סגנית נשיא לסטייל

"למה להיות מעצב אם לא כדי לשנות את העולם?", שואלת מריה ג'וּדיס (Maria Giudice), סגנית הנשיא לחוויית משתמש בחברת התוכנה אוטודסק. "מעצבים הם מטבעם סוכני שינוי. וכדי לשנות צריך גם להיות מנהיג טוב", היא קובעת. זה, על קצה המזלג, המוטו שמוביל את ג'ודיס (52). איתו היא הפכה לגורו עולמית למעצבים, דבר שבין היתר התבטא בהרצאה שנשאה ב־TED ובספר "Rise of the DEO", שהפך לקריאת חובה עבור כל מי שעוסק בתקשורת חזותית.

"הכינוי גורו רק מוכיח שאני זקנה", היא אומרת בחיוך כשאנחנו נפגשות במשרדי הסניף התל אביבי של אוטודסק, חברת התוכנה הבינלאומית שמעסיקה אותה ושנחשבת ל"מיקרוסופט של האדריכלים", וגם של המהנדסים, המעצבים הגרפיים והתעשייתיים ואמני הווידיאו.

אלא שמי שיביט בה יתרשם שכל דבר בג'ודיס צועק את ההפך מזיקנה: מהצבעים בשיער והגרביונים בגוונים הזרחניים בהדפס חתולים ועד נעלי הדוקטור מרטינס על עקבים.

אחרי שבוע בתל אביב היא כבר החברה הכי טובה של כל עובדי אוטודסק בישראל, שעוצרים אותה כדי שתצטלם אתם לסלפי כמעט בכל היתקלות.

את האמנות והניהול היא משלבת כבר מנעוריה, אז התפרנסה מז'אנר אמנותי יוצא דופן - ציור פורטרטים של כלבים. היא למדה בקולג' לאמנויות קוּפֶּר יוּניוֹן בניו יורק, עבדה כמעצבת שכירה ובשנת 1997 הקימה את הוֹט סטודיו וניהלה אותו במשך 15 שנה, עד שבשנת 2012 רכשה פייסבוק את הסטודיו, ובשנתיים הבאות עבדה ג'ודיס כבכירה במחלקת העיצוב של פייסבוק, שבין היתר היתה אחראית גם לכפתור ה־Share.

כולם חולמים לעבוד בפייסבוק. את עזבת אחרי 26 חודשים. למה?

“התפקיד בפייסבוק היה מעניין, אבל הגעתי אליו אחרי שכבר עבדתי בעבודת החלומות שלי, שהיתה החברה שהקמתי. את קרל באס, מנכ"ל אוטודסק, פגשתי לראשונה לפני כמה שנים כשהוא תרם תוכנה גרפית לבית הספר של הבן שלי באוקלנד, קליפורניה.

"הבן שלי היה בכיתה ג', ופתאום ראיתי איך הכלי הזה של תוכנות גרפיקה שינה את החיים עבורו. הבנתי שדרך המכוניות והמפלצות שהוא יצר הוא גילה מי הוא רוצה להיות. בהמשך באס גם התראיין לספר שלי. אחרי כמה שנים הצטלבו דרכינו שוב, הפעם מבחינה מקצועית".

את הספר "Rise of the DEO" (בתרגום חופשי: "עלייתם של המנכ"לים־המעצבים") כתבה ג'ודיס לאחר הרצאתה שנשאה את אותו שם. "כשהתבקשתי לפני כמה שנים להרצות ב־TED תהיתי למה אני? אני מנהלת חברת עיצוב ולא עושה שום דבר בצורה אחרת", היא מספרת. "ואז מישהי אמרה לי, 'את עושה הכל אחרת. את DEO. והמונח נשאר איתי. אז התחלתי ללמוד על זה וראיינתי אנשים שמשלבים בין יצירתיות, אינטואיטיביות ונטילת סיכונים לבין חשיבה אנליטית ויצירה של מנהיגים מסוג חדש".

מה זה "מנהיג מסוג חדש"?

"מישהו עם ראש פתוח, שממוקד באנשים. פחות מנהל ויותר מנטור, שלא מנהל ארגון מלמעלה למטה אלא מזהה את הכוחות של האנשים תחתיו ועוזר להם להפוך לגרסאות טובות יותר של עצמם. זה הופך את העבודה למשהו שתלוי בשיתופי פעולה יותר מאשר בדיווחים על ביצועים".

הבייבי הנוכחי הוא מדפסות התלת־ממד

את המנהיגות הזאת ג'ודיס מנסה להביא לתפקידה הנוכחי באוטודסק, ש־33 שנים אחרי הקמתה משווקת סדרת תוכנות ומעסיקה יותר מ־7,000 איש ברחבי העולם, מהם 150 במשרדים בשדרות רוטשילד, שנפתחו ב־2009. ה"בייבי" הנוכחי בסניף הישראלי הוא המעבדה של מדפסות התלת־ממד. ג'ודיס מתלהבת ממנה במיוחד. "תפקיד המעצב השתנה מאוד בשנים האחרונות", היא אומרת, "מעיצוב המוצרים ליצירת כלים שאיתם אנשים יבטאו את צורכיהם האישיים. אוטודסק נמצאת בחזית התהליך הזה ומבינה שגם תוכנות למקצועות יצירתיים משתנות באופן דרמטי כי כולנו הופכים אינטלגנטיים יותר ומבינים יותר על תכנון מוצרים. זה זמן מרגש להיות בו".

 

"הילדים שלי יצאו לא כל כך דפוקים"

 

לא תופתעו לגלות שמה שגרם לכולנו להבין יותר בעיצוב ושינה את חוקי המשחק לדעת ג'ודיס הוא האייפון. "בראש ובראשונה, אייפון הוא הדוגמה הטובה ביותר למהפכה שמתחילה בעיצוב. גם גוגל הם עדיין קסם מבחינתי. אני שואלת את גוגל שאלות על יחסים כאילו הוא היה אדם. וכשאתה מנהל עם מוצר יחסים אישיים, סימן שהוא עובד. גם מדפסות תלת־ממד נעשות נגישות יותר ויותר. זה כבר לא מדע בדיוני".

מלבד עיצוב וניהול, ג'ודיס היא גם אם לבן 15 ובת 12, והיא שילבה קריירה והורות שנים לפני שנשות היי־טק למדו לשנן את השם מריסה מאייר. "והאמת, אני חושבת שהילדים שלי יצאו לא כל כך דפוקים".

איך גידלת אותם?

"הבן הראשון שלי נולד ב־2000, בדיוק כשהוט סטודיו גדלה משישה עובדים ל־20. בהתחלה חשבתי שזה יהיה קטן עליי. אני מנהלת חברה, כמה קשה יהיה תינוק אחד? טעיתי. אחרי שלושה שבועות לקחתי את התינוק לעבודה וחשבתי על שיטה שמהר מאוד הפכה לנוהג רשמי אצלנו ושינתה את כל הדינמיקה במקום העבודה: לפני שעובדת יוצאת לחופשת לידה, שלושה אנשים מתחייבים לעזור לה כשתחזור, כדי שלא יהיה לה לא נעים לבקש. יש לנו גם 'חדר צרחות' עם בידוד אקוסטי שאפשר להיכנס אליו עם תינוק בוכה, למרות שבעצם עובדים בוגרים השתמשו בו יותר".