אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לצלם בגובה המותניים צילום: נמרוד גליקמן

לצלם בגובה המותניים

פציעה טראומטית בזמן הצבא הושיבה את אסי ביטון בכיסא גלגלים, אבל לא מנעה ממנו להפוך לצלם פעיל דווקא בעולם האופנה, הסוגד לשלמות

21.09.2015, 08:56 | מורן לונדון
לעתים נדירות, אם בכלל, יוצא לנו להכיר אדם שמעמת אותנו עם הקלישאות של החיים, אלו שבדרך כלל קל לנו להתכחש לאמיתותן ולטעון שאין טעם לייחס להן משמעות. ואולם, כשפוגשים את צלם האופנה אסי ביטון (41), פתאום דברים שנראים קלישאתיים או נשמעים כמו ססמאות ללא כיסוי, מקבלים גוון אחר. פתאום מבינים דבר או שניים על החיים, על כוחו של הרצון ועל חוזקו של הגורל.

*הקלישאה: הגורל ירדוף אחריך

"כבר בתור נער חסכתי דמי כיס כדי לקנות לעצמי מצלמה, זה תמיד היה ברקע", מספר ביטון, שנולד וגדל בנתניה וחי כיום ביישוב גנות הדר. "הרעיון שעומד מאחורי צילום — לתפוס רגע מושלם, להנציח סיטואציה יפה — ריתק אותי מאז שאני זוכר את עצמי. בצבא נפצעתי במהלך תרגיל. זה אולי היה אמור להסביר את הסיבה שאני יושב בכיסא גלגלים, אבל לא. אחרי שיקום של כמה חודשים החלטתי לחזור לשרת, ממש התעקשתי. ואז הגיעה פציעה נוספת, והיא זו שהושיבה אותי בכיסא".

אפשר לומר שהגורל רדף אחריך.

"כנראה, ממש ככה, אם מאמינים בגורל. בסך הכל יכולתי לסיים עם השירות הצבאי לאחר הפציעה הראשונה, אבל היה לי חשוב להמשיך".

אסי ביטון (במרכז) והפקות אופנה שצילם. "לתפוס רגע מושלם, להנציח סיטואציה יפה", צילום: אסי ביטון, נמרוד גליקמן אסי ביטון (במרכז) והפקות אופנה שצילם. "לתפוס רגע מושלם, להנציח סיטואציה יפה" | צילום: אסי ביטון, נמרוד גליקמן אסי ביטון (במרכז) והפקות אופנה שצילם. "לתפוס רגע מושלם, להנציח סיטואציה יפה", צילום: אסי ביטון, נמרוד גליקמן

ביטון מסרב עד היום לדבר על הפציעות, אך לאחר שעבר שיקום נוסף, כשהוא משותק מהמותניים מטה, פצח ביטון בקריירה הייטקיסטית כיועץ פיתוח, התחתן והקים משפחה. אלא שהאהבה לצילום לא הרפתה ממנו, ובשלב מסוים הוא הרגיש שאינו נמצא במקום הנכון והחליט לרדוף אחרי חלומו הישן.

והמשיכה לעולם האופנה? למה דווקא התחום הזה?

"זה בא מהבית. אמי אהבה מאוד אופנה ודאגה להיראות טוב ולהעביר לנו את האהבה הזאת לאסתטיקה. בצעירותי גם דגמנתי, כך שהחיבור המשולש הזה, צילום־דוגמנות־אופנה, לא זר לי. למדתי צילום בסטודיו גברא, באוניברסיטה הפתוחה ואצל הצלם דרור כץ ונסעתי לניו יורק לקורס צילום.

אחרי זה כבר ידעתי שאני נשאר בתחום ומוותר על ההייטק. זה מה שאני עושה בעשר השנים האחרונות, ומאוד שמח על כך".

