אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אבי סירב בתוקף לבקר בסלובקיה: "לא אחזור למקום שבו ראיתי איך מושכים יהודים בזקנם" צילום: איציק בירן

אבי סירב בתוקף לבקר בסלובקיה: "לא אחזור למקום שבו ראיתי איך מושכים יהודים בזקנם"

פרופ' יוסף קלפטר, נשיא אוניברסיטת ת"א: "כשלמדתי ב־MIT, הוריי חששו שאתפתה לחיות בחוץ לארץ. כשביקרנו בסנטרל פארק, אמי דאגה לומר: 'גם בראשון לציון יפה'"

24.09.2015, 07:54 | דיאנה בחור ניר

נולדתי ב־1945 כבן יחיד לשרה וברוך, שהספיקו לעלות לארץ מצ'כוסלובקיה ב־1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הם הכירו על אוניית המעפילים 'קאטינה' שאורגנה על ידי התנועה הרביזיוניסטית והגיעה לארץ תחת אפו של משמר החופים של המנדט הבריטי. בילדותי המוקדמת גרנו בשכונת התימנים של ראשון לציון, בסביבה שבה אוכלים חילבה וג'חנון, שאני אוהב עד היום. בבית דיברו הונגרית וספגתי את השפה, וזה היה שילוב תרבויות נהדר.

"אבי היה ראש מדור אספקה בצה"ל ואמי עבדה כסייעת לגננת, לאחר פרק זמן שבו התקשתה להשיג עבודה כיוון שלא היה לה פנקס אדום. אבי היה המפרנס העיקרי ומי שמקבל את ההחלטות הגדולות בבית, בעוד שמי שהיתה הדמות הדומיננטית בחיי היום־יום היתה אמא. שניהם היו הישגיים מאוד, ולאמא היה חשוב במיוחד שאצטיין. יום־יום כאשר חזרתי מבית הספר אמא בדקה: 'השתתפת בכיתה?' 'איך הציונים?' וכשלא קיבלתי 100 תמיד שאלה: 'לאן נעלמו 5 נקודות?'. אבא נהג לומר: 'החלטותיך בחיים יושפעו מהסביבה, אבל במה שקשור להישגים הדברים תלויים רק בך, ואין תירוצים'.

1955- יוסף קלפטר, בן 10, עם הוריו שרה וברוך בראשון לציון 1955- יוסף קלפטר, בן 10, עם הוריו שרה וברוך בראשון לציון 1955- יוסף קלפטר, בן 10, עם הוריו שרה וברוך בראשון לציון

"גדלתי בסביבה שבה התגוררו עולים שהגיעו ארצה ממש לפני המלחמה וניצולי שואה. המשפחות כולן היו קטנות, לאף אחד מהילדים לא היו סבים וסבתות, אבל ההורים חסכו מאיתנו את זוועות המלחמה. הוריי החרימו מוצרים מגרמניה והתנגדו נחרצות להסכם השילומים. כשאחרי נישואיי קניתי רכב פולקסווגן — הוריי לקחו את זה קשה, והתלקח בינינו ויכוח סוער. אבי שאל: 'איך אתה יכול לקנות מכונית גרמנית אחרי מה שעבר על המשפחה?'. הבנתי את כאבם. לימים כשלקחתי את הוריי לביקור בצ'כיה, אבי סירב בתוקף להיכנס לסלובקיה השכנה שממנה עלה לארץ: 'בשום אופן לא אחזור למקום שבו ראיתי איך מושכים יהודים בזקנם'.

"כאשר השתלמתי בלימודים ב־MIT הוריי חששו שאתפתה לחיות בחו"ל, וכשביקרו אותי וטיילנו באתרים יפים דוגמת הסנטרל פארק, אמי דאגה לומר: 'גם בראשון לציון יפה'.

"לאחר ששבתי עם משפחתי לארץ, הוריי הקפידו להגיע לכל טקס שבו קיבלתי פרס אקדמי, גם כשאבי כבר היה ישוב על כיסא גלגלים. כשהתמניתי לנשיא אוניברסיטת תל אביב, איני חושב שמצבם איפשר להבין את משמעות התפקיד, אבל בכל סוף שבוע שבו הגענו לארוחה אצל הוריי, המטפלת הפיליפינית שלהם הכריזה חגיגית כדי לעודדם: 'שרה וברוך, נשיא הגיע!'"

תגיות

17 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

16.
תונות הנוער 13 ראשון
למגיב מס 14 לא יודע מאיפה את מביאה שהוא לא הותיר את חותמו. הוא ירש חובות של עשרות מיליונים ובעבודה קשה ותוך לקיחת החלטות מאוד עמיצות העביר את האוניברסיטה לעצמאות כלכלית. לגבי המגיב שכתב על המדדים הביו לאומיים דבר ראשון כל המוסדות האקדמיים כולם ירדו בדירוגים. מתנצל על שגיות הכתיב
דן  |  25.09.15
15.
משמח לקרוא מי הוא נשיא אוניברסיטת תל אביב. צר לי על כך שיש בינינו אנשים שמתעללים
בערבים. אבל אין קשר לנאמר בכתבה. אין ספק שחיילים או אנשים אחרים שלא עושים את המוטל עליהם בצורה מוסרית מעציב מאוד. אבל זה לא מונע מלראות את העוולות שנעשו בעבר לעם ישראל ונעשות גם כעת בשעה זו. שנאת היהודים באשר היא נפוצה הרבה יותר מהתעללות בעם השכן לנו הפלסטיניים כפי שהם קוראים עצמם וזה לא מכפר על אף מקרה שכזה. נשיא האוניברסיטה משתף אותנו במוצאו ואת דרכו לאן שהגיע בזכות נחישות ורצון להצטיין והוא אינו שוכח מניין בא לרגע. גם אבי יליד ברטיסלבה גם כן עם אוריינטציה רביזיוניסטית ובביתניו דיברו בשפה ההונגרית אבי פספס את ואוניה בה עלו הוריו ולכן הגעתו לארץ התארכה בעוד ארבע שנים שזה סיפור מרתק בפני עצמו. אני חושבת שמה שחשב כאן באמת לא לשכוח מניין באנו וללכת בדרכים נכונות עם כבוד לאדם ולחירותו לתקן ולשפר כל הזמן להשתדל להצטיין וסגנון של להכאה עצמית אינה מועילה לאף אחד זה בבחינת גול עצמי. שתהא לנו שנה טובה ומוצלחת.
25.09.15
לכל התגובות