליחה לשמור על שיעור אבטלה נמוך מאוד (4.7%) בזכות המשרות החדשות שנוצרות מדי שנה. ואכן, האבטלה הגבוהה היתה הטענה המרכזית של חלק ממנהיגי אירופה, כמו למשל ראש ממשלת ספרד, שסירבו בהתחלה לקלוט פליטים.

כך, למשל, לשכת המסחר של העיר דורטמונד שבמערב גרמניה דיווחה כי לרבע מהעסקים בעיר ישנן משרות פנויות המחכות לאיוש. "המשרות קיימות, אך לרוב אין מועמדים מתאימים שרוצים לעבוד בעבודות הללו", מספרת דוברת הלשכה, ומסבירה כי מרבית הגרמנים מעדיפים להמשיך ללימודים גבוהים לאחר סיום התיכון.

את הקליטה של המהגרים במדינות לוקחים על עצמם העסקים המקומיים, וברוב האזורים במדינה מוצעים מסלולי הכשרה למהגרים שכוללים לימודי גרמנית, מתמטיקה והכשרה ייעודית לקראת עבודה בעסק. מרבית המהגרים ירוויחו שכר מינימום שעומד על 8.5 יורו לשעה.

ואולם, למרות הציפיות הגבוהות בברלין ובעסקים הפרטיים בגרמניה, הפליטים לא יספקו את הציפיות של הקולטים כל כך מהר. להליך הקליטה יש פרוצדורה מסודרת וארוכה שלוקחת כמה חודשים, לכל הפחות. "והגרמנים כידוע לא מזלזלים בפרוצדורות", אומרת אמית.

מנגד, ייתכן שגרמניה תקבל החלטה לקיים הליך בזק אד הוק, שיקצר את התהליך עבור קבוצה מסוימת. הגמשה אחת במדיניות אישורי העבודה אושרה כבר בסוף השבוע כדי לאפשר למבקשי המקלט להתחיל לעבוד עוד לפני שיקבלו מעמד של פליט, ועשויות להיות הקלות נוספות. "מרקל יכולה להחליט שאנשים ממוצא מסוים יהיו זכאים להגנה קבוצתית — ואז הם יוכלו לקבל אישורי עבודה מהר יותר", אומרת אמית. מרקל כבר עשתה את זה עם הסורים בכך שלא החילה עליהם את אמנת דבלין, המחייבת מדינות באיחוד האירופי לקבל את הבקשה של מבקשי המקלט במדינת האיחוד הראשונה שהם מגיעים אליה.

 

לא לחזור על הטעות שעשו עם הטורקים בשנות השישים

 

מרקל הבהירה בשבוע שעבר כי אין לה אשליות בנוגע לחזרתם של הפליטים למדינתם. "מי שמגיעים אלינו כמבקשי מקלט או כפליטי מלחמה צריכים את העזרה שלנו כדי להשתלב מהר", אמרה בנאום לפרלמנט, והוסיפה שאסור לגרמנים לחזור על הטעות שעשו עם ה"גסטרבייטרים" — מושג משנות השישים שתיאר את מהגרי העבודה מטורקיה, יוון, איטליה ומדינות אחרות שהגיעו למערב גרמניה ככוח עבודה זול, אך השתקעו בה בהמשך כתושבים מן המניין. קבוצת הגסטרבייטרים הגדולה ביותר היא הטורקים — המונים 3–4 מיליון איש בגרמניה.

אמית, שחקרה את השתלבותם של מהגרים בעלי תואר ראשון מבריה"מ בארה"ב, קנדה, ישראל וגרמניה, מצאה כי גרמניה הנה המדינה שבה המהגרים השתלבו באופן האטי ביותר. "למהגר הממוצע בגרמניה לקח כ־20 שנה עד שהגיע לרמת השכר של האזרח המקומי". לדבריה, זה נובע בעיקר ממדיניות ההגירה הגרמנית, שקולטת את כולם ללא סינון. זאת לעומת המדיניות הקנדית, למשל, שקולטת מהגרים בהתאם לפרופיל מסוים שהיא מגדירה.

אתגר נוסף לשילובם המלא של הפליטים בחברה הגרמנית הוא חוסר התאמה של חלקם לדרישות העבודה בעולם המערבי. על פי הערכות של משרד הפנים הגרמני, כ־20% מהפליטים לא יודעים קרוא וכתוב, ואילו כמחצית מהם לא סיימו 12 שנות לימוד. כתוצאה מכך לא מעט משפחות יהיו תלויות לגמרי במדינה לצורכי פרנסה. שרת העבודה הגרמנית אנדריאה נאלס אף העריכה כי מספר הזכאים להטבות מהמדינה, כדוגמת קצבת אבטלה וילדים, יזנק בשנה הבאה בכ־460 אלף איש.

ואולם, אמית מסבירה כי השילוב אינו רק נגזרת של רמת השכר, אלא גם של זהות והיבטים חברתיים. "המהגרים נוטים להגיע למקומות שבהם גרים מהגרים אחרים, לכן גם הטורקים יצרו מובלעות אתניות. גם בדור השני של יוצאי טורקיה יש תופעה כזו. יש מאמצים גדולים לשלב אותם במערכת החינוך ולגרום להם להתערות בחברה — לא תמיד בהצלחה".

היא מסבירה כי גרמניה תצטרך לפעול באופן זהיר ומושכל כדי לא לחזור על הטעות שעשתה עם הטורקים. "מדובר בכמות גדולה מאוד של אנשים, וגרמניה תצטרך לחשוב כיצד לפזר אותם ברחבי המדינה כדי שלא ייווצרו גטאות אתניים".