ביטון לא מסתפק רק בצילום, וברוב ההפקות שהוא מצלם הוא אחראי גם לסטיילינג ולקראת ימי צילום הוא יוצא לאיסופי בגדים ואקססוריז בחנויות. "לא תכננתי לעסוק גם בזה, אבל ראיתי שאני לא מצליח למצוא מישהו שעושה את הדברים כמו שאני אוהב", הוא אומר. "הבנתי שאם אני רוצה שזה יהיה לטעמי — אני צריך לעשות את הסטיילינג לבד. בהתחלה לא הבנתי בזה בכלל, אבל אני באמת אוהב אופנה ולכן היה לי קל להיכנס לראש. אני מתעדכן כל הזמן בטרנדים, מנתח 'לוקים' ומפרק אותם כדי להבין ממה הם מורכבים ואיך זה עובד. ככה אני לומד".

*הקלישאה: מה שחשוב זה מי שאתה, לא מה שאתה

 

ביצת האופנה הישראלית ידועה כמקום סגור שלא ממהר לחבק את המנסים לחדור אליו. זה ודאי עוד יותר קשה כשמי שמנסה לחדור אליו הוא גם בעל מוגבלות. האם אתה מרגיש ביחס שונה?

"כן, אני מרגיש מצד הסביבה חשש, שהוא אולי מובן, שאני לא אצליח לעשות את העבודה. צילום דורש מהצלם תנועתיות ותזוזה בחיפוש אחר זווית צילום טובה, וללקוחות יש לעתים ספק לגבי היכולת שלי לעשות את זה.

"אני מבין את החשש הזה, אבל אני יכול להסביר איך אני עובד ולהראות עבודות קודמות, ובכך לסלק את סימני השאלה. מצד שני, יש אנשים שפשוט נמנעים מלעבוד איתי. לא נוח להם להתמודד עם הנכות שלי, אולי כי זה לא עונה לסטנדרטים הרגילים של עולם היופי והזוהר, כך שהם מוותרים עליי מראש".

הפקה של ביטון. "יש שנמנעים לעבוד איתי כי הנכות שלי לא עונה לסטנדרטים של עולם הזוהר", צילום: אסי ביטון הפקה של ביטון. "יש שנמנעים לעבוד איתי כי הנכות שלי לא עונה לסטנדרטים של עולם הזוהר" | צילום: אסי ביטון הפקה של ביטון. "יש שנמנעים לעבוד איתי כי הנכות שלי לא עונה לסטנדרטים של עולם הזוהר", צילום: אסי ביטון

 

תן דוגמה.

"היתה לי לקוחה שהגיעה אליי בעקבות המלצה והתנהלה מולי טלפונית. היא שלחה את הפריטים לצילום, אני עשיתי את העבודה והיא היתה מרוצה ואפילו חזרה פעם נוספת לעבודה אחרת. לאחר תקופה שעבדנו ככה נפגשנו באירוע אופנה והצגתי את עצמי. ראיתי את השוק על הפנים שלה. מאותו יום לא שמעתי ממנה".

*הקלישאה: כשנותנים לך לימונים עשה מהם לימונדה

ההשתלבות הבעייתית בעולם האופנה לא עצרה אותו, ולפני חמש שנים ביטון פתח סטודיו בנתניה, משם הוא מצלם פרויקטים אישיים ופרויקטים שונים בתחום האופנה.

"בהתחלה עשיתי הכל. איפה שאפשר היה לצלם, צילמתי, רק כדי להתחיל, להיכנס ולהשתלב", הוא מספר. "עבדתי ממש בחינם או בתשלום מינימלי, כזה שכיסה בקושי את צוות השיער והאיפור והעוזר שלי. עשיתי מה שצריך כדי להוכיח את עצמי בתחום".

בהדרגה הוא פילס את דרכו, התעלם מהספקנים והגיע לדרך האידאלית עבורו לנוע במהלך הצילומים עם עזרה מהסובבים. "הצוות שלי מורכב מאנשים שאני אוהב לעבוד איתם וכבר מכירים אותי ואת שיטות העבודה שלי", הוא אומר, "יש בינינו סימביוזה, הכל זורם".

תגיות